החל מהיום (ד'), אוסטרליה מנסה לעשות את הבלתי ייאמן ולחסום גישה לרשתות חברתיות לכל מי שטרם מלאו לו 16. על הנייר, זה נשמע כמו חלום של כל הורה מודאג. בפועל? זהו שידור חוזר של הכשל הקלאסי ביחסי מחוקק-טכנולוגיה: הניסיון לפתור בעיה חברתית עמוקה באמצעות פלסטר דיגיטלי שלא מחזיק מים.
מהלך חסר תקדים
הבוקר התעוררו מיליוני בני נוער באוסטרליה למציאות דיגיטלית חדשה, או לפחות כזו שהממשלה שלהם הייתה רוצה שתתקיים. חוק חדש האוסר על שימוש ברשתות חברתיות לילדים מתחת לגיל 16 נכנס לתוקף, במהלך חסר תקדים ברמה העולמית.
הרשימה השחורה כוללת את החשודים המיידיים: פייסבוק ואינסטגרם של מטא, טיקטוק, סנאפצ'ט, X (לשעבר טוויטר), רדיט וגם טוויץ' למשל. הפלטפורמות שלא יצייתו וימשיכו לאפשר לבני נוער להירשם, מסתכנות בקנסות עתק של עד 49.5 מיליון דולר אוסטרלי (כ-32 מיליון דולר ארה"ב).
ראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אלבניזי, הגדיר את המהלך כהכרחי לבריאות הנפש של הילדים. הסקרים מראים שההורים איתו – כשני שליש מהמצביעים תומכים בחוק. אבל כשצוללים לפרטים הטכניים ולמציאות בשטח, מתגלה תמונה המזכירה מאוד את "חוק החניונים" או כל חוק פופוליסטי אחר שמנסה לכפות סדר מופשט על מציאות מורכבת באמצעות שלט "אסור" אחד גדול.
במילים אחרות - ההנחה שאפשר פשוט "לסגור את השיבר" של המדיה החברתית מעידה על חוסר הבנה בסיסי בארכיטקטורה של האינטרנט, ובאופן שבו בני אדם צורכים אותו.
חוסר הבנה בסיסי בטכנולוגיה, ובטבע האנושי
הבעיה הראשונה, והצפויה ביותר, היא היישום הטכנולוגי. החוק דורש מהפלטפורמות לבצע "א(ה)בטחת גיל" (Age Assurance), תהליך שרבים מהם מבצעים כעת באמצעות סריקת פנים ביומטרית או אימות תעודות זהות.
אך עוד לפני שהדיו יבשה על ספר החוקים, המציאות החלה לטפוח על פני המחוקקים. דיווחים של הבוקר מ"הגרדיאן" האוסטרלי חושפים כי בני נוער מתחת לגיל 16 כבר מצליחים לעקוף את מנגנוני זיהוי הפנים בקלות יחסית. מנכ"ל חברת k-ID, המספקת שירותי אימות גיל, דיווח על מאות אלפי בדיקות שנערכו בשבועות האחרונים, אך המערכת רחוקה מלהיות הרמטית.
יותר מכך, ההורים עצמם - אותם אלו שהחוק אמור לשרת - מוצאים את עצמם בדילמה בלתי אפשרית. הורים רבים מדווחים כי הם נאלצים "ללמד את הילדים שלהם לעבור על החוק". אב אחד הודה בראיון ל-BBC: "הראיתי לבת שלי איך VPN עובד ושיטות אחרות לעקיפת מגבלות גיל... נאלצתי לפתוח לה חשבון יוטיוב למבוגרים על שמי". הסיבה? הפחד החברתי. כולם שם, ואם הילד או הילדה שלך יהיו היחידים בחוץ, המחיר החברתי עלול להיות גבוה יותר מהסיכון שבחשיפה לרשת.
אך הסיפור האוסטרלי אינו עומד בחלל ריק. הוא מצטרף לשורה ארוכה של ניסיונות רגולטוריים לכופף את הטכנולוגיה ללא הבנה מעמיקה של המגבלות שלה. נזכיר את הניסיון הכושל של בריטניה ב-2019 להחיל את ה-"Porn Block", חוק שנועד לחייב אימות גיל באתרים למבוגרים בלבד.
הסיפור האוסטרלי מצטרף לשורה ארוכה של ניסיונות רגולטוריים לכופף את הטכנולוגיה, ללא הבנה מעמיקה של המגבלות שלה
הפרויקט נזנח בקול ענות חלושה לאחר שהתברר כי הוא יוצר סיכוני פרטיות אדירים (יצירת מאגרי מידע של הרגלי גלישה) וקל לעקיפה באמצעות VPN פשוט. בדומה לניסיונות לחסום שיתוף קבצים בעשור הקודם, או המלחמה חסרת הסיכוי בהצפנה מקצה לקצה - הרגולטורים תמיד נמצאים צעד אחד, או עשרה, מאחורי המהנדסים (וילדים בני 15 עם יותר מדי זמן פנוי).
