איך הצליח ה-CIA, ארגון הביון האמריקאי הנודע, לאבד מתקן גרעיני בהרי ההימלאיה? על השאלה הזו מנסה לענות ה"ניו יורק טיימס" בכתבה שמתפרסמת היום (א'). האמת, אילו היה לסיפור הזה סוף טוב, הוא כבר מזמן היה מתוסרט לסרט הוליוודי עתיר כוכבים ופעלולים.
אבל כרגע מטען הפלוטוניום שהלך לאיבוד מאיים על חייהם של חצי מיליארד אנשים לאורך נהר הגנגס, הממשל האמריקאי ממלא פיו מים, וקשה לנחש אם הסרט הזה יסתיים באקט הרואי או באפוקליפסה.
מרוץ הביון מול סין
לפי תיאוריית הכאוס, האסונות הכי גדולים מתחילים במשק כנפי פרפר בצד השני של העולם. במקרה הזה הפרפר היה "המשלחת המדעית של הסיקים" שיצאה ב-1964 מארה"ב להרי ההימליה בהובלתו של צלם הנשיונל ג'יאוגרפיק ומטפס ההרים הנודע בארי בישופ, מי ששנה קודם לכן הגיע לפסגת האוורסט. המשימה של המשלחת הייתה "ללמוד פיזיקה אטמוספרית ושינויים פיזיולוגיים בגבהים גבוהים". אבל זה היה רק סיפור הכיסוי.
מדובר היה בצוות של מטפסי הרים אמריקאים והודים, שנבחרו בקפידה על ידי ה-CIA בשל כישורי טיפוס ההרים שלהם והנכונות שלהם לשמור על שתיקה. התוכנית האמיתית נועדה להתמודד עם האיום הגרעיני הסיני, אחרי שסין ערכה כמה ניסויים גרעיניים. היעד היה הר ננדה דווי, אחת הפסגות הגבוהות (7,800 מטרים) והנידחות של ההימלאיה, שמשקיף מאות קילומטרים לתוך שטח סין.
המשימה הייתה להציב בפסגה אנטנה ארוכת טווח שתיירט תשדורות סיניות ותגלה שיגורי טילים גרעיניים לכיוון ארה"ב. הכוונה הייתה שהמתקן יפעל בסודיות במשך שנים ולכן במקום סוללות ציידו אותו ב-SNAP-19C, מקור כוח גרעיני קטן מבוסס פלוטוניום, מהסוג ששימש למשימות חלל כמו וויאג'ר 1, הגשושית הבין-כוכבית ששוגרה לפני יותר מ-45 שנים.
אז מה השתבש
בדיוק לפי תיאוריית הכאוס הכל עובד היטב עד שמשהו משתבש. הטיפוס היה ארוך וקשה, האנשים היו תשושים וקפואים מקור. יותר מכך, ממש לפני שהם עמדו להציב את הציוד במקומו מזג האוויר החמיר בבת אחת.
רוחות עזות, קור בלתי נסבל וסופת שלגים שעומדת לסחוף את פסגת ההר בסערה. בחפ"ק של הצבא ההודי על כתף ההר, מפקד המשימה קפטן מ.ס. קוהלי, החוויר: "תחזרו מייד!" הוא הורה להם בקשר, "תקשרו את הציוד שם, אל תחזירו אותו!".
משק כנפי הפרפר הפך עכשיו לסערת ברקים ורעמים. הציוד האלקטרוני נקשר למדף הקרח ונותר מאחור. בתוכו היו מכלי פלוטוניום בכמות של כשליש מהפצצה שהוטלה על נגסאקי. מדובר במתקנים פעילים שפולטים חום, אשר ממיס את השלג סביב ומתחפר עמוק יותר ויותר.
באביב שלאחר מכן חזרה למקום משלחת של ה-CIA ולא מצאה דבר זולת שאריות חבלים. הפלוטוניום נעלם ומאז לא נראה בשנית. 61 שנים אחרי האירוע, והתעלומה נותרה בעינה.
אבל הפרשה מסתבכת אף יותר. מילא שהאמריקאים איבדו דלק גרעיני ומתקני ריגול מסווגים שעלולים ליפול בידי הסינים או בידי גורמי טרור, הבעיה היא שהדלק הגרעיני עלול לזהם את הסביבה ולגרום לאסון נורא.
השלגים באזור הר ננדה דווי נמסים ומזינים בכמויות מים אדירות את אגן ההיקוות של נהר הגנגס, עורק החיים המקודש לדת ההינדית, שאורכו יותר מ-2,500 ק"מ. מה יקרה אם הפלוטוניום הרעיל ייסחף אל תוך הגנגס?
בארה"ב מעדיפים להכחיש
הפרשה נחשפה עוד בשנות ה-70 ועוררה זעם רב ודאגה בהודו. הממשל האמריקאי עדיין מסרב להכיר בכך שהפרשה הזו בכלל התחוללה, כאשר הטענה היא שגורמים בכירים בממשל, כולל הנשיא ג'ימי קרטר, ניסו לטשטש את הראיות.
כעת תחקירני הניו יורק טיימס הגיעו לתיקים שהתגלו במוסך של בישופ במונטנה ובארכיונים אמריקאיים והודים, וגם ראיינו אנשים שהיו מעורבים בפרשה. ג'ים מקארתי, חבר הצוות האחרון שנותר בחיים כיום, אמר: "הייתה לי הרגשה שאנחנו הולכים לאבד את זה. אמרתי לקוהלי: 'אתה עושה טעות ענקית, זה הולך להיות רע מאוד'".
קוהלי עצמו אמר בריאיון לפני כמה שנים: "ה-CIA שמר אותנו מחוץ לתמונה, התוכנית שלהם הייתה טיפשית, מעשיהם היו טיפשיים, מי שייעץ להם היה טיפש ואנחנו נלכדנו בזה".
כך או כך, בארה"ב מעדיפים לשכוח את השנים ההן, בהם איבדו מתקנים גרעיניים דומים גם במעמקי האוקיאנוס, אבל בהודו הפרשה הישנה ההיא מסרבת לגווע. ראש הממשלה נרנדרה מודי עצמו נדרש לטפל בנושא וחבר מפלגתו נישיקאנט דובי טען שהמתקן אחראי לסדרה של אסונות טבע - מפולות, שיטפונות וקריסות בתים. "המתקן הזה מסוכן מאוד", אמר, "מי שהמתקן שייך לו צריך לאסוף אותו".
