דמיינו שביום הבחירות אתם מקבלים הודעות קוליות בוואטסאפ מאדם שאתם מכירים, שאומר לא ללכת להצביע כי יש מכות בקלפי, או שמגיע אליכם סרטון של יו"ר ועדת הבחירות שמודיע שהבחירות נדחו, או תיעוד שנראה אותנטי לחלוטין של האקרים פורצים לשרתי ועדת הבחירות ומשנים את התוצאות.
4 צפייה בגלריה
היכולת להבדיל בין שקר ואמת בעידן ה-AI תשפיע גם על הבחירות הקרובות
(התמונה נוצרה באמצעות מחולל התמונות DALL-E3)
כאשר היכולת שלנו להבחין בין תוכן אותנטי לתוכן שנוצר בידי מכונה הולכת ונשחקת, המשמעות היא שבכל הקשור לטוהר הבחירות - אנחנו ניצבים בפני אתגר שעוד לא הכרנו כמוהו.
שדה המשחקים של הבחירות
כשמדברים על "טוהר הבחירות" הכוונה היא למגרש משחקים ישר בין כל המתמודדים, ובעיקר בינם ובינינו, הבוחרים. כלומר, הבטחת התנאים שיאפשרו לכל אזרח לגבש עמדה ולהצביע באופן חופשי, על בסיס מידע אמין וללא הטעיה.
לכאורה, כל מועמד מנסה לשכנע שנצביע דווקא עבורו, אבל לאמיתו של דבר הקמפיינים מתמקדים בשני עניינים אחרים: האם נצא או לא נצא להצביע, והאם נסכים לקבל את תוצאות הבחירות.
לצד השחקנים המקומיים שפועלים לעידוד או לדיכוי הצבעה, או לפגיעה באמון בוועדת הבחירות המרכזית, פועלים גם "טרמפיסטים" - גורמים מקומיים ובעיקר זרים שמנצלים את תקופת הבחירות כהזדמנות להעמקת הקיטוב החברתי והפוליטי, וכדי לערער אצלנו משהו בסיסי יותר: את הביטחון שלנו ביכולת לברר מה נכון ומה שקרי במציאות שסביבנו.
איך משיגים את המטרות האלה? באמצעות אמצעי התקשורת, רשתות חברתיות, קבוצות וואטסאפ וערוצי טלגרם, פורומים של משחקי וידיאו, צ'אטבוטים ועוד. לפעמים מדליפים משהו לתקשורת ומשם הוא מוצא את דרכו לרשתות, לפעמים הקמפיין מטרגט אותנו בכמה רשתות במקביל ולפעמים "מעיפים" איזה מידע בטלגרם, משם הוא מגיע ל-X ובערב הוא כבר פותח מהדורות.
לכל זה יצטרף בבחירות הקרובות שינוי דרמטי: אלה הבחירות הראשונות בישראל שמתקיימות בעידן הבינה המלאכותית.
בינה מלאכותית והרבה פייק
באמצעות AI אפשר לייצר עשרות גרסאות של אותו מסר, כך שמערכות אוטומטיות יתקשו לזהות שמדובר בפעולה מתואמת. אפשר גם להתאים מסרים ברמת דיוק גבוהה - לא עוד "תשדיר בחירות" אחיד, אלא "סחיטון רגשי" שמדבר ישירות לפחדים, לכעסים או לתקוות של כל אדם ואדם בנפרד.
אם לוקחים בחשבון שהיום מכונות יודעות לפענח מתמונת הפנים שלנו לא רק מי אנחנו, אלא האם אנחנו כועסים, עייפים או בעלי נטייה מינית מסוימת, אפשר רק לדמיין את רמת הדיוק הרגשי וההתאמה של המסרים הפוליטיים שינותבו לכיווננו.
חידוש נוסף הוא כניסתם של הצ’אטבוטים לחיינו. רמת החדירה שלהם בשנתיים האחרונות בישראל היא לא פחות ממטורפת, ואנחנו פונים אליהם כדי להבין מה קורה, לברר עובדות, לגבש עמדה וגם לקבל תמיכה רגשית.
והנה לכם מרחב חדש של השפעה פוליטית, שאף אחד עוד לא יודע בוודאות מה עומק השכנוע שלו, אבל כבר יש תחרות מי ירעיל את המערכות האלו, יטה אותן או ינצל אותן כדי שיהפכו למכונות שכנוע.
כך נראה בפועל האיום על טוהר הבחירות ב-2026: שילוב של תכנים מג’ונרטים והצפה שמקשה על בירור המציאות, התאמה אישית רגשית, והיועץ הפוליטי בדמות הצ'אט. במצב כזה נוצר גם "הדיבידנד של השקרנים": אם הכול יכול להיות זיוף, יש לשער שהפוליטיקאים יטענו לגבי כל פרסום שעלול להביך אותם, שהוא בעצם תוצר של בינה מלאכותית.
למה האתגר הזה כל כך בעייתי להתמודדות? בגלל חקיקת בחירות מיושנת שלא הגדירה מהו "איסור להפריע לבחירות" בעידן הדיגיטלי; כי מקבלי החלטות לא תמיד מבינים שחייבים להסתכל על אקוסיסטם המידע כולו, ולא על פריטי מידע בודדים; בגלל בעיית הזמן - עד שהפלטפורמות מגיבות, הבחירות כבר מאחורינו; וגם משום שלעתים למפלגות ולמתמודדים נוח לא לטפל בתופעה, אלא להרוויח ממנה.
סעיף 122 לחוק הבחירות לכנסת מדבר על "שחיתות בבחירות". הוא מונה קללות, נידוי, חרמות וקמעות, כאמצעים שאסור להשתמש בהם כדי להשפיע על בוחרים. השאלה שצריכה להטריד אותנו כעת היא פשוטה: מהן הקללות, הקמעות והחרמות של 2026? אם לא נעניק להן משמעות עדכנית, טוהר הבחירות יהפוך לסיסמה ריקה.
ד״ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעין המידע ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה.
