ועידת החינוך מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
הבינה המלאכותית כבר מזמן במערכת החינוך. היא נכנסה לכיתות, לשיעורי הבית, לעבודות ההגשה ולשיח שבין המורה לתלמיד. בפאנל מיוחד שנערך כחלק מוועידת החינוך של ynet ו-"ידיעות אחרונות" שנערכה היום (ב'), שעסק ביתרונות ובחסרונות של שילוב AI במערכת החינוך, ניסו המשתתפות לענות על שאלה אחת מרכזית: איך נראית למידה בעידן שבו התלמידים עובדים עם מכונה, ומה קורה לתפקיד המורה בתוך הסיפור הזה.
ועידת חינוך - מציאות מדומה: על היתרונות והחסרונות שבשימוש ב-AI במערכת החינוך
( צילום: ירון ברנר, ליאור שרון, טל אזולאי)
להתעלם מ-AI זו לא אופציה
קארן טל, מנכ"לית קבוצת הרב תחומי עמל, ביקשה כבר בתחילת דבריה להרחיב את התמונה. "מהפכת ה-AI נכנסה לתוך מערכת החינוך בתוך הקשר הרבה יותר רחב", אמרה. "אנחנו אחרי ארבע שנים של קורונה, מלחמה, מאות משפחות וילדים שעברו ממקום למקום. בתוך כל זה, נכנסה גם מהפכת הבינה המלאכותית".
לדבריה, להתעלם מהטכנולוגיה אינה אופציה. "זה כמו להגיד לאנשים לנהוג בלי Waze, זה לא יקרה. אנחנו בעולם של AI, והמורים צריכים לקחת בחשבון שעבודות של תלמידים נעשות בעזרת AI, וזה בסדר גמור". האתגר, היא מדגישה, הוא אחר לגמרי. "צריך לראות איך תפקיד המורה משתנה, איך מפתחים הבחנה בין פייק לחדשות אמיתיות, איך משתמשים בפרסונליזציה של ההוראה – ובמקביל להיות עירניים לסיכונים".
הדיון עבר משם לשאלה שמטרידה במיוחד את משרד החינוך: איך בכלל מעריכים תלמיד בעידן שבו עבודה יכולה להיכתב בעזרת בינה מלאכותית. מירב זרביב, סמנכ"לית ומנהלת מינהל חדשנות וטכנולוגיה, אמרה שמדובר בשאלה שהמשרד עוסק בה כבר שנים. "התחלנו את העיסוק בבינה מלאכותית לפני יותר מעשור. הקמנו מעבדות, הקמנו מכון לבינה מלאכותית, ועיקר המחקר נגע בדיוק בנקודה הזו – איך יודעים שתלמיד למד".
לדבריה, הכניסה של כלים מתקדמים הציבה אתגר ברור לשאלה הזו. "איך בכלל יודעים היום איזה ידע התלמיד רכש בעצמו, מה הוא למד מהמורה ומה מהמכונה? היום מעל ל-83% מהאוכלוסייה משתמשים ב-AI, ומעל ל-85% מהמורים משתמשים בו. ישראל אגב היא מהמדינות המתקדמות בעולם בשימוש מושכל ב-AI".
אבל הבסיס, היא מדגישה, לא משתנה. "לא מתחילים עם AI. קודם צריך ידע עמוק, אחרי זה באה ההעצמה. אם לתלמיד אין בסיס ידע, גם עם AI התוצר שלו יהיה פחות טוב". לכן, לדבריה, מודל ההערכה משתנה. "אנחנו משלבים בין העולם הישן - מבחנים בעל פה, דף ועט, מבחנים סגורים - לבין השלב שבו משתמשים ב-AI, ואז רמת השאלות עולה. השאלה היא לא אם רימית, אלא איזה תהליך עברת ומה למדת".
כדוגמה היא הציגה בחינת בגרות במדעי הנתונים שנערכה בשנה שעברה. "בחלק הראשון התלמידים נבחנו בלי שום סיוע. בחלק השני פתחנו להם סוכן AI מומחה, אבל הם קיבלו שאלות הרבה יותר קשות. זה האיזון בין העולם הישן לחדש".
האם AI יכול לצמצם פערים חברתיים?
מכאן הופנתה השיחה להיבט החברתי. ג'נט דסה, מנכ"לית עמותת "עולים ביחד", נשאלה אם AI יכול לצמצם פערים או דווקא להעמיק אותם. תשובתה הייתה זהירה. "אנחנו עובדים כבר שני עשורים עם ישראלים יוצאי אתיופיה, והפערים הם לא ביכולת אלא במימוש. בסביבה, במשאבים, ברשת הקשרים".
לדבריה, כל מהפכה טכנולוגית מביאה איתה גם סכנה. "אם ההורים מגיעים בלי השכלה או מסביבה לא טכנולוגית, הילדים מאותגרים עוד יותר. אי אפשר להיות שקטים מול זה. בלי השקעה מותאמת בתשתיות ובכלים, זה עלול להעמיק את הפערים עוד יותר".
טל הסכימה עם החשש, אך הדגישה גם את ההזדמנות. "יש כאן פוטנציאל אדיר לצמצום פערים. שיעור פרטי עולה היום הרבה כסף, ופתאום ילד שיש לו גישה ל-AI ומורה מנחה, יכול לקבל ליווי אישי. גם תלמידים עם לקויות, עם קשיי שפה או עולים חדשים יכולים, בעזרת כלים קוליים ותרגום מיידי, להיות חלק מהכיתה ולא לשבת שקופים בכיתה".
מתוך זה היא שרטטה חזון לבית ספר אחר. "המורה הופך למנטור, לא רק למי שמעביר חומר. אבל חייבים להיזהר - הסכנה היא התמכרות לטכנולוגיה ובדידות. אסור לוותר על הקשר האנושי ועל תפקיד המורה".
כשנשאלה אם המורים מבינים עד כמה המקצוע שלהם משתנה, זרביב הייתה חד-משמעית. "המורים הם המפתח. השינוי יקרה בכיתה, והוא חייב להיעשות איתם, לא על הגב שלהם. אנחנו בונים את התהליכים בשותפות מלאה, כי אף אחד לא יודע בדיוק לאן החינוך הולך, אבל אסור לנו רק להגיב, צריך גם ליזום".
דסה סיכמה במבט קדימה. "השאלה היא איפה אנחנו רוצים להיות בעוד עשר שנים. האם נראה יותר גיוון וייצוג בתחומים שבהם הוא חסר היום. הבינה המלאכותית יכולה להיות מנוף למוביליות חברתית, אבל רק אם ננהל אותה נכון. כך או כך, אסור לשכוח את הבסיס. בלי חינוך טכנולוגי רחב ונגיש, לא יהיה חוסן חברתי, כלכלי וביטחוני".
