צפו בפאנל המלא בוועידת הנשים של המדינה
(צילום: משי בן עמי, טל אזולאי)
מיה דגן ובת-שי עוז אנטלר הן שתיים מיוצרות התוכן הבולטות בישראל. בשיחה שהתקיימה אתמול (יום ב') בוועידת הנשים של המדינה של ynet ו"ידיעות אחרונות" שוחחנו איתן על אותנטיות ברשתות החברתיות, דימוי גוף, תגובות מרושעות וגם על הרגע שבו החליטו שהן חייבות להגיד לעוקבים שלהן מה הן חושבות על המהפכה המשפטית. צפו בפאנל המלא.
אשמח שכל אחת תבחר משהו אחד שיצא מגבולות המסך ובין אם זה הוביל שינוי קטן או גדול, הרגשתן שזה חוצה איזשהו גבול וירטואלי.
מיה: "אני עושה כל חודש הקרנות פעילות בסינמטק תל אביב. אנחנו לוקחים קומדיות רומנטיות, הכי תחילת שנות ה-2000 טראש. 'בחורות רעות', 'לא רק בלונדינית', 'סיפור סינדרלה', קאלט טראשי של בנות, ואני וחבר טוב שהוא מבקר קולנוע, זוהר אורבך, יושבים ומנתחים את הסרט דווקא מפרספקטיבה מאוד רצינית, זאת אומרת לקחת ולהבין איזה זווית פמיניסטית אפשר להבין מהסרט, איזה מוסר השכל, איזה גדולות קולנועיות יש בסרטים שקצת בזנו אליהם, כי המון פעמים מתייחסים לדברים שבנות אוהבות כמטומטמים, כאילו אין בה משמעות ואין בהם ערך אבל זה עולם שלם קולנועי שקצת פסחנו עליו. אז זה לתת כבוד לקלאסיקות שלי".
בת שי: "אני לוקחת יותר את הסיפור האישי שלי, אני יכול להגיד לך שזה מה שאנשים נחשפו אליי ב'מאסטר שף' לדוגמה. אני גדלתי בבית שהוא אלים ויצאתי מהבית בגיל 14 וזה איזשהו סיפור שאני חושבת שהבאתי למסך שלא תמיד רואים אותו. אפשר לדבר המון על אלימות נגד נשים לאחרונה כי זה נהיה נושא טיפה יותר נמצא בתודעה, ואני חושבת שלא מדברים מספיק על אלימות במשפחה ונגד ילדים. זה אחד הדברים שלקחתי על עצמי שאני רוצה לדבר עליהם מהנקודת מבט שלי. חלק ממה שאני עושה זה הרצאות לסטודנטיות לעבודה סוציאלית שזה נקודת מבט של ילד בתוך מערכת הרווחה והדברים שאני חושבת שצריך לשפר, דברים שאני חושבת שצריך לשמר, התהליך שלי, התחושות שהיו תוך כדי. אני מנסה להעביר את הידע שלי כדי שאנשים שהולכים לטפל בילדים כאלה יוכלו לעשות את זה בצורה טובה יותר".
אני חושבת שחוץ ממה שאתן עושות פיזית, לראות אתכן מספרות את הסיפור זה כבר דוגמה. פעם לא היו לנו מודלים בטלוויזיה ובעיתון ולאט לאט זה משתנה וזה חשוב.
מיה: "לגמרי, אני יכולה להגיד מבחינתי כאישה שמנה שעצם הנוכחות שלי, לא משנה מה אני אומרת, העובדה שרואים בין אם במסך הקטן ובין אם במסך הגדול מישהי שלא נראית כמו מודל היופי הקלאסי, אבל עדיין אפשר לראות בה יופי. אם מישהו אוהב את מיה וגם רואה גוף שונה יש בזה בעיניי המון משמעות. זה אולי זה נראה זניח, אבל אני גדלתי לעולם שבו לא היו נשים שנראו כמוני בשום מקום. אני אשמח למגוון לא רק במשקל, מגוון זה מעולה בכל מקום"
אני רוצה לדבר על אותנטיות. אנחנו פתוחים לרשת וכל הזמן יש ביקורות - טובות, רעות, 'עשית ככה זה בסדר', 'עשית ככה זה לא בסדר'. איך במנעד הקהל שיש לכן, נשים ומעט גברים, אתן שומרות על אותנטיות, על מי שאתן, ולא נותנות לתגובות לחלחל אליכן.
