שלוש שנים אחרי ש-ChatGPT נכנס לחיינו, וברקע העלייה המטאורית של ג'מיני בשנה האחרונה, האקדמיה נכנסה למשבר, שטרם ברורות התוצאות שלו. מצד אחד, באוניברסיטאות עדיין מנסים להבין איך בודקים ידע בעולם שבו כמעט כל סטודנט יכול לייצר עבודה מושלמת בלחיצת כפתור.
מצד שני, לכולם ברור ששליטה בכלי AI בעולם התעסוקה של היום היא שוות ערך ליכולת להשתמש במחשב. או במילים אחרות - שליטה בסיסית בכלי AI היא לא רק רצויה, אלא גם מצופה ממועמדים לתפקידים רבים, בטח בתעשיית ההייטק. בין הרצון לשמור על סטנדרטים אקדמיים לבין הלחץ להישאר רלוונטיים לשוק העבודה, ברור שהשינוי לא ייעצר בדוחות, בפיילוטים או בהצהרות כוונות.
בין ציונים לבינה מלאכותית
אז האם ציונים איבדו מהמשמעות שלהם, האם הפתרון הוא בחינות פתע בכיתות, ואיפה עובר הקו בין שימוש לגיטימי בבינה מלאכותית, לבין ויתור על חשיבה עצמאית. בשיחה עם ד"ר עמיר גפן, חוקר ומרצה לבינה מלאכותית ולמוגנות רשת באקדמית גורדון לחינוך ויועץ אקדמי למשרד החינוך, מתקבלת תמונה מורכבת הרבה יותר משאלת "האם סטודנטים עושים העתק הדבק בעבודות שלהם".
האם היום, כשכלי בינה מלאכותית זמינים לכולם, ציונים אקדמיים עדיין משקפים יכולת וכישרון, או בעיקר מעידים על מי יודע להשתמש יותר טוב ב-AI?
"צריך להגיד את זה בצורה מאוד ברורה – באקדמיה אנחנו עדיין חייבים לתת ציונים, זה לא משהו שנעלם. נכון לעכשיו אנחנו עדיין בתוך מסגרות אקדמיות קיימות, גם אם הן זזות ומשתנות. מבחינת האקדמיה, כל עוד יש סטודנטים, צריך להעריך אותם ואת היכולות שלהם ובסוף לתת ציון.
"האתגר האמיתי הוא לוודא שהציון הזה משקף את הידע של הסטודנט, ולא רק את היכולת שלו להפעיל מודל כזה או אחר. עם זאת, חשוב להגיד ששימוש בבינה מלאכותית הוא לגיטימי, אפילו מבורך. אנחנו מעודדים סטודנטים להיעזר בכלים האלה כחלק מתהליך הלמידה, וגם עולם העבודה מצפה לזה.
"אבל בסופו של דבר הבינה המלאכותית היא לא זו שאמורה לקבל ממני ציון. אני צריך להעריך את האדם שמולי. השאלה היא איך אנחנו מבודדים בין מה שהסטודנט יודע לבין מה שהבינה יודעת לייצר עבורו, וזה האתגר של האקדמיה בימים אלו".
כיום יש כלים שיודעים להפוך טקסט של AI ל"אנושי", איך מוסד אקדמי בכלל יכול לדעת מי למד ומי רק הגיש תוצר? האם צריך מודל הערכה חדש?
"חד משמעית. צריך מודל הערכה חדש, או יותר נכון חדש-ישן. בסוף אני צריך לדעת מה נמצא בראש של הסטודנט. אין לי דרך להיכנס לשם, אז אני חייב לייצר אירוע הערכה שמאפשר לו לבטא את הידע שלו.
"יש שתי דרכים לעשות את זה - בכתב או בעל פה. אפשר לעשות את זה באמצעות בחינה עם חומר סגור, אותה שיטה עתיקה של כל מוסד לימודים מאז ומעולם, או באמצעות שיחה. מעין 'מגן' בעל פה.
"באותה שיחה אפשר לבקש מהסטודנט להסביר מה הוא כתב, באיזו שיטת מחקר הוא השתמש, ואיך הוא הגיע למסקנה שלו. אם הוא מסוגל לתאר את העבודה שלו ולענות על שאלות שהוא לא ידע מראש, מבחינתי הוא יודע את החומר ואני יכול לתת לו ציון".
זה נשמע הגיוני בכיתות קטנות, אבל באוניברסיטה יש קורסים עם 200 ו-300 סטודנטים. מרצה לא יכול לנהל שיחות כאלה עם כולם.
