צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין: אם בשבוע שעבר דיווחנו על מהנדס שפיתח טיל מונחה ב-100 דולר שניתן להדפיס בבית, דיווחים עדכניים חושפים כי פלטפורמות המסחר הסיניות, ובראשן אליבאבא, הפכו לזירת מכירה של מל"טים מתאבדים וטילים אוטונומיים בעלות נמוכה - מוצרים שעד לא מזמן היו נחלתן הבלעדית של מעצמות צבאיות.
"ציוד חקלאי" עם יכולת לנשיאת חומר נפץ
הפריטים האלה אמנם מוגדרים רשמית כ"ציוד חקלאי" או "מערכות למיפוי אווירי", ומציגים נתונים טכניים מרשימים כמו טווח טיסה של מאות קילומטרים, אבל המוכרים גם מציינים בצורה מוצנעת שיש לרחפן או למל"ט יכולת נשיאה של חומר נפץ במשקל של עד עשרות קילוגרמים (2 קילו לרחפן - מה שמודגם על ידי פגז מרגמה בדף המוצר) ומערכות ניווט מבוססות בינה מלאכותית שאינן נסמכות על GPS בלבד. המחיר? החל מאלפי דולרים בודדים - פחות ממחירה של מכונית משומשת.
התופעה הזו מעוררת חוסר נוחות עמוק בקרב גורמי ביטחון. בתחקיר של רשת ABC האוסטרלית ציינו מומחים שאם בעבר בניית טיל שיוט דרשה תשתית תעשייתית אדירה, הרי שהיום, שילוב של הדפסת תלת-ממד, מנועי בנזין קטנים ורכיבי מדף אלקטרוניים מאפשר לחברות סיניות קטנות להציע "פתרונות תקיפה" לכל דורש. מבחינתם, אם אפשר למכור רחפן לצילום חתונה או לריסוס שדות, אפשר גם להסב אותו להטלה של אמצעי לחימה או לתקיפה.
גורמי אכיפה מזהירים מפני התפתחותה של ה"איקאה" של רחפני תקיפה. המערכות הללו נשלחות לעיתים כערכות להרכבה עצמית (קיט), מה שמקשה על רשויות המכס לזהותן כנשק. באירופה, שם המלחמה באוקראינה כבר הוכיחה את יעילותם של רחפנים זולים, חוששים מהגעת הטכנולוגיה לידי ארגוני פשיעה וטרור מקומיים שיעקפו את מערכות ההגנה האווירית המסורתיות.
4 צפייה בגלריה
רחפן שמופיע באליבאבא תחת "ציוד חקלאי", עם ציון יכולת לנשיאת חומר נפץ
(ABC, אליבאבא/ צילום מסך)
כדי להבין את גודל השינוי, צריך להשוות את "מוצרי המדף" הללו למערכות המוכרות. טיל שיוט אמריקני מסוג "טומהוק" עולה למשלם המיסים בין כ-2 מיליון דולר ל-4 מיליון דולר ליחידה. הוא מתוחכם, מדויק ונושא ראש קרב אדיר. מנגד, המל"טים הזמינים למכירה, שדומים בחלקם באופן מחשיד ל"שאהד 136" האיראני, שהפך לסמל של הלוחמה המודרנית, מציעים חלופה זולה משמעותית.
בעוד ה"שאהד" עולה עשרות אלפי דולרים, המוצרים המוצעים כעת בעליבאבא מורידים את הרף למחירי רצפה של 2,000 עד 5,000 דולר. הם אמנם פחות מדויקים מה"סוויצ'בלייד" (Switchblade) האמריקני, המיועד לפגיעה כירורגית, אך בכמויות גדולות הם מסוגלים ליצור "נחיל" שמסוגל פוטנציאלית להכריע מערכות הגנה יקרות כמו כיפת ברזל או הפטריוט.
נקודת המפנה: הבינה המלאכותית
כעת, הגלגל חוזר לאחור, אנחנו חוזרים לעידן של נשק זול ופשוט, אך עם שדרוג קריטי - המוח הדיגיטלי. הבינה המלאכותית מאפשרת למל"טים של היום לזהות מטרות באופן עצמאי על בסיס ראייה ממוחשבת, ללא צורך במפעיל אנושי או באות לווייני שניתן לחסום.
4 צפייה בגלריה
כטב"ם של רוסיה מדגם שאהד של איראן אחרי שהופל באזור חרקוב אוקראינה ב-30 באפריל
(צילום: Ivan SAMOILOV / AFP)
עבור מערכת הביטחון הישראלית, מדובר בכאב ראש לא מבוטל. ישראל נחשבת למובילה עולמית בפיתוח מל"טים (כמו ה"הארפי" וה"הארופ" של התעשייה האווירית), אך אלו מערכות יוקרתיות המיועדות לצבאות סדירים. הופעתם של תחליפים סיניים זולים מאפשרת לארגונים כמו חיזבאללה או המיליציות השיעיות בעיראק להצטייד ביכולות שהיו שמורות בעבר רק למדינות.
הפתרון הישראלי מתמקד כעת בלוחמת לייזר ("מגן אור"), שכן עלות כל יירוט בלייזר היא אפסית, מה שמאפשר להתמודד עם כלכלה של נחילים זולים. אולם עד שהלייזר יהפוך למבצעי באופן מלא, השוק החופשי ממשיך לדהור קדימה.
כך, טכנולוגיה שהייתה פעם סודית ביותר נמצאת כעת במרחק של מספר לחיצות עכבר ומשלוח ימי במכולה. מדינות ומעצמות יצטרכו למצוא כעת דרך לאכוף רגולציה על מוצרים דו-שימושיים, לפני ש"סל הקניות" הדיגיטלי הזה יהפוך לאיום אסטרטגי ממשי.
