״הרשת החברתית המקצועית הגדולה בעולם״, לינקדאין, כפי שהיא מתגאה לשווק את עצמה, "מואשמת" דווקא בטיפול חובבני למדי בכל הנוגע לתכנים אנטישמיים בפלטפורמה שלה - וביתר שאת מאז תחילת המלחמה בעזה באוקטובר 2023.
דו״חות של ארגונים יהודים דיווחו על כך ש-68% מהתוכן האנטישמי והאנטי-ישראלי נותר בפלטפורמה למרות פניות חוזרות ונשנות להסירו - פוסטים ותגובות כמו ״יהודים הם חזירים״ ו-״דרוש עוד היטלר בשביל לטפל ביהודים״.
יתרה מכך, לפי תביעה שמתנהלת נגד האתר בימים אלה, לינקדאין חסמה את חשבונו של רואה חשבון יהודי מניו יורק שקרובי משפחתו נרצחו ב-7 באוקטובר, לאחר שדיווח בעקביות על פוסטים אנטישמיים שעלו בפלטפורמה.
מבין למעלה מ-20,800 קורסים באתר, יש רק אחד העוסק באנטישמיות
אבל ייתכן ששינוי עומד בפתח? בשקט יחסי, בלי הרבה רעש וצלצולים יח״צנים, לינקדאין השיקה לראשונה קורס נגד אנטישמיות במקום העבודה, זאת במסגרת פלטפורמת הלימודים המקוונת שלה, LinkedIn Learning. הקורס מוצע בחינם עד סוף ינואר ב-20 שפות שונות, ונערך בשיתוף פעולה עם ״פרויקט שמע״ (Project Shema) - חברת תכני DEI (תוכניות גיוון, שוויון והכלה במקומות עבודה וארגונים) שמתמקדת בהכשרות נגד אנטישמיות. אגב, מבין למעלה מ-20,800 קורסים באתר, הוא היחיד שעוסק באנטישמיות.
צעד מסקרן ויש שיגידו אף אמיץ
מדובר במהלך מסקרן, ויש שיגידו אף די אמיץ, מצד לינקדאין, לצלול הישר אל תוך זירת הקרב המתמשכת בין הקהילה היהודית לתוכניות ה-DEI, שהפכו בשנים האחרונות לסטנדרט לא מחייב בקרב תאגידים וארגונים בארה״ב - עוד לפני שטראמפ הפך אותן למטרה בקמפיין הבחירות שלו.
הקהילה היהודית טוענת שתוכניות ההכשרה האלה, שנועדו להגדיל הזדמנויות תעסוקה והשכלה לבני מיעוטים, מעודדות בהכרח אנטישמיות, זאת כאשר יהודים אינם מוגדרים כקבוצת מיעוט בעלת זכויות מוגנות בארה"ב, להבדיל מהיספנים, שחורים או קהילת הלהט״ב למשל, אלא כדת.
בהתאם, תוכניות ההכשרה האלה לא מתייחסות ליהודים כעל מיעוט אלא כחלק מ״הרוב הלבן״, ובמונחים היסטוריים - שמופיעים בתכני הקורסים האלה לא מעט - חלק מ״הרוב המדכא״, מול ה״מיעוט המדוכא״.
יהודים אינם מוגדרים כקבוצת מיעוט בעלת זכויות מוגנות בארה"ב, להבדיל מהיספנים, שחורים או קהילת הלהט״ב למשל
"סתמי את הפה, פריבילגית לבנה"
באחד הסרטונים בקורס החדש, התוודה המנחה כי “בתור מי שהובילה תוכניות DEI בכמה מהחברות הגדולות בעולם, לא שילבתי באופן מספק חינוך לאנטישמיות או משאבים לעובדים יהודים״. עד לאותה נקודה חשדנו שמדובר במעין בוט AI פיקטיבי עם שרשרת מגן דוד שמקריינת טקסטים שנכתבו על ידי ChatGPT (פסקת סיום פלוס תובנה גנרית כלשהי או שאלה פתוחה? פה חשדנו). אבל כשהיא שיתפה אותנו בכך שהיא עצמה סבלה מאנטישמיות מהקולגות בתחום אחרי שהציגה להם את הרעיון להכליל יהודים בתכני DEI - או אז הלב נפתח.
