בעקבות אירוע הטרור החריג בטיסת פליי דובאי לישראל, שרק בזכות תושיית הטייס הראשי והנוסעים לא נגמר באסון, עולה שוב השאלה כיצד מזהים איום שמגיע מתוך צוות האוויר עצמו. על הרקע הזה, הציגה בימים האחרונים חברת SDS הישראלית מערכת בינה מלאכותית המתשאלת עובדים דרך הסמארטפון וללא מגע פיזי, ומסמנת חשודים בתוך דקות.
מה עושים עם האיום שבתוך תא הטייס?
האירוע החמור החזיר אל קדמת הבמה את אחד הסיוטים הגדולים ביותר של עולם התעופה האזרחית: האיום שמקורו בתוך תא הטייס הסגור וממחיש את הפער המבצעי המטריד שמלווה את הענף עשרות שנים - מערכי הבידוק הקרקעיים יודעים לסכל חדירת כלי נשק וחומרי חבלה, אך מתקשים לחלוטין לחזות מתי איש צוות מורשה, שעבר את כל מבדקי הרקע השגרתיים, יחליט לפעול נגד המטוס ונוסעיו.
ההיסטוריה התעופתית רצופה באסונות שנגרמו בדיוק באופן הזה - במרץ 2015 ריסק טייס המשנה של חברת Germanwings את טיסה 9525 לתוך הרי האלפים הצרפתיים והרג 150 נוסעים ואנשי צוות. חקירות רשמיות קבעו כי גם התרסקות טיסת EgyptAir 990 מול חופי ארצות הברית ב-1999 והתרסקות טיסת LAM 470 ב-2013 נגרמו מפעולה יזומה ומכוונת של איש צוות בתא. אירועים אלה הוכיחו כי בדיקות תקופתיות אינן מספקות מענה בזמן אמת, והותירו את הרגולטורים חסרי אונים מול תרחיש שבו האיום מחזיק בהגאי המטוס.
בתווך הזה מנסה להשתלב פיתוח ישראלי חדש: חברת SDS (Suspect Detection Systems), שפועלת כבר שנים בתחום הבידוק הביטחוני, מציגה את מערכת TruthAI - יישום בינה מלאכותית המיועד לטלפונים ניידים, שנועד להחליף את התשאול הביטחוני הראשוני בתהליך ממוחשב ואוטומטי שנמשך דקות בודדות.
הנבדק עונה על סדרת שאלות באמצעות הקשה על מסך המגע, בעוד אלגוריתם למידת מכונה מנתח תגובות פסיכו-פיזיולוגיות וקוגניטיביות, משווה אותן למאגר נתונים רחב, ומפיק תוצאה חד-משמעית: חשוד או לא חשוד.
שורשיה של המערכת נטועים בטכנולוגיית COGITO הוותיקה של החברה, שנולדה כלקח מפיגועי ה-11 בספטמבר במימון רשות אבטחת התחבורה האמריקנית (TSA). אלא שבעוד המערכת המקורית חייבה מגע פיזי בחיישנים דמויי פוליגרף ויושמה בעיקר בגבולות ובמתקנים מסווגים, הגלגול הנוכחי מנסה לפרוץ דרך באמצעות בידוק "ללא מגע".
לדברי החברה, הידע שנצבר במשך שני עשורים בארגוני מודיעין, משטרות וחברות תעופה הומר למודל תוכנה המסוגל לפעול מכל טלפון נייד. בישראל, החברה נבחרה להשתתף במיזם של משרד האוצר בתחום הבידוק הביטחוני ללא מגע, כחלק מבחינת טכנולוגיות עתידיות למעברי הגבול.
המחבל המאם אל המאמי בטיסת פליי דובאי
לא מעט אתגרים בדרך
אולם מול ההבטחה הטכנולוגית ניצבים אתגרים מדעיים ומהותיים. בדיקות שמבוססות על תגובות גופניות וקוגניטיביות סובלות משיעורי דיוק שאינם מושלמים - גם אם גבוהים יחסית. בבדיקה ללא מגע, שיעור אזעקות השווא (False Positive) עומד על ארבעה אחוזים, ואילו שיעור הזיהוי השגוי שבו אדם בעל כוונת זדון חומק מהמערכת (False Negative) מגיע לעשרה אחוזים.
מדובר במספרים שאינם זניחים כלל: סריקה של אלף אנשי צוות ביום תשלח עשרות עובדים חפים מפשע לחקירות מעמיקות, בעוד שאחד מכל עשרה גורמים עוינים עלול לעבור את המסננת ללא הפרעה.
מעבר לשאלת הדיוק, המערכת נתקלת במחסום כמעט בלתי עביר בזירה הבינלאומית. בארצות הברית, אף שהממשל הפדרלי מימן את המחקר המקורי, ממשל אובמה וממשלים שבאו אחריו בלמו שימוש בטכנולוגיות תשאול פסיכו-פיזיולוגיות בתוך גבולות המדינה עקב התנגדות עזה מצד ארגוני זכויות אזרח והגבלות פרטיות מחמירות.
באירופה המצב בעייתי אף יותר: חוקי הגנת המידע (GDPR) לצד חוק הבינה המלאכותית האירופי (EU AI Act) אוסרים למעשה על שימוש במערכות AI המנתחות רגשות ומצבים פסיכולוגיים במרחב הציבורי ובמקומות עבודה, ומגדירים אותן כטכנולוגיות בעלות סיכון בלתי מקובל.
מנגד, במזרח אסיה, ובפרט במדינות כמו סינגפור ובמעברי הגבול מול מלזיה, מערכות סינון אוטונומיות התקבלו בפתיחות רבה יותר ופועלות בשטח מזה שנים. בסין, מערכות מעקב וניתוח הבעות פנים והתנהגות כבר מוטמעות עמוק במרחב הציבורי, בתחנות רכבת ובנמלי תעופה, ומשרתות תפיסה ביטחונית שאינה מעניקה משקל לזכויות הפרט.
בישראל, שבה מערכת הביטחון נהנית מגמישות חוקית וציבורית רחבה יותר מול איומי טרור, נשקלת האפשרות לדרוש בדיקות מקדימות של אנשי צוות מחברות תעופה זרות כתנאי לקבלת אישור נחיתה. עם זאת, כל עוד הטכנולוגיה מעוררת התנגדות בינלאומית כה חריפה, ספק אם פוליגרף סלולרי יהפוך בקרוב לתקן מחייב בעולם התעופה, אלא אולי יאומץ על ידי מדינות או חברות שונות בהתאם למצב החוקי המקומי.
