הרשת מוצפת בחודשים האחרונים בעוד ועוד מודלים של בינה מלאכותית. אם לפני עשור התחזית הייתה שבינה מלאכותית תשיל מאיתנו את הצורך בביצוע מטלות משעממות וקשות, ונוכל סוף כל סוף להתפנות בין השאר ליצירה ולאמנות, שהרי המודלים החדשים עושים גם את זה, לכאורה, והם יצירתיים מכפי שאי פעם יכולנו לדמיין: מוזיקה, ספרות, ציור – עוד ועוד אמנויות מקבלות מענה על ידי מודלים חדשים של בינה מלאכותית.
5 צפייה בגלריה
Théâtre D’opéra Spatial, יצירת אמנות שנוצרה באמצעות Midjourney
(יצירתו של ג'ייסון אלן)
איך זה עובד? בקצרה, הבסיס הוא כמובן מאגרי מידע עצומים הנאספים מרחבי הרשת. לדוגמה, שלל הציורים של פיקאסו, שנסרקו והועלו לרשת באיכות מפעימה, מאפשרים לאלגוריתם לחולל פיקאסו חדש, כזה המתחקה אחר סגנונו, עוקב אחר תנועות מכחול ספציפיות ומעמיד יצירה חדשה.
זו רק ראשית הפוטנציאל. תמונות ברשת זוכות לתיוגים, טקסטים מלווים המסבירים ומפרשים מה אנו רואים בתמונה, החל מכותרות עיתונאיות וכלה בביאורים המסייעים לכבדי ראייה. כך נוצרים קשרים בין תמונות למילים, המתארות את מה שמופיע בהן. כשגורפים מיליונים על גבי מיליונים של תמונות ותיאורים מלווים, נוצר מרחב מתמטי רב-ממדי הקושר בין שלל מילים לשלל תמונות, וזהו המרחב שבו לומדים ופועלים האלגוריתמים האמנותיים. אין-ספור תמונות מתויגות עם המילה "פיל"? האלגוריתם ילמד ויבין מהו פיל, או לפחות איך נראה פיל. כנ"ל לגבי "אדום", "רחוב", "מנהטן" ו"מאטיס". רוצים תמונה של "פיל אדום ברחובות מנהטן, בסגנון מאטיס"? אין בעיה.
באפריל 2022 השיקה חברת OpenAI את DALL-E2, גרסה חדשה לאלגוריתם האמנותי שלה (השם הוא מחווה לרובוט WALL-E מסרט אנימציה בשם זה ולצייר הספרדי המפורסם סלבדור דאלי). אף שהגישה הוגבלה תחילה למשתמשי בטא בלבד, הרשת הופצצה כמעט מיד באיורים ובתמונות שלא מהעולם הזה - עיצובים מרהיבים, מלאי יצירתיות ודמיון שהופקו על ידי האלגוריתם בתוך שניות ובאמצעות שורת טקסט בלבד, כמו "פיל אדום ברחובות מנהטן, בסגנון מאטיס". בשפה המקצועית זהו prompt, אבל יש שיכנו זאת, בצדק רב, "לחש".
DALL-E2 וכלים דומים, כמו Midjourney ו-Stable Diffusion, כבר זמינים לשימוש לכל המעוניין. האם זה אומר שתם עידן האמנות? מה יהיה על האמן והאמנות כשכולנו מסוגלים ליצור רפליקות משכנעות ונהדרות של ואן גוך, דאלי, פיקאסו ומאטיס? שורה של יוצרות ומומחים נענו לשאלותינו הרבות והמשונות.
אלעד ירוןבאדיבות המצולםהאם זו בכלל אמנות?
ראשית כל, השאלה המתבקשת היא "האם זו אמנות". התשובה המתבקשת שאותה קיבלנו שוב ושוב היא "זו לא השאלה". "שיהיה אמנות, מה אכפת לך", משיב ד"ר אלעד ירון, סוציולוג, חוקר אמנות, אוצר ויו"ר איגוד האוצרות והאוצרים. "הכול יכול להיות אמנות, השאלה היא אם זה מעניין, מה זה גורם לך להרגיש".