בת שי: "אני חושבת שאותנטיות נהייתה מילה קצת לעוסה".
תני לי תחליף.
בת שי: "אני לא יודעת להסביר. האותנטיות לכאורה נמדדת בלעלות משהו שאת פשוט מאמינה בו בלי צורך לקבל אישור מכולם. יש בנות שאומרות 'אני עכשיו אעלה תמונה בלי איפור כדי להראות כמה אני אותנטית'. לא שם אותנטיות יושבת, לא שם זה נמצא. מבחינתי אותנטיות זה להיות מאוד מאוד קשובה לצו של הלב שלי - אם יש יום אחד שאני קמה בבוקר ואני מבואסת מהתחת ולא להעלות שום דבר, חלק מזה זה גם לא להעלות משהו, חלק מזה זה גם לשתף את התחושה שלי. אם אני לא מרגישה בנוח לעלות עכשיו משהו כי המדינה סביבי בוערת ואני מרגישה שלא כיף לי כרגע לשתף תוכן ואפילו להעלות את זה ולהגיד 'וואו, אני מרגישה כל כך מוטרדת ולא נעים לי בסיטואציה הזאת', יש בנות שירשמו לי 'איזה כיף שאת מציפה את זה כי אני יושבת במשרד ולא מרוכזת ואני חשבתי שהבעיה היא אצלי'. יש איזה משהו שהוא מעורר הזדהות מבלי מאמץ, שבזה יש אותנטיות בעיניי".
מיה: "גם יש אנשים שהמאמץ הוא אותנטי בשבילם. להעלות תמונה בלי איפור זה לא בהכרח אותנטי, כי אם את יושבת עם בנות כל הזמן עם איפור, אז זה האותנטי שלך, הכל טוב. לבכות זה לא בהכרח אותנטי. הסיפור מבחינתי זה להיות כמה שיותר קרובה למיה עם חברות שלה, ומבחינתי אני מרגישה שהמרחק הוא מאוד קטן. מבחינתי לדבר לסטורי זה כמו ב-FaceTime עם חברה. שוב, לא הכל על השולחן ולא הכל פתוח, אבל מה שפתוח מאוד פתוח, ואני חושבת שגם להגדיר גבולות זה אותנטי, כל אחת והבחירה שלה. כן צריך לשים לב שאנחנו כצרכנים של תוכן נהיה מספיק ביקורתיים למה שאנחנו רואים. כל אחת יכולה לעשות מה שהיא רוצה ואם את רוצה לעשות פוטושופ לתמונות שלך, תעשי את זה. אבל אנחנו כצרכנים צריכים לשים לב שמה שאנחנו רואים הוא לא בהכרח האמת. גם אני, שאני כביכול מאוד כנה ומאוד פתוחה, זה עדיין אוצרות - אני בוחרת מה אני מעלה ומה לא, ואם אני רוצה לצייר את היום שלי שייראה בצורה מסוימת אני יכולה לעשות את זה ולא מכוונה רעה אפילו, אבל כצרכנים אנחנו חייבים להיות מאוד עם יד על הדופק ולהבין מה רואים ולהבין שזה פשוט לא המציאות".
הייתה אי פעם איזה תגובה שכן הצליחה לחלחל אליכן, שבחרתן כן לשתף או אמרתן 'אני לא אשתף כי אולי היא לא נעימה לשאר הקהל'?
מיה: "אני קצת חיה מתגובות רעות. אני מאוד נהנית מלהגיב לתגובות רעות שכותבים לי. רוב התגובות הן על הגוף שלי ואז זה נהיה משחק נחמד שהם מנסים להעליב אותי ואני מנסה להעליב אותו חזרה, אנחנו משחקים איזה מין פינג פונג כזה שהוא קורא לי 'שמנה גועל נפש' אני אומרת לו 'למה גועל נפש נהוראי, מה קרה, למה אתה נעלב?' כיף לנו נורא במשחק הזה. החשיבות של להתייחס לתגובות האלה היא שלא רק אני מקבלת אותן, ואם לי יש את החוסן הנפשי להתמודד עם מישהו שיגיד לי 'את שמנה מגעילה', לא בטוח שלילדה בת 14 יהיה את אותו חוסן, בהתחשב בזה שילדים ובני נוער משתפים את החיים שלהם לא פחות ברשתות חברתיות. מבחינתי אולי הדבר החכם לעשות זה לחסום, ואני חושבת שגם היכולות שלנו להגיב ולהבין שהדבר הזה מגוחך וכנראה מגיע ממקום שמישהו מאוד רוצה תשומת לב, או שמשהו כואב אצלו, אז גם להראות את הדבר הזה מבחינתי יש לו חשיבות".
