ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, הודיע היום (ב') על כוונתו להטיל איסור גורף על שימוש ברשתות חברתיות לילדים ובני נוער מתחת לגיל 16, לצד הגבלות מחמירות על פלטפורמות גיימינג ושידורים חיים.
המהלך, שצפוי להיכנס לתוקף באביב הבא, מסמן את שיאה של מגמה עולמית שבה פוליטיקאים מנסים "להחזיר לילדים את הילדות שלהם", ובאותה נשימה להראות לבוחרים הלחוצים שהם מסוגלים להילחם בענקיות הטכנולוגיה.
המותגים הגדולים על הכוונת
האיסור הבריטי החדש לא ירחם על המותגים הגדולים ביותר. טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק, יוטיוב וסנאפצ'ט ייחסמו לחלוטין עבור הקהל הצעיר. שירותי צ'אט כמו וואטסאפ וסיגנל יוחרגו מהחוק, כנראה מתוך הבנה שגם למחוקקים האמיצים ביותר אין אומץ לנתק לחלוטין את ערוצי התקשורת המשפחתיים הסטנדרטיים.
מעבר לחסימת החשבונות, הממשלה הבריטית מתכננת להציג חסימות לפונקציות שהיא מגדירה כמסוכנות, כמו אפשרות ליצירת קשר בין מבוגרים זרים לילדים במשחקי רשת פופולריים כמו רובלוקס, פונקציה שבמשך שנים היוותה כר פורה לניצול.
בריטניה מיישרת קו עם המודל האוסטרלי המחמיר שנכנס לתוקפו בדצמבר האחרון. באוסטרליה, חברות הטכנולוגיה כבר מרגישות את הלחץ בכיס עם איומים בקנסות ענק של עשרות מיליוני דולרים. מטא, למשל, נאלצה להשבית למעלה מחצי מיליון חשבונות של קטינים באוסטרליה מיד עם החלת החוק.
המגמה הזו הולכת ומתפשטת במהירות גם לשאר חלקי הגלובוס. באירופה, דנמרק כבר אסרה על שימוש ברשתות מתחת לגיל 15, בעוד ספרד העלתה את גיל ההסכמה הדיגיטלית ל-16 וצרפת ונורווגיה מיישמות מנגנונים מורכבים של "בשלות דיגיטלית". רק לפני ימים בודדים דיווחנו כאן על הצעת החוק החדשה בקנדה, המבקשת לאסור רשתות חברתיות לילדים ובני נוער מתחת לגיל 16.
בארה"ב, לעומת זאת, המצב נראה כמו המערב הפרוע הרגיל. בגלל המבנה הפדרלי, הרגולציה מפוצלת לחלוטין ומדינות כמו פלורידה מנסות לקדם חוקים מקומיים שנבלמים שוב ושוב בבתי המשפט בשל פגיעה בחופש הביטוי החוקתי.
מן העבר השני של הגלובוס, סין מציגה מודל שונה לחלוטין שאינו מבוסס על חרם מוחלט אלא על הנדסת התנהגות קפדנית מטעם המדינה. השלטונות בבייג'ינג מגבילים את זמן המסך של קטינים לפי גיל, כאשר בני 8 עד 15 זכאים לשעה אחת בלבד ביום, וילדים מתחת לגיל 8 מסתפקים ב-40 דקות בלבד. גם הגרסה הסינית של טיקטוק, דואוין, מעבירה קטינים באופן אוטומטי ל"מצב נוער" המציג אך ורק תכנים חינוכיים, ניסויים מדעיים ותערוכות במוזיאונים.
קפיצה טכנולוגית לצד שאלות קשות
המעבר הנוכחי לחסימות קשיחות בגיל 16 מבוסס על קפיצת מדרגה טכנולוגית שמביאה איתה שאלות קשות של פרטיות ומעקב מדינתי. כדי לאכוף את החוקים ב-2026, הרשתות החברתיות כבר לא יכולות להסתפק בהצהרת המשתמש.
הן עוברות לטכנולוגיות של הערכת גיל מבוססת בינה מלאכותית, המנתחת את תווי הפנים של המשתמש דרך מצלמת הסמארטפון, או דרישה חד-משמעית לסריקת תעודות זהות רשמיות. הפרדוקס המרתק הוא שכדי להגן על הילדים מפני פגעי הרשת, המדינות מחייבות אותם ואת הוריהם למסור מידע ביומטרי רגיש בהרבה לחברות מסחריות או למאגרים ממשלתיים.
והנה נתון למחשבה: בסקר שערכה ממשלת בריטניה לקראת המהלך, שנתוניו פורסמו בסוכנות רויטרס ושקיבל למעלה מ-116,000 תגובות, יותר מ-83% מההורים ציינו כי הסיכונים ברשתות החברתיות עולים על התועלת, ו-90% תמכו באופן מלא בחסימה גורפת עד גיל 16. אלא שהילדים עצמם, כצפוי, מתארים מערכת יחסים מורכבת ומכורה בהרבה עם המסכים.
למרות התמיכה הציבורית הנרחבת של ההורים, הקהילה המדעית נותרת סקפטית למדי לגבי יעילות הצעדים הדרקוניים האלה. פסיכולוגים וחוקרי רשת רבים מזהירים כי אין שום הוכחה מחקרית חד-משמעית לכך שחרם מוחלט אכן משפר את בריאות הנפש של מתבגרים בטווח הארוך.
הטענה המרכזית היא שחסימה כזו מייצרת מעבר מסוכן בגיל 16, במקום פיתוח הדרגתי ומודרך של חוסן דיגיטלי ואוריינות רשת בשנים המעצבות של גיל ההתבגרות. מעבר לוויכוח הפסיכולוגי, מדובר כנראה בקרב טכנולוגי אבוד מראש מול דור שנולד עם סמארטפון ביד ומבין במחשבים קצת יותר מהמחוקקים המבוגרים שיושבים בפרלמנט בלונדון.
כל נער ממוצע יודע להפעיל שירות VPN פשוט תוך שלוש לחיצות, לשנות את מיקומו הווירטואלי למדינה אירופית ללא הגבלות, ולהמשיך לגלול בטיקטוק כאילו ראש הממשלה מעולם לא נאם. המהלכים הללו, דרמטיים ככל שיהיו, עלולים להתגלות בסופו של דבר כפלסטר פוליטי מהיר שמכסה על הבעיה האמיתית: חוסר היכולת של מערכות החינוך והמשפחה המודרניות לחנך לשימוש בריא ומאוזן בטכנולוגיה.