צילה חסין, אמנית דיגיטל וחוקרת טכנולוגיה, מסכימה ומוסיפה: "אחד הדברים המשמעותיים עבור אמנות היא סוגיית ההערכה, מתי משהו טוב ומתי לא". חסין נעזרת בשיחתנו במשפט הקוף המקליד, טענה מתמטית מוכרת: קוף המוצב ליד מכונת כתיבה, בהינתן די זמן, יקליד באקראי את כל יצירות שייקספיר (ואת התנ"ך, המניפסט הקומוניסטי ומגילת העצמאות - כל טקסט סופי). האדם הקורא את הטקסט הוא שמעניק לו משמעות. לשיטתה של חסין, DALL-E2 ושלל המודלים האחרים אינם שונים מהותית מהקוף המקליד.
ליאור ארדיטי, מאייר דיגיטלי וארט-דירקטור: "בזמן שנמנמת מול נטפליקס מישהו שינה את חוקי המשחק, וחלק מהיכולות שבנית במשך עשרות שנים של לימודים ואימונים מבוצעות עכשיו בלחיצת כפתור. באופן אירוני, כל ציור שאנחנו מעלים לרשת רק מאכיל את המכונה בעוד חומר גלם, שמקרב לכאורה את קיצנו המקצועי"
מתי מריאנסקי, אמן דיגיטל העושה שימוש נרחב במודלים של בינה מלאכותית, מסכים גם הוא: "אנחנו צריכים לשאול איך האמנות תשתנה כשבידינו המכחולים החדשים האלה. כיצד תיראה אמנות טובה, אמנות מעוררת רגש, שאומרת משהו על טבע האדם, ואיך נתמודד עם האמירה המוכרת כי 'ילד בן חמש יכול לעשות את זה', כשיש בה שמץ של אמת. על כן ההגדרה לאמנות טובה תהיה חייבת לזוז, להשתנות".
הילי עמנואל היא ציירת העובדת בימים אלה על גוף עבודה חדש. "כציירת אני בעמדה שבה מכונה עלולה לעשות לכאורה את מה שאני עושה, ועל פניו זה אמור להטריד אותי, אבל זה לא. מה שקורה ביד לא יכול לקרות במחשב". ולו כדי להמחיש את הנאמר משתפת עמנואל ביצירה שמעסיקה אותה בחודשיים האחרונים, העוסקת במותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה בג'נין. עמנואל לא מציירת את אבו עאקלה עצמה, אלא בחרה בפורטרט של חברה שעמדה לצידה כשנורתה. "האישי זו הגישה הטובה לפוליטי. לא רציתי לצייר את שירין, רציתי להראות את הסבל האישי, כמשקף של האוניברסלי".
הילי עמנואלבאדיבות המצולמתאנו ממשיכים בשיחה על אמנות ובינה מלאכותית: "כשעוסקים באמנות שמופקת על ידי בינה מלאכותית עוסקים רבות בהקשר של 'לקיחת עבודה' מאמנים, כפי שעושה אוטומציה בתחומים רבים. הסוגיה שנידונה היא עד כמה העשייה האמנותית מתייעלת. עצם השימוש במדדי יעילות לאמנות היא עניין בעייתי בעיניי, הכפפה של אמנות לשפת השוק. אידיאליסטית, אמנות ניצבת כנגד שפת השוק, כנגד שפת היעילות". עמנואל מוסיפה כי "אין לי דרך לומר שזה אמנות וזה לא, אבל יותר מעניין אותי אמנותית ומרגש אותי דברים שנעשים עם בינה מלאכותית מתוך האפשרויות המיוחדות שהיא מביאה, לא ניסיונות לחיקוי".
