לינקדאין החזירה את חשבונו של רואה החשבון הניו יורקי מרק שטרוהל והגיעה איתו להסדר פשרה בסכום חסוי – זאת לאחר הפרסום ב-ynet על תביעתו נגד הרשת החברתית-עסקית. לצד זאת, צפים עוד ועוד מקרים של משתמשים יהודים ופרו-ישראלים הטוענים לאכיפה סלקטיבית ומוטית מצד הפלטפורמה שבבעלותה של מיקרוסופט.
טענות על אכיפה סלקטיבית
בתביעה, שהוגשה לבית המשפט בניו יורק לפני כחודשיים, טען שטרוהל כי נחסם בשל דיווחים על פוסטים אנטישמיים וכי האחראים לפיקוח על התוכן בחברה מפעילים אכיפה סלקטיבית שמפלה לרעה משתמשים יהודים ופרו-ישראלים. בתביעה נטען כי לינקדאין, שנרכשה בשנת 2016 על ידי ענקית הטק מיקרוסופט, מעבירה את משימות הפיקוח על התוכן שעולה לפלטפורמה למדינות בהן קיימת לכאורה אנטישמיות חזקה, כמו פקיסטן ודרום אפריקה.
למרות הסכם הפשרה, עבור אחרים שחוו גורל דומה לשטרוהל, המאבק עדיין נמשך. עורכת הדין שייצגה אותו, אווה זלנטסקי, מטפלת כעת במספר מקרים נוספים של משתמשים יהודים וישראלים שחוו חסימות דומות בפלטפורמה. אחד מהם הוא גור בן-זאב, לשעבר בכיר במשרד התמ"ת וכיום מנהל חברת השקעות, שמגדיר את עצמו כמשפיען ומסבירן פרו-ישראלי. לדבריו, לינקדאין חסמה את חשבונו, בו היו לו 40,000 עוקבים, 20,000 חיבורים ויותר מ-51 מיליון חשיפות ליותר מ-5,000 פוסטים פרו-ישראליים מאז ה-7 באוקטובר.
בן-זאב שימש בעבר כעוזרו הבכיר של מנהל מרכז ההשקעות במשרד התמ״ת, שמואל מרדכי, ומאז כיהן בין היתר כראש מחלקת מיזוגים ורכישות (M&A) בדיסקונט קפיטל ומנהל מחלקת מכירות באלקטרה נדל”ן. לדבריו, החסימה בלינקדאין נבעה מהשימוש שלו בביטוי "טרוריסטים פלסטינים” – ביטוי שלדבריו אינו מהווה ״דיבור שנאה״, אלא ״תיאור עובדתי״.
בן-זאב וזלנטסקי טוענים שלאור העובדה כי חמאס מוגדר כישות טרור במדינות רבות, כולל ארה"ב, ומחשיב עצמו כארגון פלסטיני – מדובר בביטוי לגיטימי לכל דבר. ״נראה שללינקדאין אין שליטה על המפקחים על התוכן האנטי-ישראלים שלה בצוות האמון והבטיחות, או שאין לה כל רצון לשלוט בהם״, אומרים השניים.
במקרה נוסף, במאי הטלוויזיה הקנדי הוותיק בוב סורגר, בנו של ניצולת שואה, טוען כי ספג הטרדות קבועות מצד משתמשים פרו-פלסטינים בלינקדאין. לאחר שפרסם פוסט אישי על החוויות שעברה אימו באושוויץ, אחד המגיבים כתב לו: "טוב מאוד. אמא שלך הייתה צריכה לעבור את זה".
כאשר סורגר פנה ללינקדאין וביקש להסיר את התגובה, נאמר לו שהיא אינה מפרה את כללי הקהילה. זמן קצר לאחר מכן, הוא עצמו נחסם מהפלטפורמה בגלל התגובה שכתב בזעם לאותו משתמש: "F U" (ראשי תיבות של לך ת*דיין – ד"א). לטענתו ולטענת עורכת דינו, ההיגיון של לינקדאין הפוך - מותר לאחל לאימו שתמות במחנה ריכוז, אבל אסור לו להגיב בכעס.
״לינקדאין הפלתה, נידתה וקיפחה אותי״, הוא אומר. ״הצלחתי ליצור חשבון חדש, אך ההשפעה וההגעה שלו צומצמו משמעותית, מה שיצר אפקט מצנן על חופש הביטוי שלי – מה שלדעתי לינקדאין קיוותה לו. את החשבון שאני משתמש בו כעת יצרתי באמצעות כתובת מייל חדשה כדי לחזור לפלטפורמה, אבל אין לי גישה לקשרים שלי שנצברו במשך למעלה מעשור בפרופיל המקורי שלי״.
עו״ד זלנטסקי, שמובילה את ההליכים המשפטיים, טוענת כי לינקדאין מנהלת מדיניות אכיפה מפלה שמאפשרת תעמולה אנטישמית ואנטי-ישראלית לפרוח, תוך השתקת קולות יהודיים וציוניים. לדבריה, בלינקדאין טענו שהם "בוחנים" את החסימות הנוספות, אך נכון לעכשיו, אף אחד מהלקוחות הנוספים שלה לא זכה לשחזור החשבון שלו, כפי שקרה במקרה של שטרוהל. "אם לינקדאין לא תתקן את העוול ותשיב את החשבונות, אנחנו ננקוט בצעדים משפטיים נוספים – והפעם לא רק נגד לינקדאין, אלא גם נגד מיקרוסופט, החברה האם שלה", היא אומרת.
לינקדאין ויקרוסופט טרם מסרו תגובה לפניית ynet בנוגע למקרים של בן זאב, סורגר או שטרוהל, ואלה יובאו לכשיתקבלו.
