במשך שנים התנהל הוויכוח על עתיד הבינה המלאכותית במסיבות קוקטייל סגורות בסן פרנסיסקו. מצד אחד ניצבו משקיעי הון סיכון ומפתחים שטענו כי כל רגולציה תבלום את הקדמה האנושית ותמסור את הבכורה הטכנולוגית לסין. מולם התייצבו אנשי תנועת האלטרואיזם האפקטיבי וחוקרי בטיחות, שהזהירו מפני סכנה קיומית להכחדת האנושות בטווח של עשרות או מאות שנים. אלא שבשבוע שעבר, עם סגירת הקלפיות בבחירות האמצע לקונגרס של נובמבר 2026, הדיון הפילוסופי הזה התנקז כל כולו לפוליטיקה האמריקאית.
סם אלטמן, דונלד טראמפ, דריו אמודיי
(צילום: shutterstock, YUICHI YAMAZAKI\AFP, Aaron Schwartz / AFP)
על פי התחקיר של אתר פוליטיקו נקודת המפנה התרחשה במאי 2025, כאשר ענקיות הטכנולוגיה ניצלו את השפעתן בממשל טראמפ כדי לקדם סעיף בחוק התקציב שנועד לאסור על מדינות בארצות הברית לאכוף רגולציה עצמאית על מודלי בינה מלאכותית למשך עשור. הסעיף אומנם נפסל בסנאט ברוב מוחץ של 99 מתנגדים מול תומך אחד ביולי אותה שנה, אך הניסיון האגרסיבי של התעשייה העיר כוח נגדי חסר תקדים.
באוגוסט 2025 הקימו קרן ההון סיכון אנדריסן הורוביץ וחברת OpenAI את שדולת העל Leading the Future, מצוידת במאה מיליון דולר, במטרה להרתיע מחוקקים שיעזו להאט את פריסת הטכנולוגיה. המודל הועתק ישירות מתעשיית הקריפטו, שהזרימה הון עתק לקמפיינים כדי לחסל פוליטית מתנגדים רגולטוריים. אולם הפעם, האסטרטגיה חזרה כבומרנג.
בתגובה התגבשה קואליציה מפתיעה שהורכבה מוותיקי מדיניות טכנולוגית, פעילי זכויות צרכנים, ארגוני הגבלים עסקיים ומהנדסי בינה מלאכותית שהתעשרו מהטכנולוגיה שהם עצמם חוששים ממנה. בראשות הקואליציה עמדו דמויות כמו חבר הקונגרס לשעבר בראד קרסון שהקים את רשת Public First, עורך הדין ג'יי שוסטר שגייס רשת תורמים ענפה בעמק הסיליקון, והאסטרטג הדמוקרטי רישי בהרוואני.
המאבק הפוליטי חשף את הקרע העמוק בצמרת תעשיית ה-AI העולמית, ובפרט את היריבות המרה בין OpenAI של סם אלטמן לבין אנת'רופיק של דריו אמודי. בעוד OpenAI דחפה להאצה טכנולוגית ומניעת חסמים, אנת'רופיק אימצה קו פרו-רגולטורי מובהק ואף הזרימה כ-40 מיליון דולר לארגונים הקשורים ל-Public First (הציבור קודם, או העדפת האינטרס הציבורי על פני העסקי, ר"ק), לקראת הנפקתה הצפויה בבורסה. פלטפורמות צ'אטבוטים אחרות בשוק חוו טלטלות קשות עוד יותר, דוגמת חברת Character AI, שנתבעה על ידי מושל פנסילבניה ג'וש שפירו בגין התחזות לאיש מקצוע רפואי ופגיעה בילדים, והכריזה לאחרונה על פשיטת רגל.
בסופו של דבר, מחנה הבטיחות הביס את מחנה ההאצה במגרש הפיננסי והתודעתי: קבוצות התומכות ברגולציה הוציאו 44.4 מיליון דולר בבחירות האמצע, לעומת 27.9 מיליון דולר בלבד מצד תומכי התעשייה. גם כאשר מועמד הדגל של מחנה הבטיחות בניו יורק, אלכס בורס, הפסיד בפריימריז הדמוקרטיים ביוני למרות השקעה של 19 מיליון דולר מצד תומכי הרגולציה מול 8 מיליון דולר מצד השדולה הנגדית, המפגן הפיננסי הבהיר לפוליטיקאים כי קיים גב כלכלי אדיר למי שיצא נגד ענקיות הטכנולוגיה.
הסוד להצלחה בקלפי היה תרגום החשש האבסטרקטי מהכחדת האנושות לבעיות יומיומיות מוחשיות: אובדן משרות, בטיחות ילדים ברשת, ובעיקר ההתנגדות להקמת מרכזי נתונים (Data Centers) זוללי אנרגיה ורועשים בלב שכונות מגורים. ההתנגדות למרכזי הנתונים הובילה למעשה את מחנה המתנגדים. בין השנים 2020 ל-2024 לא שודרה ולו פרסומת בחירות דמוקרטית אחת שהזכירה מרכזי נתונים; במחזור הבחירות הנוכחי המספר זינק ל-659 תשדירים, לצד 387 פרסומות שתקפו ישירות את ענקיות הטכנולוגיה בהשקעה כוללת של מעל 103 מיליון דולר.
האסטרטגיה הזו, שנתמכה גם בבהלה ציבורית בעקבות התפטרות ויראלית של חוקר באנת'רופיק ופריצת אבטחה לפלטפורמת Hugging Face בספטמבר, הובילה למהפך. ארבעה מחוזות בחירה רפובליקניים שבהם התמקד קמפיין הבטיחות עברו לידי הדמוקרטים, כולל ניצחונו של וויל לורנס במישיגן שביסס את הקמפיין שלו על מאבק בהקמת חוות שרתים מקומיות. מדגמי הבחירות הראו כי עבור 56% מהמצביעים, סוגיית הבינה המלאכותית ומרכזי הנתונים הייתה גורם מכריע או מרכזי בהחלטתם.
הדרמה האמריקאית מציגה מודל ייחודי בהשוואה לשאר העולם. באיחוד האירופי, הרגולציה הוכתבה מלמעלה באמצעות חוק ה-AI האירופי המחמיר, ללא מאבקי מימון פוליטיים של מאות מיליוני דולרים. בסין, המפלגה הקומוניסטית אוכפת פיקוח ריכוזי הדוק על אלגוריתמים ותכנים תוך דחיפה ממשלתית אגרסיבית לתשתיות ומבלי להתחשב בהתנגדויות תושבים להקמת חוות שרתים. בישראל, לעומת זאת, שבה המדיניות עדיין נשענת על אסדרה רכה ועידוד חדשנות, הקרב האמריקאי מהווה תמרור אזהרה לתאגידי הטכנולוגיה ולמתכנני תשתיות האנרגיה והמידע.