ואכן, היישומים המסחריים בעולם האמנות הם שעל הכוונת, נכון לעכשיו. ליאור ארדיטי, מאייר דיגיטלי וארט-דירקטור, מספר: "אני שומע אנשים שמתייחסים אל בינה מלאכותית ככלי נוסף בארגז הכלים היצירתי, ובטווח הקרוב הם צודקים, אבל אני כן חושב שמדובר בגיים-צ'יינג'ר. בעתיד הלא רחוק זה ישנה תהליכי עבודה בחברות, ויקצר במידה ניכרת את היכולת להוציא אל הפועל רעיונות יצירתיים". ארדיטי צופה זילות בתחום היצירתי של עיצוב דיגיטלי - תוך שנים ספורות יהיה קשה הרבה יותר לאמנים להצדיק את התשלום שהם מבקשים עבור עבודתם מול קלישאות של לקוחות בדיוק כמו זו שהזכיר מריאנסקי, "ילד בן חמש יכול לעשות את זה".
אתה חרד לפרנסה שלך?
"חרד זו הגזמה, אבל אני חייב להודות שהמפגש הראשון עם יצירות שנעשו בבינה מלאכותית היה מטלטל. איכות התוצרים והקלות שבה הם נוצרו הדהימו אותי. פתאום אתה מבין שבזמן שנמנמת מול נטפליקס מישהו שינה את חוקי המשחק, וחלק מהיכולות שבנית במשך עשרות שנים של לימודים ואימונים מבוצעות עכשיו בלחיצת כפתור. מה שמצחיק, או עצוב, זה שבאופן אירוני, כל ציור שאנחנו מעלים לרשת רק מאכיל את המכונה בעוד חומר גלם, שמקרב לכאורה את קיצנו המקצועי.
ליאור ארדיטיבאדיבות המצולם"אני דווקא מרגיש בנוח בסביבה החדשה שמתהווה", מוסיף ארדיטי, "אבל גם יכול לחוש בשינוי התנהגותי בעצמי. הקלות והזריזות שבהן ניתן לייצר רעיונות ראשוניים מאוד מפתה; ליצור קונספט-ארט מאפס כעת נראה לי כמו תהליך מאוד מסורבל. אני רואה עתיד משולב: קבלת השראה וחומרי גלם ממודלים של בינה מלאכותית, ואז חזרה אל עבודה בשפה אישית שאינה מוכתבת על ידי אלגוריתם".
עלייתו ונפילתו של כפר ציורי השמן הסיני היא משל מצוין. לאורך שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים נפתחה סין לכלכלה העולמית, וכחלק מכך לשוק האמנות. בכפר דאפן, בפאתי העיר שנז'ן, התפתחה לאורך שלושים השנים האחרונות תעשיית אמנות עצומה של רפליקות לציורי שמן מפורסמים. אמנים סינים מוכשרים עוברים לכפר ומציירים שעות על גבי שעות מדי יום: חמניות, צעקות, נערות עם עגילי פנינה, אפילו גרניקות. אלפי ציירות וציירים התמחו לאורך שנים בחיקוי משיכות המכחול של המאסטרים הגדולים, ומייצרים העתקים עבור חדרי סלון ומבואות משרדיות במחירים נוחים. המשבר הכלכלי של 2008 הדהד והכה בדאפן, ולאורך העשור האחרון שונה הכיוון, ואט-אט הפך הכפר לאטרקציה תיירותית. אלפי הציירים הפכו לפרויקט תרבותי, ואקט ציור הרפליקות הפך לפרפורמנס עבור המבקרים, תיאטרון לא פחות מציור.
"לממסד האמנותי ייקח המון זמן להיות מושפע, הוא הכי שמרני שיש. לעומת זאת, שוק האמנות הפופולרית הוא הראשון שיושפע מזה", לפי ד"ר ירון. "חקרתי את כפר ציורי השמן בדאפן. הם התחילו לפטר את הציירים, להחליף אותם במדפסות". ציור באמצעות בינה מלאכותית הוא התפתחות טכנולוגית מתבקשת, כמעט נדושה. "תוכל להדפיס לעצמך, כפי שנעשה בדאפן, ציורים בסגנון ואן גוך שלך ושל אשתך. זה יוכל להיות בכל בית".
השפם של היטלר או צ'פלין?
