זה שסטודנטים לעיצוב מציגים עבודות גמר בסוף שנה ד' זה לא חדש. זה שהתערוכה של הסטודנטים מבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למינהל מוצגת במוזיאון ישראל, זו כמובן שמחה גדולה עבורם, אם כי בימים שהמוזיאון מגביל ביקורים משיקולי קורונה, זו שמחה מהולה בעצב. וכך אנחנו מגיעים לסיפור החדש באמת: טכנולוגיה וירטואלית מאפשרת עכשיו לשוטט בתערוכה ולהתעכב על כל אחד מהמוצגים כמו בביקור במוזיאון עצמו. יותר מזה: בעזרת משקפי מציאות וירטואלית (VR) או אביזר VR עבור הסמארטפון אתם יכולים להתמכר לחוויה שמשקפת ממש את הביקור במקום.
צפו: ביקור וירטואלי במוזיאון ישראל
(וידאו: סמדר צוק)
היוזמה של ביה"ס לעיצוב וחדשנות במכללה למינהל, ביחד עם מוזאון ישראל ועם עיריית ירושלים, מעניינת. התערוכה עוסקת בעיצוב מחדש של חללי לימוד בבתי ספר ומוצגות בה הדמיות של 13 בתי ספר, מהמורכבים ביותר בירושלים המערבית והמזרחית. המשימה של הסטודנטים היתה לקרוא תיגר על בית הספר המסורתי ולהציע רעיונות חדשניים לכל מוסד על פי צרכיו וכאן מגיע הדובדבן שבקצפת: עיריית ירושלים התחייבה לבחור בשלוש מבין העבודות וליישם אותן בבתי ספר בעיר.
ואז הגיעה הקורונה, והמוזיאון סגר את שעריו (בינתיים הוא נפתח, בהרשמה מראש). וכך צץ הרעיון להנגיש את התערוכה לכל דרך האינטרנט. זו לא התערוכה הווירטואלית הראשונה של מוזיאון ישראל. המוזיאון מציג חוויית דיגיטל עשירה באתר שלו, שכוללת ביקור וירטואלי באמצעות גוגל-ארט, המיזם של גוגל לתיעוד מוזיאונים, סיורים וירטואליים שהפיקה חברת פנורמה, וגם הדרכות מקוונות באמצעות סרטוני יוטיוב, פודקסטים והנגשת המדריכים הקוליים של התערוכות.
אבל מה שיש בתערוכה הווירטואלית של המכללה למינהל הוא משהו מתקדם הרבה יותר. התערוכה הועברה למימד הוירטואלי באמצעות טכנולוגיה של חברת מטרפורט (Matterport) האמריקאית, והחוויה שהיא מעניקה שונה לגמרי: זה מתחיל בהדמיית "בית בובות" של כל התערוכה, על כל קומותיה, שממנה אפשר לצלול לכל נקודה שמעניינת אותנו. אפשר לנוע לכל כיוון כמו בגוגל Street View, להתקרב לתצוגה ולקרוא מידע על המוצג והנה בא החלק המרגש: אפשר להתחבר למיצג עם משקפי תלת ממד או מתקן תלת ממד לסמארטפון והחוויה הווירטואלית אופפת אתכם מכל עבר: אפשר ללכת לכל כיוון, לסובב את הראש ולהסתכל לאן שרוצים ואפילו לדבר בקול רם בלי שהסדרן ינזוף בכם.
לצורך תכנון העבודות שלהם, הסטודנטים נדרשו למחקר איכותני בבתי הספר אותם בחרו לעצב. הם למדו את הצרכים של התלמידים ושל הצוות המקצועי, זיהו סוגיות עיצוב ותכנון וגיבשו הצעות לעיצוב יצירתי של המרחב כמשלים לגישות הפדגוגית החדשות. העבודות כוללות הצעות לעיצוב מחדש של בית הספר ראשית, התיכון לאמנויות, תיכון קדמה, בית ספר המכיל ״פלא״, מעלה ערב, אולפנת אמונה לאמנויות, בית הספר לחינוך מיוחד אל באסמה, בית ספר אל בכרייה, ועוד.
אולי מבלי שהתכוונו לכך, מארגני התערוכה הצליחו להמחיש את המהות שמאחורי העבודות של הסטודנטים: ההנחה כי על מערכת החינוך להדביק את הפער ולאמץ את ההתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות כדי לשמור על רלוונטיות ולהכשיר את הבוגרים לאתגרי המאה ה-21. היום מדברים על למידה בקפסולות בבתי הספר? למה לא על למידה בכיתות במציאות מדומה?
