מדינת ישראל מעלה הילוך במאבק על עצמאותה הטכנולוגית ומשרטטת לראשונה את קווי המתאר של אסטרטגיית הבינה המלאכותית הלאומית שלה. בכנס שבוע הסייבר והבינה המלאכותית שנערך באוניברסיטת תל אביב ושנפתח היום (ב'), הציג ראש המטה הלאומי לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה, תא"ל (מיל') ארז אסקל, חזון שאפתני שנועד למנוע מצב שבו תשתיות החיים של אזרחי ישראל יהיו תלויות ברצון הטוב של תאגידי ענק מעבר לים.
המסר המרכזי שיצא מהכנס, הוא שבתוך חמש עד שבע שנים צפויות מערכות קריטיות כמו משק האנרגיה, אספקת המים ומערך הבריאות להישען באופן מוחלט על מודלים של בינה מלאכותית.
אסקל הבהיר כי הפקרת המערכות הללו בידי מודלים מסחריים של חברות זרות משמעותה ויתור על השליטה בגורלה של המדינה, שכן אינטרסים עסקיים וערכיים של תאגידים בעמק הסיליקון אינם חופפים בהכרח את צורכי הביטחון והקיום של ישראל.
בין שאיפות למציאות בשטח
אלא שכדי להבין את גודל האתגר שעליו מדבר אסקל, צריך להביט במספרים. תוכנית התשתיות המוצעת דורשת הקצאה של כשני גיגה-ואט של הספק חשמל לטובת מרכזי נתונים, מפעלי שבבים ומערכי מחשוב.
לשם השוואה, כל יכולת הייצור של משק החשמל הישראלי עומדת כיום על קצת יותר מעשרים גיגה-ואט, כך שמדובר בדרישה להקצות כעשרה אחוזים מתפוקת החשמל הארצית לטובת שרתים בלבד, אתגר הנדסי ותשתיתי עצום במדינה שגם כך נאבקת לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת שלה וביציבות הרשת.
בגזרת כוח המחשוב, היעד שהוצב עומד על הפעלת שלוש מאות אלף מעבדים גרפיים מתקדמים בישראל, כאשר שליש מהם יוקצה לצורכי הממשלה, מערכת הביטחון, האקדמיה והסטארטאפים, והשאר יניעו את צמיחת התעשייה ומרכזי הנתונים המסחריים.
כדי לשים את הנתון הזה בפרופורציה גלובלית, ענקיות טכנולוגיה אמריקאיות כמו מטא או מיקרוסופט מחזיקות כל אחת במערכים של מאות אלפי שבבים דומים של אנבידיה לאימון מודלים בודדים.
מרכז נתונים. צריכת אנרגיה ומים עצומה
(AP/ Ted Shaffre)
מחירו של שבב בודד מעין זה יכול להגיע לעשרות אלפי דולרים (ונציין שהשבב לא מספיק לכשעצמו אלא דורש מארז הפעלה עם עלות נוספת), מה שמסביר מדוע בארה"ב מוביל הממשל השקעות של מאות מיליארדי דולרים בשיתוף המגזר הפרטי, בעוד סין מזרימה תקציבי עתק ממשלתיים לפיתוח שבבים עצמאיים במטרה לעקוף את סנקציות היצוא האמריקאיות. ואנחנו אפילו לא מחשבים את עלות תחלופת השבבים - שכן בכל דור היכולות גדלות.
ומה לגבי התלות בתאגידים זרים?
בזירה המקבילה של פיתוח מודלי שפה עצמאיים, ישראל אינה הראשונה שמזהה את סכנת התלות בענן זר. אסקל ציין את הצורך בפיתוח מודל בסיס ישראלי מתקדם, אולי בשיתוף מדינות בעלות אתגרים דומים, מאחר שמודלים בקוד פתוח אינם מספקים מענה מלא או ודאות לטווח ארוך.
מהלך זה מזכיר מאוד את האסטרטגיה האירופית, ובמיוחד את זו של צרפת, שטיפחה את חברת מיסטרל כחלופה ריבונית אירופית להגמוניה של OpenAI וגוגל, או את איחוד האמירויות שהשקיעה משאבים אדירים בפיתוח סדרת מודלי פאלקון הלאומיים שלה כדי להבטיח עצמאות דיגיטלית.
גם הניסיון הישראלי הקודם עם מחשב העל "ישראל-1" של אנבידיה הוכיח כי תשתית מקומית חזקה היא קריטית, אך כעת המדינה מבקשת בעלות ושליטה ישירה על השאלטר, ואף מרחיבה את היריעה עם מכרז להקמת מחשב קוונטי לאומי.
מעבר לברזלים, לחשמל ולאלגוריתמים, התוכנית הלאומית מבקשת לתרגם את היתרון היחסי של ישראל בתחומי הסייבר והביטחון לעולם הבינה המלאכותית הפיזית, כלומר חיבור בין תוכנה למערכות בעולם הממשי.
מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ'אי לצד הנשיא טראמפ. ישראל רוצה לצמצם תלות
(רויטרס)
לשם כך הוקם המכון הלאומי לבינה מלאכותית מוכוונת השפעה, שיתמקד בפתרונות בתחומי הבריאות, החינוך והתחבורה, לצד תוכניות הכשרה והסבה מקצועית לשוק העבודה ויוזמת בית הנשיא לדיון בהשלכות האתיות והחברתיות של המהפכה.
כפי שציין בכנס פרופסור איציק בן ישראל, יושב ראש המרכז למחקר סייבר באוניברסיטת תל אביב, הגבולות בין הגנת סייבר לבינה מלאכותית היטשטשו לחלוטין עם כניסתם של סוכנים אוטונומיים, ובמרוץ החימוש הנוכחי, עצמאות טכנולוגית היא כבר לא שאלה של יוקרה כלכלית אלא תנאי בסיסי לביטחון לאומי.
קשה לדעת כמה מהתכנית השאפתנית הזו תצליח להפוך למציאות. ישראל נמצאת כיום במצב שבו התשתיות האנרגטיות לא מספיקות אפילו לצרכים השוטפים, התקציב מאויים על ידי שלוש שנות מלחמה שאת עלותה צריך לשלם ועדיין לא ברור מי יאייש את התפקידים השונים במשרדי הממשלה החדשה שתושבע (בתקווה) בקרוב. מצד שני, לפחות יש מודעות לאתגרים האלה בקרב כל הבכירים עימם שוחחנו בשנה האחרונה בנושא.
