כשאנחנו מביטים בילדים שלנו כיום, קשה להתעלם מהשינוי העמוק שעברה הילדות. הברק בעיניים, הסקרנות הטבעית והמגע הבלתי אמצעי עם העולם הוחלפו במסכים נוצצים ובגלילה אינסופית.
המחקרים החדשים לא באמת מחדשים הרבה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, חוזרים ומצביעים על קשר ישיר בין שימוש מוקדם ולא מבוקר בסמארטפונים לבין צניחה בכישורי קשב, עלייה חדה במדדי חרדה ודיכאון בקרב מתבגרים, והתפוררות של יכולות חברתיות בסיסיות. הבעיה הגדולה מכולן היא שכבר התרגלנו. התמכרנו. אנחנו כבר מקבלים את הנזקים הללו כעסקת חבילה אחת עם הקידמה הטכנולוגית המבורכת.
זו לא גזירת גורל
מול התופעה הזו, קל ליפול לייאוש ולחשוב שמדובר בגזירת גורל. ענקיות הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות וחברות המשחקים מעסיקות את המוחות החדים ביותר בעולם שמטרתם אחת: לצוד את תשומת הלב של הילדים שלנו ולשמור אותם ממוגנטים למסך.
בזמן שאנחנו התפעלנו מעוד התפתחות טכנולוגית פורצת דרך, הם כבר תכננו את מכת המחץ הבאה שלהם נגדנו, נגד הילדים שלנו. הבשורות הטובות הן שאפשר לנצח אותם. יחד, אנחנו יכולים לשנות הרגלים ולהגדיר סדרי עולם חדשים. יחד אנחנו יכולים להוביל את מהפכת הקשב הלאומית של ישראל.
הטעות המרכזית עד כה הייתה הציפייה לפתרון מלמעלה. רגולציה היא כלי חשוב, וחשוב להמשיך ולקדם חקיקה שתגן על קטינים במרחב הדיגיטלי, אך חוקים, כדרכם, תמיד מגיעים מאוחר מדי, אחרי ״שהדם״ כבר נשפך.
הסתמכות על המחוקק שיפתור לנו את כל הבעיות נדונה מראש לכישלון. התמכרות כלל אנושית לא פותרים מלמעלה. השינוי האמיתי והעמוק אינו מתחיל ומסתיים במסדרונות הממשלה, אלא מהשטח, מהקהילה, מהרשות המקומית, ומבית הספר.
כדי לייצר שינוי אמיתי, מהפכה, עלינו להיות אמיצים ולהודות תחילה באמת הכואבת: אנחנו מכורים. הילדים שלנו מכורים. הקשב האנושי נחטף על ידי החברות החזקות בעולם. כדי להוביל מהפכת קשב אמיתית, ולנצח את עשרות אלפי המהנדסים והמתכנתים של עמק הסיליקון, מחובתנו להכניס את נושא ההתמכרות לסמארטפונים לתוך מערכת הלימודים באופן מקיף ומעמיק, אך לא פחות חשוב מכך, להוביל מהלכים קהילתיים רחבים בשיתוף מלא של ההורים.
כדי לייצר שינוי אמיתי, מהפכה, עלינו להיות אמיצים ולהודות תחילה באמת הכואבת: אנחנו מכורים.
הלב של "מהפכת הקשב" טמון ביצירת הסכמות קהילתיות רחבות ובחתימה על אמנות הוריות. כששכבה שלמה או כיתה שלמה מחליטה ביחד לדחות את גיל רכישת הסמארטפון הראשון ולייצר הרגלי שימוש חדשים ומבוקרים, הלחץ החברתי משנה כיוון. הילד כבר לא מרגיש "חריג" כשאין לו מכשיר, משום שגם לחבריו אין.
לדחות את הרגע שבו הילד מקבל סמארטפון
אני שומע לא פעם את החשש המהדהד מצידם של מנהלי אגפי חינוך, מנהלי בתי ספר וצוותי הוראה: "איך נוכל לקחת על עצמנו עוד משימה? האם נטל האכיפה והפיקוח על הילדים ייפול שוב על הכתפיים העמוסות ממילא של המורים?".