הגישה האוסטרלית מבוססת על הקבלה לעולם הפיזי: "אנחנו קובעים את גיל השתייה המותר ל-18 כי החברה מכירה בערך של זה", כתב אלבניזי. "העובדה שבני נוער מוצאים דרך לשתות מדי פעם לא מפחיתה מערך החוק".
זוהי אנלוגיה שגויה. אלכוהול הוא מוצר פיזי שדורש הפצה פיזית. רשתות חברתיות הן תקשורת, הן מידע, והן זמינות בכל מקום שיש בו חיבור לרשת. חסימתן דומה יותר לניסיון לאסור על בני נוער לדבר בטלפון אחרי שעה מסוימת, ולא לאיסור מכירת בירה.
"צינור חמצן" חברתי
ומעבר לכישלון הטכני הצפוי, ישנה הביקורת המהותית. מומחים לבריאות הנפש וארגוני זכויות דיגיטליות מזהירים כי החוק גוזל מבני נוער את רשת התמיכה שלהם. לדוגמה עבור נוער להט"בי, נוער על הרצף, או נוער החי באזורים כפריים מרוחקים, הרשתות החברתיות הן לא רק בידור – הן צינור חמצן.
"החברה הכי טובה שלי נמצאת במרחק 30 ק"מ ממני... כשלוקחים לנו את הסנאפצ'ט, לוקחים לנו את התקשורת", אמרה בריאנה, נערה בת 15, בראיון ל-BBC. עזרא, נער משותק בארבע גפיים, שיתף כי האיסור פשוט יהפוך אותו לבודד יותר.
3 צפייה בגלריה
העולם השתנה, וילדים לא יחזרו לשחק גולות רק כי חסמו להם את הטיקטוק והאינסטגרם
(אילוסטרציה: Shutterstock)
הסכנה הגדולה יותר, כפי שמציינת ג'ולי אינמן גרנט, נציבת הבטיחות הדיגיטלית של אוסטרליה (eSafety Commissioner), היא ההגירה למקומות חשוכים יותר. אם טיקטוק ואינסטגרם חסומות, הילדים לא יחזרו לשחק גולות. העולם כבר לא שם, וגם לא יחזור לאותם הימים.
מה שסביר יותר שיקרה הוא שהילדים יעברו לפלטפורמות מוצפנות, שרתי דיסקורד פרטיים, או אפליקציות נישה כמו Yope (לשיתוף תמונות בין חברים בלבד) ו-Lemon8 (רשת חברתית סינית מבוססת לייפסטייל) שכבר מזנקות בטבלאות ההורדות. באותן אפליקציות הפיקוח והסינון דלים עד לא קיימים, בין אם בגלל המיקום או ההגדרה.
מחיר כבד
הממשלה האוסטרלית, בצעד נדיר של כנות (או הנמכת ציפיות טקטית), מודה שהחוק לא יהיה מושלם. "הצלחה היא העובדה שזה קורה. הצלחה היא העובדה שאנחנו מקיימים את הדיון הזה", אמר אלבניזי. זוהי אמירה בעייתית. רגולציה לא נמדדת ב"קיום דיון", אלא באפקטיביות שלה ובצמצום נזק. אם התוצאה היא שילדים עוברים ל"דארק-נט" לייט, או לומדים להשתמש ב-VPN בגיל 12, הדיון אולי מתקיים, אבל המחיר כבד.
כך או כך, העולם כולו מביט כעת באוסטרליה. האיחוד האירופי, בריטניה, ואפילו מלזיה שוקלים צעדים דומים. אך כמו ב"חוק החניונים", שבו מעבר לשיטת תמחור שונה לא באמת חסכה ללקוח כסף, כך גם כאן: חוק שאוסר על התחברות לא באמת יוצר בטיחות ברשת. הוא פשוט דוחף את הפעילות אל מתחת לפני השטח, היכן שהרגולטור לא רואה, וההורים לא יכולים לעזור.
הפתרון לבעיות כמו בריונות ברשת וניצול קטינים דורש חינוך, כלים טכנולוגיים בתוך הפלטפורמות, ואכיפה נקודתית – עבודה קשה, סיזיפית ומורכבת. פוליטיקאים, כדרכם, העדיפו את הפתרון הכי "פשוט": להוריד את השאלטר. ההיסטוריה של האינטרנט מלמדת שהשאלטר הזה בדרך כלל חוזר למעלה מהר מאוד, או שהזרם פשוט מוצא דרך אחרת להגיע ליעדו.
