ברוכים הבאים למערב הפרוע של הדיגיטל הישראלי, המקום שבו פוסט אנונימי בטלגרם או בטיקטוק על "כוחות בדרך" מקבלת לעיתים יותר אמינות מדובר צה"ל, ותמונת בינה מלאכותית של פוליטיקאי הופכת לראיה חלוטה בבית המשפט של השיימינג הציבורי ב-X. במציאות שבה האמת היא המלצה בלבד והבוטים האיראניים מדברים עברית טובה יותר מחלק מחברי הכנסת שלנו, איגוד האינטרנט הישראלי וארגון פייק ריפורטר החליטו שהגיע הזמן לטיפול שורש. הקמפיין החדש שלהם, "לפרק את הפייק", לא מסתפק בהטפות מוסר אקדמיות אלא מגייס את השחקן יוסי מרשק לדמות של רופא שיניים נוירוטי שבא להזכיר לנו שדיסאינפורמציה היא בדיוק כמו עששת: אם לא תטפלו בה בזמן, כל המערכת תרקב.
4 צפייה בגלריה
קמפיין להעלאת המודעות לפייק ניוז של פייק ריפורטר ואיגוד האינטרנט הישראלי
(קרדיט: פייק ריפורטר ואיגוד האינטרנט הישראלי)
הבחירה במטאפורה הרפואית אינה מקרית. בעוד שהטכנולוגיה דוהרת קדימה, המוח האנושי נותר תקוע עם חיווטים הישרדותיים שגורמים לנו להאמין לכל מה שמאשש את החרדות או את תפיסת העולם שלנו. הסרטונים של מרשק מפרקים את המנגנון הזה לשאלות פשוטות שכל גולש יכול לשאול מול המסך. הקמפיין כולל גם מענה ייעודי לחברה הערבית, המהווה מטרה מרכזית לקמפייני השפעה זרים, עם סרטון בהנחיית אמארה קריים ואתר אינטראקטיבי המאפשר לתרגל זיהוי זיופים בזמן אמת. המטרה: להפוך את האזרח המופקר ברשתות מחיישן פסיבי לצרכן אקטיבי.
במבט גלובלי, ישראל אינה לבד בבוץ הזה, אך היא בהחלט מהווה מעבדת ניסויים בוערת. בארצות הברית, לקראת מערכות בחירות, אנחנו רואים ארגונים כמו PolitiFact או Snopes מנסים לעשות סדר, אך הם נשענים בעיקר על בדיקת עובדות בדיעבד. האיחוד האירופי בחר בנתיב הרגולטורי עם ה-Digital Services Act (DSA), שמטיל אחריות כבדה על הפלטפורמות עצמן ומחייב אותן להסיר תוכן זדוני.
סין, מן העבר השני, פתרה את הבעיה בדרכה הייחודית באמצעות "חומת האש הגדולה" ושליטה ריכוזית מוחלטת בנרטיב, מה שהופך את המושג "פייק ניוז" שם לכל מה שאינו תואם את דף המסרים של המפלגה. הגישה הישראלית המוצגת בקמפיין הנוכחי מנסה לייצר "חסינות עדר" דיגיטלית באמצעות חינוך, מתוך הבנה שהרגולציה כאן צולעת והפלטפורמות הבינלאומיות לא תמיד סופרות את המשתמש בעברית.
ההיסטוריה של הטכנולוגיה שבבסיס הקמפיין הזה מרתקת לא פחות מהזיופים עצמם. אם פעם תעמולה דרשה בתי דפוס ומטוסים שיפזרו כרוזים, הרי שהמהפכה הדיגיטלית דמוקרטיזציה את השקר. זה התחיל ב"חוות טרולים" פשוטות ברוסיה של תחילת העשור הקודם, והגיע לשיאו הנוכחי עם כניסתה של הבינה המלאכותית היוצרת (Generative AI).
טכנולוגיית ה-Deepfake מאפשרת היום לכל נער עם מחשב לייצר סרטון של מנהיג עולמי מכריז מלחמה. אל מול אלו, הקמפיין מציב דגלים אדומים קלאסיים: עברית משובשת, פרופילים ללא היסטוריה ותגובות מתואמות. אלו כלים לואו-טקיים שנלחמים באיום היי-טקי, והם לעיתים הקו האחרון של ההגנה על התודעה. עם זאת חשוב לציין שה-AI התקדמה הרבה מאוד בשנה האחרונה והרבה יותר קשה לזהות תוצרים שלה מאשר בעבר.
בהשוואה לשירותים מסחריים כמו "About this image" של גוגל, שמנסה לספק הקשר היסטורי לתמונות, או תוויות האמינות של מטא, המיזם של פייק ריפורטר ואיגוד האינטרנט מבקש לייצר אינטואיציה אנושית. בעוד שהכלים של ענקיות הטכנולוגיה מתמקדים באלגוריתמים, הקמפיין הישראלי מתמקד בפסיכולוגיה. רועי שושן רועי שושן, מנהל המחלקה הציבורית בפייק ריפורטר ועידן רינג סמנכ"ל קהילה וחברה של איגוד האינטרנט הישראלי מדגישים שההפקרות ברשתות היא סכנה לאומית, במיוחד בתקופות של מלחמה ובחירות שבהן הרגש גובר על ההיגיון.
"הפצת מידע שקרי הפכה לאחת הסכנות החמורות בישראל, היקפי השימוש הגבוהים ברשתות החברתיות מגבירים את החשיפה לאיום זה, במיוחד בתקופות רגישות כמו מלחמה ובחירות. בהיעדר רגולציה מספקת ובמציאות שבה כולנו מופקרים ברשתות החברתיות, הציבור נותר חשוף למניפולציות ללא כתובת לפנות אליה", אומר שושן. "ישראל אחת המדינות הכי מאוימות בעולם מבחינת דיסאינפורמציה, השפעה זרה והפצה של שמועות וקונספירציות. למרות שאנחנו מכירים את הנזקים והאיומים שמציפים אותנו ברשת אין כאן עדיין מאמץ רציני לחנך ולתת כלים של אוריינות מידע וצריכה ביקורתית ואחראית של תוכן ברשתות.", מוסיף רינג.
בסופו של דבר, הטכנולוגיה אולי השתנתה, אבל היכולת שלנו להטיל ספק היא עדיין כלי האנטי-וירוס הטוב ביותר שיש לנו בראש. אם נמשיך לשתף כל צילום מסך מטושטש שמישהו שלח בקבוצת "הפרלמנט של השכונה", שום אלגוריתם לא יוכל להציל אותנו מעצמנו.