אז אילו תמורות צפויות בשדה האמנות? לפי ד"ר ירון, הסוגיה החשובה היא לא הציור האחד, היחיד והמיוחד שיהיה אצלנו בסלון או שבעתיד נראה במוזיאון, אלא כל הסביבה החזותית שלנו, שהולכת ונהיית חזותית יותר ויותר עם שלל מסכים בכל מקום. מה יקבע את אופיים של הציורים והתמונות שיהיו לכל אחת ואחד מאיתנו בבית, במשרד או במלון ושיוצגו בגאווה בשווארמייה השכונתית? מה יהיה אופיים של האימג'ים שיוצגו מכל עבר, הרקע הנראה-בלתי-נראה של חיינו, ובפרט – אילו ערכים הם יהדהדו?
הבינה המלאכותית לומדת להפיק תוצרים תוך עיון בחומרים קיימים, על פי רוב מאגרי מידע הנאספים מרחבי הרשת, ומה לעשות שרובו של התוכן ברשת משקף עמדות שמרניות, כך לפי ד"ר ירון. הדוגמא הקלאסית היא כמובן תמונת המנכ"ל. בחלק הארי של המקרים התמונה שתוצג על ידי אלגוריתם תהיה של גבר לבן מבוגר בחליפה. ד"ר ירון: "המודלים יפיקו תמונות שמרניות כי הם יתבססו על התוכן הנפוץ באינטרנט. השפה החזותית שתעטוף אותנו תהפוך להיות יותר ויותר שמרנית. נעשה ניסיון למשטור אנושי של האלגוריתם, לחינוך והסברה על השימוש בו והתוצרים שלו, אבל אין לנו באמת מושג איך לעשות את זה עדיין. מדי יום נכניס מילים אסורות?"
אנו לפני צומת דרכים, ובשתיהן מדרון חלקלק ומסוכן. שהרי תמונות של צלבי קרס, ניצולי שואה או שפם בסגנון של היטלר יכולות להיות רלוונטיות וחשובות בהקשר הנכון, לעתים תמימות לחלוטין (צלב הקרס הוא גם סמל הינדי; השפם של היטלר הוא גם השפם של צ'רלי צ'פלין), אך הן עלולות להיות מחרידות בהקשר הלא נכון, ולא ניתן לדעת מראש כיצד האלגוריתם יפעל על הנתונים שלמד או כיצד יופעל על ידי מפעיליו השונים. אנו רוצים להימנע מתמונות פוגעניות ומשימוש פוגעני, אך האם ועד כמה נמשטר את המחשבה והדמיון האנושיים?
ארדיטי כבר חווה זאת: "האלגוריתם פועל תחת מדיניות קשוחה שמונעת כל אזכור של מין או אלימות. על שילוב המילים big black בתיאור לרכב עתידני קיבלתי הערת אזהרה על שימוש לא הולם. היום שבו הטכנולוגיה הזו תהיה נחלת הכלל בוא יבוא, היא בוודאי תשרת גם את תעשיית הפורנו. אני לא בטוח שאני רוצה לדעת איך ייראה השילוב הזה".
ארדיטי רואה מורכבויות רבות נוספות, החל באובדן כישורים טכניים ויצירתיים וכלה בסוגיית זכויות היוצרים. "בהמון תחומים אנחנו מוותרים על הכישורים שלנו לטובת נוחות ומהירות. בדומה מאוד למה שעשתה ווייז לכישורי הניווט שלנו, גם כאן אנחנו מגיעים מהר ליעד אבל אין לנו מושג איך הגענו לשם. באמנות חלק מהדרך היא היכולת להבין מה הופך קומפוזיציה לטובה, איך מתנהג אור, איך צבע משפיע על רגש, כיצד להעביר מסר ועוד. אני חושש שהידע הזה ילך לאיבוד". ארדיטי מרחיב גם בסוגיית זכויות היוצרים, העומדת בפני שינוי דרמטי. מכיוון שכל משתמש יכול לכאורה לחקות את סגנונו היצירתי של כל יוצר ("ליצור בהשראת") באמצעות הזנת המילים המתאימות לאלגוריתם, כיצד תסתגל לכך חקיקת זכויות היוצרים? שלל בעיות בפתח.