"צריך להפריד בין העיקרון הפדגוגי לבין האתגר הלוגיסטי. פדגוגית אין פה שאלה, כדי לתת ציון אני צריך לדעת מה הסטודנט יודע, והדרך לבטא ידע היא בכתב או בעל פה. בחינות אפשר לקיים גם בקבוצות גדולות, ואין עם זה בעיה. הסטודנט יכול להיעזר ב-AI בלמידה שלו, אבל ברגע האמת הוא לבד מול הדף.
"מבחן בעל פה באמת מייצר קושי תפעולי כשמדובר בכיתות גדולות, אבל זה קושי לוגיסטי, לא פדגוגי. אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים כמו סרטון קצר, שאלות בזמן אמת, פורמטים שלא מחייבים פגישה אחד על אחד. זה לא פשוט, אבל זה פתיר. השאלה היא האם המערכת מוכנה להשתנות ולהתאים את עצמה למציאות".
איך האקדמיה יכולה לדעתך לשמור על רמה מצד אחד, ולהישאר רלוונטית מצד שני?
"אנשים באים לאקדמיה כי הם מאמינים שזה יתרום להם, הרי אין חוק חינוך חובה באקדמיה. הם מחפשים הבנה, תעסוקה, קידום, חוויה אינטלקטואלית. לאוניברסיטה יש שני תפקידים מקבילים, האחד הוא הכנה לשוק העבודה, והשני הוא טיפוח מחקר אקדמי.
"העולם אולי משתנה, אבל שוק העבודה עדיין מסתכל על תארים אקדמיים, גם במדעי הרוח והחברה, ולכן הוא מצפה שהציון ישקף ידע אמיתי. אבל חשוב להבין שלא רק ההערכה משתנה, גם ההוראה.
"לי כמרצה למשל יש עוזר הוראה אישי חכם. במקביל, יש דברים שאני בוחר ללמד בעצמי, ויש דברים שאני מאפשר לסטודנטים ללמוד באופן עצמאי בסיוע AI. אנחנו נמצאים בשינוי עמוק של שלושה ממדים - הוראה, למידה והערכה. הכול משתנה יחד. זה מורכב, אבל אין ברירה. אם נתעלם מה-AI, נהפוך ללא רלוונטיים גם לסטודנטים וגם לשוק העבודה".
מי יותר מדאיג אותך, סטודנטים שלא משתמשים בכלל ב-AI או כאלה שמשתמשים בו יותר מדי?
"שניהם, אבל בצורה שונה. סטודנטים שלא משתמשים בכלל בבינה מלאכותית ואין להם אוריינות AI מאוד מדאיגים אותי, כי הם יתקשו למצוא עבודה. היום בראיונות עבודה, יותר ויותר מקומות שואלים מועמדים עד כמה הם יודעים להשתמש בכלי AI. מעסיקים מבינים את החשיבות שבדבר".
"בסופו של דבר מי שיחליף אנשים בעבודה לא יהיה ה-AI עצמו, אלא אנשים שיודעים להשתמש ב-AI ומייעלים באמצעותו את הזמן ואיכות העבודה שלהם. לכן יש לי חובה כמרצה לקדם אוריינות AI אצל הסטודנטים שלי. אם האקדמיה לא תעשה את זה, היא רק תעמיק פערים".
4 צפייה בגלריה
"מי שיחליף אנשים בעבודה לא יהיה ה-AI עצמו, אלא אנשים שיודעים להשתמש בו"
(צילום: Orion Production, Shutterstock)
"יחד עם זאת, סטודנט שמשתמש ב-AI אבל הופך לתלוי בו יתר על המידה, או מנצל אותו לרעה, פוגע בעצמו כי הוא לא לומד להפעיל חשיבה ביקורתית. אבל זה פחות חמור, כי עם זה אפשר לעבוד ואפשר לשפר וללמד את הסטודנט איך להשתמש נכון בכלי.
"הרבה יותר קשה להתמודד עם מי שאומר היום שהוא בכלל לא יודע להשתמש בבינה מלאכותית. שלוש שנים אחרי הפריצה של ChatGPT זה כבר לא לגיטימי. סטודנט שלא יודע להשתמש ב-AI היום הוא כמו סטודנט שלא יודע לפתוח מחשב".
"בסופו של יום, אוריינות בינה מלאכותית לא נופלת מהשמיים, צריך לעבוד על זה באופן יזום ולרצות ללמוד וכמה שיותר. פה נכנס התפקיד של האקדמיה בין היתר, וזאת גם האחריות שלנו לצמצם את הפערים האלו בין הסטודנטים.
"לצד זה גם הסגל האקדמי חייב הכשרה, מרצים ומורים לא נולדו עם ידע ב-AI. משרד החינוך והמוסדות האקדמיים משקיעים בזה, אבל תמיד אפשר וצריך לעשות יותר. רק כך אפשר להטמיע את הבינה המלאכותית בצורה נכונה ולהעביר אותה הלאה לסטודנטים."