בבתי הספר היסודיים המשימה פשוטה יותר, בעיקר אם מתחילים בשלב מוקדם, בשלב המניעה. כשילדי כיתה א׳ מצטרפים לבית ספר שבו כבר נקבעו נורמות ברורות של שימוש מושכל בסמארטפונים, וכל ההורים כבר קיבלו החלטה משותפת על דחיית גיל רכישת הסמארטפון הראשון, הנטל על המורים מינורי.
הילדים גדלים לתוך מציאות שבה החוקים עבורם נקבעו מראש, והחשש מפני שימוש לא מבוקר בגילים צעירים מתבטל. זה דור שיכול לגדול ולהתבגר אחרת, ללא הנזקים הקשים המתלווים לעידן הדיגיטלי אליו נולדו.
בחטיבה ובתיכון המשימה אמנם יותר מורכבת עבור כולם, מכיוון שכאן אנחנו עוסקים יותר בטיפול בבעיה שכבר נוצרה. הרגלי השימוש שלהם בסמארטפונים לקויים מזה שנים, והעשייה סובבת בעיקר סביב הסברה, חינוך ואכיפה.
ילד מתכונן לשינה עם טלפון חכם
(אילוסטרציה: Shutterstock)
אבל בואו נסתכל כמה שנים קדימה. דמיינו לכם את אותם ילדים שנכנסו בשערי בית הספר בכיתה א׳, כאשר נורמות השימוש המבוקר נקבעו עבורם מראש. מצליחים לדמיין את זה? הילדים האלה יגדלו להיות בגיל חטיבת הביניים נערים בריאים נפשית ומפותחים רגשית וחברתית הרבה יותר מאחיהם הגדולים.
עצם דחיית קבלת גיל הסמארטפון הראשון מגיל 6, הוא כבר מתנה עצומה לבריאות הנפשית של הילדים שלנו. יחד עם הוראות שימוש חדשות ומעודכנות לעידן הנוכחי, אנחנו ממש יכולים להציל את הילדים שלנו מנזקים שילוו אותם כל החיים.
למעלה מ-150 בתי ספר בישראל כבר יצאו לדרך בשנים האחרונות. המהפכה הזו, שאת פירותיה אפשר לקטוף בזמן קצר יחסית, עתידה להקל על צוותי החינוך באופן דרמטי. כחלק מביסוס תרבות השימוש החדשה בסמארטפונים, האמנות הקהילתיות מגדירות מחדש את גבולות הגזרה של התקשורת בין ההורים למורים.
הן שמות קץ להודעות הוואטסאפ בשעות הלילה המאוחרות, מבהירות את זמני המענה הלגיטימיים, ומחזירות למורה את מעמדו המקצועי ואת השקט הנפשי. כשהתלמידים מגיעים לכיתה מרוכזים יותר, מתוחים פחות ומשוחררים מהתמכרות למסכים, סביבת הלמידה כולה משתנה, ועבודת ההוראה חוזרת להיות משמעותית ומספקת.
אסף בנר
(פרטי)
לראשי הרשויות ולמנהלי אגפי החינוך יש כאן הזדמנות מנהיגותית יוצאת דופן. רשות מקומית שתרים את הכפפה ותאמץ את "מהפכת הקשב" כמובילה עירונית, תעניק לתושביה מעטפת קהילתית עוצמתית, תעלה את איכות החיים ביישוב ותציב את עצמה בחזית העשייה החינוכית בישראל.
בתקופה של בחירות, כשהפערים בין הצדדים עמוקים כל כך, ונראה כי אף אחד לא מסכים עם אף אחד על שום דבר, כולנו יכולים להתאחד סביב הילדים שלנו, והשאיפה הבלתי מתפשרת להגן עליהם.
המבקשים לשמור על בריאותם הנפשית והקוגניטיבית של ילדינו אינם יכולים להמשיך לעמוד מן הצד. זוהי קריאה לפעולה לכל מנהיגי החינוך בשטח: בואו נוביל את המהפכה הזו יחד. יש לנו את הכוח לשנות, ויחד נחזיר לילדים שלנו את הקשב, את החברות האמיתית ואת הילדות שמגיעה להם.