לחישה לאלגוריתמים
איך בכל זאת עשויה להיראות אמנות AI? זה בדיוק מה שמריאנסקי בודק בימים אלה. מריאנסקי שוחה בקוד אמנותי וביצירה דיגיטלית כמה שנים, ובשנה האחרונה שפר מזלו להקדיש לכך את מלוא זמנו. פארה-בלום (Para Bellum, "התכונן למלחמה" בלטינית) היא עבודת אמנות בבינה מלאכותית (אמנות גנרטיבית) שחשף בפברואר האחרון. אם לדייק, לא מדובר בעבודה אחת אלא באוסף, קולקציה של אלף יצירות שחוללו על ידי אלגוריתם פרי מוחו ומקלדתו הקודחים של מריאנסקי. כל ציור נוצר רנדומלית עם רכישתו (כ-NFT כמובן). כל אחד יחיד ומיוחד. מריאנסקי הכין את מאגרי הנתונים והגדיר את תנאי הפתיחה שעל פיהם יפעל האלגוריתם שהקים, אך מנקודת ההשקה ואילך, מרגע שלחץ על play, העניין אינו בשליטתו.
"רציתי לדבר על המאבק בין רגש להיגיון, מכאן גם שם היצירה", מסביר מריאנסקי. בכל אלף הציורים שחולל האלגוריתם משולבים שני אלמנטים – השכל מיוצג על ידי חלקי מילים, הרגש מיוצג על ידי כתמי צבע ריבועיים, בהשראת הציורים של מארק רות'קו. "הוא אחד האמנים האהובים עליי", מספר מריאנסקי. "כשרואים את העבודות אונליין זה לא עובד, אבל כשאתה מולן במוזיאון יש לו קנבסים עצומים עם ריבועים צבעוניים, לעמוד מולם זו חוויה, מרגש, קמאי. זה הז'אנר האמנותי שרציתי להיעזר בו, בניתי מנוע שיפיק ציורים בהשראה הזו".
הטקסט ביצירה חשוב לא פחות. מריאנסקי מרפרר בשיחתנו אל "סנוקראש" (Snow Crash), ספר המדע הבדיוני של ניל סטיבנסון ואחד הטקסטים המכוננים של תרבות האינטרנט. בחזון הדיסטופי של סטיבנסון, שפה אנושית קדומה מתגלה כבעלת יכולת לתכנת את מחשבות בני האדם. חלקי המילים המשולבות ב"פארה-בלום" אינן רנדומליות חלילה, או לפחות לא בדיוק. הן נגזרו מתוך ספרות אנרכיסטית שמריאנסקי דג ממרחבי הרשת, היישר אל סלסילת הדאטה שבה משתמש האלגוריתם שכתב. יכול היה לבחור בטקסטים שמייצגים חוק וסדר, דת ורוחניות, מדריכי משתמש של מדפסות, דוסטויבסקי או עגנון. מריאנסקי בחר בספרות אנרכיסטית. מדוע ולמה הוא מותיר לנו לתהות. אמנות.
כיצד נדע שהעולם השתנה?
צילה חסיןבאדיבות המצולמתאז מה מבחין אוּמנות (craft) מאמנות (art), וכיצד נדע כשאלגוריתם יצר עבודת אמנות חדשה, שלא לומר יצירת מופת? צילה חסין מחזירה אותנו אל ראשית המאה ה-20 ואל הצייר קזימיר מאלביץ', מבכירי תנועת האוונגרד הרוסי. ב-1915 הציג מאלביץ' את "ריבוע שחור", ציור שכשמו כן הוא, ושזעזע את עולם האמנות. "כל אחד יכול לצייר ריבוע שחור, אבל לעשות זאת במקום ובזמן המתאימים, יחד עם הפרשנות שהוא הביא לכך, סוף הציור, סוף האמנות - רק אמן גדול יכול לעשות זאת, רק אדם, לא מכונה".
