איראן הכינה תוכניות לפגיעה בכבלי התקשורת התת-ימיים במפרץ, ולפי בכיר ביטחוני איראני, בכוונתה גם למנוע את תיקונם לאחר הפגיעה. כך לפי דיווח של רויטרס מהסופ"ש האחרון, שציטטה שני בכירים ביטחוניים איראנים. לדבריהם, התוכניות נועדו לתגובה על מתקפה אמריקאית-ישראלית מחודשת, אך הם לא חשפו כיצד והיכן יבוצעו.
לצד הדיווח, נשמע גם איום פומבי: ידאללה ג'וואני, בכיר במשמרות המהפכה, הזהיר מפגיעה בשבעה כבלי אינטרנט מרכזיים מתחת למצר הורמוז אם התשתיות הלאומיות של איראן יותקפו.
גלריה
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מוג'תבא חמינאי
(צילום: AP/Alex Brandon, Atta KENARE/AFP, REUTERS/Stringer, Lance Davis/United States Navy/Huntington Ingalls Industries)
מדובר בתשתית שרובנו כמעט לא חושבים עליה - החיבור לטלפון אולי אלחוטי, אבל התקשורת בין מדינות ויבשות נשענת במידה רבה על סיבים אופטיים המונחים בקרקעית הים. לפי איגוד התקשורת הבינלאומי של האו"ם, כבלים תת-ימיים מעבירים יותר מ-99% מתעבורת הנתונים הבינלאומית. פגיעה בהם עלולה לשבש גלישה, שירותי ענן, העברות כספים ופעילות של חברות וממשלות.
עם זאת, לפי נתוני חברת המחקר טלג'אוגרפי (TeleGeography) שנמסרו לרויטרס, פחות מ-1% מרוחב הפס הבינלאומי עובר בהורמוז, כך שלצד האיום והמשמעות שלו, יש לקחת את הדברים גם בפרופורציה הנכונה.
הסכנה העיקרית: שיבושים במפרץ
לפי ניתוח של טלג'אוגרפי, היקף הפגיעה תלוי בחיבורים של כל מדינה ושל כל ספק תקשורת. לבחריין, לקטאר ולכוויית יש גם חיבורים יבשתיים לסעודיה, ולכוויית חיבור לעיראק. אלא שקיומו של מסלול חלופי אינו מבטיח שהוא מסוגל לקלוט את כל התעבורה שתוסט אליו אם כמה כבלים ייפגעו במקביל. לכן גם מדינות שלא ינותקו לחלוטין עלולות לסבול מעומסים ומהאטה.
איגוד התקשורת הבינלאומי מזהיר ששיבושים כאלה עלולים לפגוע גם בגישה לשירותי בנקאות, בריאות וחינוך. האיום האיראני עצמו חורג מהכבלים: לפי הגרדיאן, טהרן הזהירה מפגיעה גם במרכזי נתונים ובמתקני בינה מלאכותית במפרץ במקרה של מתקפה מחודשת.
ומה לגבי ישראל? כבלי תקשורת המחברים אותה לאירופה עוברים גם בים התיכון. דוגמה לכך היא JONAH של בזק בינלאומי, המחבר בין ישראל לאיטליה. הנתיב הזה אינו עובר בהורמוז, ולכן אין להסיק מהאיום על הכבלים במפרץ שישראל תנותק מהאינטרנט. עם זאת, עצם קיומו אינו מספיק כדי לקבוע אם שירותים מסוימים בישראל יושפעו משיבושים באזור.
גם ברמה העולמית חשוב להבחין בין הזירות. לפי טלג'אוגרפי, פגיעה בכבלים בהורמוז מאיימת בעיקר על הקישוריות במפרץ. הכבלים העוברים בים האדום, לעומת זאת, חשובים גם לתקשורת בין אירופה לאסיה ולמזרח אפריקה.
כבל תקשורת תת ימי תת-ימי. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
הגיבוי מוגבל, התיקון עלול להתעכב
כבלי תקשורת נפגעים גם בשגרה. לפי הוועדה הבינלאומית להגנה על כבלים (ICPC), מדי שנה מתרחשות בעולם כ-150 עד 200 תקלות, ורובן נגרמות מפעילות אנושית מקרית, בעיקר דיג ועוגנים של אוניות. חבלה מכוונת היא סיכון, אך אינה הגורם העיקרי לנזקים.
רשתות התקשורת מתוכננות להתמודד עם תקלות באמצעות פיזור התעבורה בין כמה כבלים. כשאחד נפגע, אפשר להעביר מידע דרך האחרים, ולכן המשתמשים לא תמיד מרגישים שמשהו קרה. עם זאת, פגיעה בכמה חיבורים במקביל מצמצמת את אפשרויות הגיבוי.
גם לוויינים אינם תחליף מלא. לפי טלג'אוגרפי, הם מועילים לחיבור אזורים שאין אליהם גישה בסיבים, אבל הכבלים מסוגלים להעביר הרבה יותר מידע ובעלות נמוכה יותר. אי אפשר להניח שכל התעבורה שתיחסם פשוט תעבור לחלל.
אלא שבאזור לחימה, הבעיה אינה מסתיימת במציאת חיבור חלופי. אוניות תיקון זקוקות לאישורי כניסה למים שבהם נמצא הכבל, ובמהלך העבודה עליהן להישאר במקומן, מה שחושף אותן לסיכון. גם כשאפשר לתקן את הנזק מבחינה טכנית, הגישה אליו עלולה להישאר חסומה.
התקדים כבר קיים: לפי טלג'אוגרפי, תיקון שלושה כבלים שנפגעו בים האדום ב-2024 ארך שישה חודשים. זה מה שהופך את האיום למנוע תיקונים למשמעותי במיוחד - פגיעה שנמשכת זמן קצר עלולה להשאיר אחריה שיבושי תקשורת של חודשים.
