האם מעצמת הבינה המלאכותית הגדולה בעולם עומדת בפני "צוואר בקבוק" שיכריע את המרוץ הטכנולוגי? ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה והאיש שמוצריו מניעים בפועל את מהפכת ה-AI, שיגר לאחרונה אזהרה חמורה נוספת למקבלי ההחלטות בארה"ב: "היתרון הטכנולוגי בשבבים לא יספיק אם לא נצליח לבנות תשתיות בקצב הסיני".
פער הולך וגדל
בשיחה סגורה עם ג'ון המרה, נשיא המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) שנערכה בסוף נובמבר ודווחה במגזין פורצ'ן, חשף הואנג את הפער הבלתי נתפס במהירות הביצוע בין המעצמות. "אם תרצו להקים מרכז נתונים כאן בארה"ב, מרגע תחילת העבודות להכנת הקרקע ועד להעמדת מחשב על לבינה מלאכותית, יחלפו כנראה כשלוש שנים", אמר. "לעומת זאת הם (הסינים) יכולים לבנות בית חולים בסוף שבוע אחד בלבד".
על פניו הדאגה המרכזית של הואנג אינה נוגעת רק לבטון ופלדה, אלא למשאב הקריטי ביותר לעידן ה-AI: חשמל. על פי נתונים שהציג הואנג, לסין יש כיום קיבולת אנרגיה כפולה מזו של ארה"ב, זאת למרות שהכלכלה האמריקנית גדולה יותר. "זה לא הגיוני בעיניי", טען.
והוא לא מדבר באוויר. ניתוח של נתוני תשתיות גלובליים מגבה את החששות הללו. בעוד רשת החשמל האמריקנית נותרת יציבה יחסית מבחינת גידול בקיבולת בעשור האחרון, סין מציגה עקומה ש"עולה בקו ישר למעלה".
דיווחים בסין מצביעים על השקעות עתק ברשתות חשמל למתח אולטרה-גבוה (UHV) המאפשרות שינוע יעיל של אנרגיה מפנים הארץ למרכזי המחשוב בחוף המזרחי - יכולת שחסרה כיום במערב. זאת ועוד, סין השקיעה הרבה מאוד כסף באנרגיה סולארית, עד כדי כך שהיא כיום המעצמה המובילה בתחום בעולם.
עם זאת, הואנג מיהר לסייג וציין כי בגזרת השבבים עצמם, אנבידיה עדיין נמצאת "דורות קדימה" לפני סין, הודות למגבלות הייצוא והיכולות ההנדסיות של המערב (אותן הוא לא חיבב בתחילה, בלשון המעטה). אך הוא הזהיר מפני שאננות: "כל מי שחושב שסין לא יכולה לייצר, מפספס רעיון גדול".
למרות התמונה הקודרת, הואנג הביע אופטימיות לגבי העתיד, כשהוא תולה תקוות במדיניות של הנשיא דונלד טראמפ. המיקוד של הממשל בהחזרת משרות ייצור לארה"ב (Reshoring) וההמרצה של השקעות בבינה מלאכותית עשויים, לדעתו, לשנות את המשוואה.
הואנג תיקן לאחרונה התבטאות קודמת שלו שחזתה כי "סין תנצח במרוץ", והבהיר בהצהרה רשמית כי בייג'ינג נמצאת כעת "ננו-שניות מאחורי אמריקה" - מטאפורה המדגישה את הצורך בריצה מתמדת כדי לשמר את הפער.
השטח בוער
השטח, בינתיים, בוער. מומחים מעריכים כי היקף ההשקעה בבניית מרכזי נתונים בארה"ב לבדה עשוי להגיע ל-100 מיליארד דולר בשנה הקרובה. ראול מרטינק, מנכ"ל חברת DataBank המקימה תשתיות עבור ענקיות הטכנולוגיה, מספק הצצה למספרים: עלות הקמת מרכז נתונים ממוצעת עומדת על 10 עד 15 מיליון דולר לכל מגה-וואט (MW). מרכז נתונים טיפוסי "קטן" דורש כיום כ-40 מגה-וואט.