הילי עמנואל, ציירת: "כשאנשים עובדים עם AI כדי לצייר הם לא לוקחים את הציור שלהם הכי רחוק שהוא יכול להגיע. הם לא הולכים עם הציור אלא עם החשיבה הכלכלית על ציור. זה מה שמפריד בין עבודת אמנות לעבודה"
לפי ד"ר ירון, אנו כלל לא ערים לשינויים פרדיגמטיים כשהם מתחוללים. הם מתרחשים סביבנו כשאנו ישנים, בדרך לעבודה, במסיבת סיום כיתה ג' של הילדים. הוא מוטרד מהריאקציה השמרנית שאלגוריתמיקה אמנותית תביא איתה: "השינוי קורה מתחת לפני הקרקע, זה לא ששמוליק בא ועשה את היצירה וכולנו מוחאים כפיים, אלא התמונה שתלויה אצל סבא וסבתא היא שמחנכת אותנו. העובדה שאלגוריתמים משפיעים על כל התרבות הוויזואלית, וישתלטו עליה במהרה, היא שתיצור שמרנות חזותית, זה יהיה השינוי הפרדיגמטי. זה לא הפיקאסו במוזיאון אלא הרקע של כל אחד ואחת מאיתנו על המחשב והטלפון שישנו את האופן שבו אנחנו רואים ויזואליה, ובהמשך אמנות, ולבסוף את העולם".
מתי מריאנסקיבאדיבות המצולםאת מתי מריאנסקי פגשתי ערב ההדרכה על DALLE-2, רגע לפני קבלת הגישה המיוחלת למערכת. "נרשמתי לפני כמה חודשים והיום זה קורה. אני חייב לעבור הדרכה כדי שלא אזין למערכת דברים אסורים", הוא מסביר.
לפי ד"ר ירון, בדרך אל מימושים אמנותיים אמיתיים נראה הרבה אמנים שמתייחסים באופן אירוני ומתחכם לתוצרים של DALLE-2 ודומיו. ביקשתי ממריאנסקי שיזין את את ה-prompt הבא: Affordable Tel Aviv Apartment. צחקנו שהאלגוריתם לא יחזיר אף תוצאה, אבל כעבור יום מתי בדק זאת - החזיר גם החזיר.
ובכל זאת, למרות ואולי בגלל העיסוק הממושך בתחום, מריאנסקי גם הוא משוכנע: "מחשבים לא עושים אמנות. למחשב אין סיפור, אין סבל, אין לו את הדלק, החומרים. אנשים עושים אמנות".
עמנואל מסכמת היטב: "מה שאני רוצה שייאמר בציור זה מה שלא יכול להיאמר באמירה. אם הייתי יכולה להוציא דימוי במילה, לא הייתי מציירת. אני מסיימת ציור כשהציור אומר לי שהוא גמור. אני מגלה את מה שאני צריכה לעשות כשעצם העבודה של התודעה והלב והיד מראים לי לאן היא רוצה להגיע. כשאנשים עובדים עם AI כדי לצייר, הם לא לוקחים את הציור שלהם הכי רחוק שהוא יכול להגיע. הם לא הולכים עם הציור אלא עם החשיבה הכלכלית על ציור. זה מה שמפריד בין עבודת אמנות לעבודה. הרי אלו שעובדים בכפר הסיני לא מייצרים את האמנות שלהם, הם מייצרים פרודוקטים. לכן מכונה יכולה להחליף אותם. אמנות היא יזמות יחידנית שאנשים בכל מיני נסיבות חיים יכולים לבצע. כך יהיה גם עם AI. אנשים שיוכלו לקחת את המדיום הזה לאן שהוא רוצה להגיע יעשו אמנות מטריפה, זה הולך להיות פורץ דרך, וזה יקשה על כל האמנויות האחרות כי המרחבים הציבוריים יתמלאו יותר ויותר בזה".
סופר המדע הבדיוני המבריק דאגלס אדמס לימד אותנו היטב שמה שחשוב באמת זו לא התשובה (42), אלא השאלה. כיצד ייראה ציור שמן של טראמפ בסגנון פבלו פיקאסו? אנחנו יודעים. לפני חמש שנים צייר היה יכול לצייר זאת וכעת מכונה מסוגלת לכך, ובשניות ספורות. מה שמכונה לא עושה, לא יודעת לעשות, לא תדע לעשות, היא לשאול שאלות שטרם נשאלו, לשאול שאלות ישנות בצורה חדשה, בהקשר שונה, באופן הנכון לרגע האנושי. את זה עושה כעת ותעשה גם בעתיד רק המכונה האנושית.