״אמרו לי ׳סתמי את הפה פריבילגית לבנה, אין לך זכות!׳. קיבלתי הערות נאצה מהקולגות ונאלצתי להתפטר מהעבודה״, היא סיפרה. לאט לאט המנחה נפתחה אלינו עוד יותר ולמדנו שהיא מגדירה את עצמה חילונית, שחורה, אשכנזייה, ששמה לעצמה מטרה להפוך יהודים למוגנים במקום העבודה ״בדיוק כמו קבוצות אתניות אחרות״.
מתברר אם כן שאמיתית היא, ושמה אפריל פאוורס, סמנכ״לית ״פרויקט שמע״. אמנם סרטון ההקדמה שלה לא מבשר טובות (״יש לנו היסטוריה של רדיפות״, ״תשאלו אותנו איך אנחנו מרגישים אחרי טראומה״), אבל שווה להחזיק מעמד.
למרות שלל קלישאות מהתחום כמו ״Affinity Space״ ו-״Allyship״ (עוד נחזור אליהן), פאוורס הצליחה לנווט אותנו יחסית בשלום דרך שדה מוקשים לא פשוט, ואף לצאת משם עם תובנה או שתיים, עד לתעודת הסיום המיוחלת על המקרר לבוגרי קורס ״הבנה ותמיכה בעמיתים יהודים בעבודה” שנתון 2025.
אז מה בעצם למדנו?
הקורס מחולק ל-20 סרטונים קצרים בני פחות מ-3 דקות כל אחד, מה שמאפשר לצרוך אותו בכשעה קלה, אם כי אינטנסיבית למדי, בסיומה אתם עלולים למצוא את עצמכם, כמוני, נוזפים בקולגה שלידכם ״אני לא פריבילג לבן!״ אחרי שהעיף בכם מבט זועף כי חטפתם מידו את פחית הקולה.
כמתבקש מכיתת לימוד, יש כאן שקפים שמשלבים גרפיים צבעוניים, דיאגרמות ואלמנט חזרה על פרטים 3 פעמים כך שלבסוף המוח נכנע למידע המחלחל. הסרטונים הקליטים מחולקים לארבעה פרקים, שכביכול אמורים לתת תחושה של סדר, אבל בפועל יוצרים בעיקר בלבול וקפיצה וחזרה בין נושאים. אולי בגלל שבסופו של דבר כל הפרקים מורכבים ממוטיבים מרכזיים שחוזרים על עצמם - הרבה אנטישמיות, עליונות לבנה, שואה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ושאר החשודים הרגילים של הסוגה.
בסופו של דבר כל הפרקים מורכבים ממוטיבים מרכזיים שחוזרים על עצמם - הרבה אנטישמיות, עליונות לבנה, שואה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ושאר החשודים הרגילים של הסוגה
הפרק הפותח, ״חקירת הזהות היהודית״ מנסה לשבור את הסטריאוטיפ שכל היהודים ״לבנים״, למרות הדמוגרפיה של הקהילה בארה"ב שנשלטת ברובה על ידי יוצאי אירופה. ״בישראל למשל זה לא המצב, ורוב האנשים יפגעו אם תכלילו אותם בקטגוריה הזאת״, אומרת פאוורס. היא למעשה מתרגמת את השסע העדתי בין אשכנזים למזרחים למונחים יותר רלוונטיים לאמריקאים - כמו צבע עור, ומבהירה ״יש רבדים רבים אחרים לזהות היהודית מאשר גזע״.
היא מסבירה שיהודים נוטים להרגיש מפוחדים לגורלם, גם אם הם נמצאים כביכול בסביבה בטוחה, בגלל היסטוריה של גירושים ורדיפות, כשכמעט כל היהודים כיום בעולם הם צאצאים של פליטים. ״כמעט כל היהודים סוחבים טראומה מהעבר ונושאים צלקת בין-דורית משנים של רדיפה ואפליה. אם תבינו את זה יהיה לכם יותר קל לענות לצרכיהם במקום העבודה״. לאוזניים צבריות שהורגלו לאתוס יהדות השרירים, זה נשמע מקומם, אבל עם היד על הלב - גם קצת צודק.