"אנו צופים שבארה"ב יחוברו לרשת בין 5 ל-7 גיגה-וואט בשנה הקרובה כדי לתמוך בביקוש הבלתי נדלה ל-AI," אמר מרטינק. בחישוב מהיר, מדובר בהוצאה של בין 50 ל-105 מיליארד דולר – סכום המקביל לתקציב הביטחון של מדינות בינוניות.
בעוד הזרקור מופנה למאבק הבין-גושי, אירופה וישראל מתמודדות עם אתגרים דומים. באירופה, הרגולציה הסביבתית המחמירה מקשה על הקמת חוות שרתים עתירות אנרגיה במהירות, מה שדוחף חברות רבות למקם את מרכזי העיבוד שלהן במדינות נורדיות או באזורים עם אנרגיה זולה יותר.
בישראל, הידועה כ"סטארט-אפ ניישן", סוגיית תשתיות החשמל מהווה חסם משמעותי. בעוד שחברות כמו אנבידיה ואינטל מחזיקות מרכזי פיתוח קריטיים בארץ, היכולת להקים כאן חוות שרתים בסדרי גודל של "הייפר-סקייל" (Hyperscale) מוגבלת בשל צפיפות הרשת ומחסור בקרקעות, אך גם בעיקר בגלל מגבלת רשת החשמל המקומית שעדיין מתוכננת לעתיד של לפני עשור - כלומר מחשוב ענן וסייבר.
צריכת חשמל היא הבעיה המרכזית
כדי להבין את עומק הבעיה עליה מצביע הואנג, יש להביט אחורה אל ההיסטוריה של רשת החשמל האמריקאית. בשנות ה-70 וה-80, צריכת החשמל בארה"ב גדלה במתאם ישיר לצמיחה הכלכלית. אולם החל משנות ה-2000, עם המעבר לכלכלה דיגיטלית ויעילה יותר, הביקוש לחשמל התייצב.
כתוצאה מכך, חברות התשתית האטו את קצב בניית תחנות הכוח החדשות. גם ההשקעה באנרגיות מתחדשות דעכה בעקבות המדיניות של דונלד טראמפ שתומכיו הגיעו בעיקר מתעשיית הנפט והפחם, מה שהשאיר לסין את השטח להשתלט על תעשיית הפאנלים הסולאריים העולמית למשל.
חשוב להבין שצריכת חשמל היא אחד החסמים העיקריים להפעלה של מערכות בינה מלאכותית, הופעת ה-AI ה"גנרטיבי" (כמו ChatGPT) שינתה את הכללים. שבב H100 יחיד של אנבידיה שמשמש לאימון ולהסקה צורך כ-700 וואט בשיא תפוקה יותר מפי שניים ממעבדים גרפיים של העשור הקודם וכמו 50 נורות LED ביתיות במקביל.
כיום, כשחוות שרתים אחת יכולה להכיל עשרות אלפי שבבים כאלו, הצריכה מזנקת למימדים של ערים שלמות. זאת בניגוד לסין, שניהלה מדיניות תשתית ריכוזית ובנתה "רזרבות" אנרגיה (לרבות תחנות כוח מבוססות פחם ודלק פוסילי, שדות אנרגיה סולארית, סכרים ופרויקטים גרעיניים).
כך יוצא שהמערב מוצא את עצמו מנסה להדביק פער של עשור בתכנון רשתות הולכה ותחנות כוח - עד כדי כך שממשל טראמפ עסוק בהפעלה מחדש של תחנות כוח גרעיניות שנסגרו לפני שנים כדי לעמוד בדרישה של תעשיית ה-AI האמריקאית.
האזהרה של הואנג אינה רק קריאת השכמה טכנולוגית, אלא גיאו-פוליטית. אם "היתרון החישובי" הוא הנפט החדש, הרי שרשתות החשמל הן צינורות הנפט. ללא יכולת להקים "בתי זיקוק למידע" (Data Centers) במהירות ובזול, העליונות האמריקנית בשבבים עלולה להפוך ליהלום במדבר – יקר, נוצץ, אך חסר תועלת מעשית ללא התשתית שתומכת בו.