בת שי: "זה מאוד חשוב. אני מתעסקת המון באוכל, תוכן קולינרי, וביחד עם תוכן קולינרי תמיד מגיעות שאלות על המשקל. 'איך את נשארת ככה' ו'מה את אוכלת ככה'. כשאני מקבלת תגובות כאלה אני כן שמה אותן בסטורי ואומרת 'אל תיכנסו לי לצלחת, ואל תשווי את מה שאני עושה למה שאת עושה'. אני חושבת שממקומי בתור יוצרת תוכן אני לא צריכה להכתיב לכן שום דבר, ואתן לא צריכות להתערב זה. וזה כן משהו שכשאני מקבלת עליו תגובות אני מאוד מאוד מדגישה אותו ושמה אותו בסטורי כי אני חושבת שבסופו של דבר אנחנו כל כך רגילות, יש סרטונים של מה אני אוכלת ביום ויש בנות שמתעדות את הדברים האלה ואני חושבת שאנחנו יצורים אינדיבידואליים והמשקל שלנו והגוף שלנו הוא מאוד שונה והדברים האלה יכולים להוות טריגר מאוד-מאוד גדול להפרעות אכילה. אם אני מקבלת איזושהי תגובה שלילית כזאת אני כן שמה אותה בפרונט כדי להגיד 'אתן לא צריכות להתעסק בזה'".
קשה לא לדבר על המצב במדינה. האם אתן החלטתן לבחור צד ולכתוב מה אתן חושבות ברשתות, ואם כן למה?
מיה: "כן, שתינו הבענו עמדה פומבית והלכנו יחד להפגנות. אנחנו גם חברות, מבלות יחד, הולכות להפגנות יחד. אני אגיד מצידי שהייתה איזו נקודת שבר מסוימת שהרגשתי שבנקודה הזאת אני חייבת לומר את עמדתי. ישבתי עם אחותי בבית, היא אישה לסבית, והיא אמרה 'תקשיבי מיה, אני מבינה שאת מפחדת אבל אין ברירה, הגיע הזמן לפתוח את הפה ולהגיד מה את חושבת על מה שקורה במדינה'. מבחינתי גם לקחתי את זה כמטרה לנסות להנגיש מידע כמה שאני יכולה, עשיתי סדרה שבה אני מדברת על מה זה פסקת ההתגברות מה זה הוועדה למינוי שופטים, פירטתי את כל החלקים של הרפורמה ואת הסיבות שבגללן אני מתנגדת לרפורמה. הרגשתי שאי אפשר להתעלם מזה. אני לא חושבת שכולן צריכות להתעסק בפוליטיקה, אני מאוד יכולה להבין את מי שבחרה לא להגיב, כי זה באמת מפחיד והיו פידבקים מאוד לא טובים על זה שאמרתי את עמדתי והתייצבתי מאחוריה. אבל לי זה היה יותר חשוב מזה. זאת הייתה מין הזמנה למי שרוצה להצטרף אליי".
בת שי: "מיה, הצעד הזה שאת עשית, לי הוא נתן הרבה יותר ביטחון לבוא ולדבר על העמדה שלי. לפני זה מאוד חששתי, וברגע שמיה עשתה את 'משפיענות מנומסות לא עושות היסטוריה', אני חושבת שזה נתן להמון בנות בפורום הזה, להמון משפיעניות, איזשהו גב, כמו שאת אומרת 'זה בסדר להביע דעה, זה בסדר אם אני רוצה להשבית את הסטורי שלי כי אני גם חלק מהמשק כרגע', ולי זה נתן המון ביטחון".