"לא כל היהודים ציונים"
הסרטון בנושא ציונות נפתח בתרגיל מחשבה: ״דמיינו מה המונח הזה אומר לכם״. התלמידים לומדים שיש לציונות פנים רבות, וחלק מהיהודים דוחים את הרעיון של מדינת ישראל. פאוורס מסבירה שאלימות בישראל ופלסטין משפיעה ישירות על אנטישמיות במקום העבודה, ודוחקת בצופים לא לראות את הסכסוך בצורה דיכוטומית ופשטנית של רשעים מול טובים.
“גם אותי מתסכל אישית שאין התקדמות בסכסוך או מענה לצרכים הלגיטימיים של שני העמים, אבל צריך לגלות אמפתיה לכל האנשים. ציונות לא צריכה לשמש קללה נגד יהודים במקום העבודה שלהם״.
בפרק הבא, ״הבנת אנטישמיות״, נשלפים כבר התותחים הכבדים - אירועים מוכרים למרבית האמריקאים כמו הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג ב-2018 בו נהרגו 11 בני אדם. הנשיא היוצא ג׳ו ביידן חזר בנאומיו על כך שהאירוע הטרגי הזה גרם לו להחלטה להיכנס למרוץ לנשיאות ב-2020 כדי להילחם ב״עלייה בשנאה״. אך פאוורס מגדישה כאן שאנטישמיות אינה מכוונת נגד דת, שרוב היהודים הם חילונים ועדיין נרדפים, כמו בפיגוע בפיטסבורג, מתוקף היותם יהודים.
כמה טעויות מביכות בדרך
בפרק ״אפליה ואלימות נגד יהודים״ היא צוללת להיסטוריה של אנטישמיות - וטועה כמה פעמים בדרך, כמו למשל שה״נומרוס קלאוזוס״, מכסות לתלמידים יהודים, הונהגה לראשונה בהרווארד (במציאות, דווקא בייל), או שהמונח אנטישמיות הוטבע לראשונה על ידי העיתונאי הגרמני וילהלם מאר בפרסומיו נגד יהודים (אבל מקורו דווקא 50 שנה קודם לכן, ב-1822, במזרחן היהודי מוריץ שטיינשניידר כביקורת על עמיתו המזרחן ארנסט רנן שהבחין בין הגזע ההודו־אירופי "העליון" לגזע השמי "הנחות״ היהודי).
תיאוריות קונספירציה מהשוליים, אומרת פאוורס, הן ההתחלה של מעגל האנטישמיות שזולג למיינסטרים
בפרק הזה עוברים גם על קונספירציות מוכרות, כמו זו הטוענת כי היהודים אחראים להפצת הקורונה או ״תיאוריית ההחלפה״ של הימין הרדיקלי בארה״ב, לפיה יש תהליך מכוון להחלפת האוכלוסייה הלבנה באוכלוסייה ממוצא אחר - תהליך שמיוחס הרבה פעמים ליהודים.
יש לכל זה פואנטה - פאוורס אומרת שאנשים אינם אנטישמיים מטבעם, אלא נופלים לתיאוריות האלה כי הן מתיימרות להסביר איך העולם עובד. על זה רוכבים מנהיגים ובעלי אינטרס שמאדירים את התופעה. תיאוריות קונספירציה מהשוליים, אומרת פאוורס, הן ההתחלה של מעגל האנטישמיות שזולג למיינסטרים.
למה למעסיקים כדאי להילחם באנטישמיות
בפרק האחרון, ״תמיכה בעמיתיך היהודים״, מנסים לשכנע מעסיקים למה בעצם כדאי להם להילחם באנטישמיות. כדי לענות על החשש שעולה מדי פעם על כך שמלחמה באפליה נגד יהודים פוגעת בהכרח בקבוצות אחרות, נקראת לדגל ״תיאורית הפאי הגדול״ - אפשר לנסות לחתוך את הפאי לכולם ולתת לכל אחד להסתפק בפירורים, או שאפשר - ברוח האמריקאית, להכין פשוט פאי גדול יותר.
״הגנה על יהודים לא צריכה לבוא על חשבון אחרים״, היא מבהירה למודאגים. ״המאבק באנטישמיות לא פוגע במאבק בגזענות, אלא צריך להיתפס כנדבך אחד במאבק נגדה״. פה הצופים מתוודעים לראשונה למושג החביב על תלמידי עבודה סוציאלית Allyship (ברית), ולמדים ש״אנחנו חייבים להיות פעילים כדי ליצור Allyship עם עמיתנו היהודים״.
בפרק הזה מוצעים גם סוף סוף כמה פתרונות מעשיים למעסיקים כדי להתמודד עם אנטישמיות במקום העבודה: ליצור Affinity Spaces - המונח הכה שנוא על מתנגדי ה-Woke, או ״מרחבים מוגנים״ - בהם עובדים יכולים לדבר על אנטישמיות שחוו ללא חשש.
״המאבק באנטישמיות לא פוגע במאבק בגזענות, אלא צריך להיתפס כנדבך אחד במאבק נגדה״
במקביל, מעסיקים יכולים ללמוד את לוח השנה העברי ולאפשר זמני עבודה גמישים בחגים ומועדים יהודיים כדי לא ליצור אצלם קונפליקט בין מקום העבודה לזהות האישית. לדאוג לקפיטרית עובדים כשרה, ליצור מנגנון דיווח תלונות ומנגנון נקיטת צעדים משמעתיים נגד התנהגות אנטישמית - ולבסוף, להכליל אותם בהכשרות ה-DEI נגד דעות קדומות ואפליה. בעדיפות, מן הסתם, לאלה של חברת ״פרויקט שמע״.
״!We appreciate your allyship״, פאוורס תיפרד מאיתנו, לא לפני שתפנה לחוברת נלווית עם רשימת מקורות שכוללת המלצות צפייה וקריאה בנושאים יהודיים, דף שאלות ותשובות (האם להכליל הכשרה נגד אנטישמיות יחד עם הכשרה נגד איסלאמופוביה או ערבים ופלסטינים? לא), וגם לינקים לפרופילים ברשתות החברתיות של עיתונאים, סופרים ובלוגרים יהודים שכדאי לעקוב אחריהם.
באופן מרענן נועה תשבי וגל גדות לא נכללות כאן, אלא דווקא אישים כמו העיתונאי אנשיל פפר, ופרק של ״רשת התעתועים: מוות, שקרים והאינטרנט״ בנטפליקס על ״אישה שמספרת את מסעה להפיכתה לשופר של דברי שטנה לאומניים לבנים״. נשמע מבטיח. יש גם לינק לתוכניות הכשרה בנושא אנטישמיות לתלמידי בית ספר יסודי, ולתוכנית הבית הלבן למאבק באנטישמיות, שמעלה אבק על מדפי החדר הסגלגל מאז הוכרזה במאי 2023.
הפוטנציאל שם, אבל לא ממש
סך הכל מדובר בפורמט DEI מוכר שעובד אמריקאי יכול לגמוע בקלות ועשוי להותיר עליו חותם. בשעת לילה מאוחרת של יום שבת היו יחד איתי בכיתה הווירטואלית עוד 169 איש, נתון די מרשים במדינה שמקדשת את הסופ״ש, אבל כמובן אפילו לא שבריר מסך 27 מיליון המשתמשים הרשומים של LinkedIn Learning.
יש לקורס כזה פוטנציאל לעתיד מבטיח, אך מעמדן של הכשרות ה-DEI ככלל לוטה בערפל בימים אלה, זאת כאשר כבר ביומו הראשון בבית הלבן, הנשיא החדש דונלד טראמפ חתם על צו נשיאותי שמבטל את כל ההכשרות האלה במשרדי ממשלה.
חזרתו לבית הלבן של טראמפ מסמנת עידן חדש בו אמריקאים רבים מודים כי בעצם נמאס להם מ״הטרלול הפרוגרסיבי״ - אם להשתמש במילותיו של הנשיא הנבחר עצמו. ה״אובר-Woke״ של ניו יורק וקליפורניה, שהוביל לכך שבתי ספר מבטלים הפקות של הצגות כמו פיטר פן או מעבירים את העלילה לחלל החיצון כדי לא לפגוע בעמים ילידים (סיפור אמיתי) - קצת יצא מכלל שליטה.
תאגידים כמו מטא, וולמארט וטויוטה ביצעו מהפך של 180 במדיניות שלהן מתקופת ביידן - וביטלו תוכניות DEI. ייתכן כי קורס הכשרה למאבק באנטישמיות במקום העבודה יושב מצוין בימים אלה כעלה התאנה של לינקדאין בניסיון לפייס את הגולשים הזועמים - אך האם הוא יחזיק מעמד בעידן הנוכחי? ממש לא בטוח, ולא AI כתב את זה.
פורסם לראשונה: 07:55, 24.01.25
