מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת גרו, כפר ורדים.
בצילום: דוד (54), דנה (47), אדם (3). מחוץ לצילום: נטע (12), והילדים מהנישואים הקודמים: איתי (20), מיכל (17), נעמי (24).
הבית? בית פרטי גדול. נקנה לפני 3 שנים ב-3.2 מיליון שקל. דוד: ״לקחנו בית גדול מתוך מחשבה שנעשה פה אירועים וקונצרטים, ויש גם יחידה להורים שלי, שעלו אחרי שהתחילה המלחמה באוקראינה וגרים למטה״.
כפר ורדים? דוד: ״לפני שהגענו לצפון גרנו בפתח-תקווה 7 שנים. אני הייתי נגן ראשי 30 שנה בתזמורת של האופרה. כל ערב על הבמה זה מאתגר והרגשתי שמיציתי. חיפשתי לעזוב. השורשים והחברים של שנינו במרכז והתחלנו לחפש משהו שם, אבל לאט-לאט התרחקנו. היינו לוקחים יום בשבוע ויוצאים לחפש בתים בכל מיני מקומות, עד שהגענו לכפר ורדים והבנו שפה אנחנו רוצים לגור״. דנה: ״בהתחלה נלחצתי שאין פה כלום. זה לא כמו בעיר שהכל מתחת לבית, אבל אתה מגלה מהר מאוד שיש הכל. אולי לא כמו מבחר של אחד מתוך מאה, אלא אחד מתוך עשר. האתגר היה לעקור את עצמנו מהסביבה המוכרת״.
שם המשפחה? דוד: ״כשעליתי לארץ ממוסקבה הייתי בטוח שאני היחיד עם השם הזה, אבל בדירה הראשונה ששכרתי בבת-ים גרה מולי משפחת גרו, מפולין. היינו מביאים האחד לשני את המכתבים".
איפה הספה? דוד: ״כן, אין לנו ספה. יש לנו פסנתר כנף גדול וכורסא אחת, כי אנחנו עושים בסלון קונצרטים ואז מגיעים לפעמים יותר מ-100 אנשים. זו סדרה שרצה כבר שלוש שנים. אני מביא את ההרכבים הכי טובים בארץ. ג׳אז, קלאסי, מוזיקת בארוק, מוזיקה עתיקה. כשיש קונצרט אז קל להוציא את הכורסא החוצה, והסלון פנוי. מי צריך סלון? אנחנו נפגשים בערב במטבח. הכורסא היחידה היא של אדם, אי־אפשר לתפוס לו את המקום״.
הפסנתר? דוד: ״כשהגענו לבית הזה הוא היה גדול מדי מכל הבחינות. אמרתי לדנה שאם אנחנו קונים את הבית זה בתנאי שהוא יהיה מקום להשראה. אחרי כמה חודשים עשיתי פה קונצרט עם ההרכב שלי. אני מנגן על בסון, והגיעו המון אנשים. הייתה אווירה קסומה והבנתי שהחלום התגשם וצריך לעשות סדרה של קונצרטים ביתיים פה, מול הנוף הזה של הגליל. כל החברים שלי מוזיקאים ורציתי שלפתיחה יבוא לנגן שֵׁם גדול כדי שימשוך אנשים לכאן. פניתי לגיל שוחט, שהוא מלחין, מנצח, פסנתרן מפורסם שממלא היכלי תרבות - והוא הסכים מיד, בתנאי שיש פסנתר כנף. מיד אמרתי 'ברור' וחשבתי לעצמי מאיפה לעזאזל אני משיג. הפסנתר הכי זול ואיכותי מתחיל מ-25 אלף שקל ולי אין גרוש כי רק קנינו את הבית. התחלתי לברר בין אנשים, ופתאום הגיע אליי חבר שמכר פסנתר מדהים שיוצר ב-1929 ורצה 65 אלף שקל. אמרתי לו שאין לי, אבל היה לו חשוב שהפסנתר יעבור לידיים טובות והסכים להשאיל לי אותו. הפסנתר עדיין כאן. יום אחד אני אחזיר לו. גיל הגיע לפה ונתן קונצרט של שלוש שעות, לא יכול היה לעצור. היה פשוט מטורף״.
דנה? ״למדתי תקשורת ואני עובדת בפרויקטים חברתיים בעיקר במגזר השלישי. אבל גם למדתי המון על זוגיות. אני ודוד התמחינו בזה״.
זוגיות? דוד: ״כשהתחלנו להיות יחד הבנו שאם לא נדע את חוקי הזוגיות, התסריט של הנישואים הראשונים יחזור: רומנטיקה, ואחר כך שגרה ואחרי זה הנישואים מתפרקים. התחלנו ללמוד, עברנו המון קורסים והפכנו להיות מומחים בזוגיות. זה היה כל כך מרתק שהתחלנו לעשות סדנאות לזוגות ובזמן הקורונה פתחנו עסק באינטרנט. לימדנו אנשים מכל העולם, גם בעברית וגם ברוסית, איך לנהל חיים זוגיים״. דנה: ״עזבתי את התפקיד שלי כשכירה ופיתחנו את העסק וזה תפס מאוד בשפה הרוסית״. דוד: ״היו לנו עובדים והעסק רץ, אבל אז פרצה המלחמה באוקראינה והכל נעצר. היום זה על אש קטנה״.
אתה עוד מופיע? דוד: ״כן. מזמינים אותי מכל מיני תזמורות. יש מחסור בבסונים בארץ. התלמידים שלי שהפכו למוזיקאים ברמה עולמית כבר לא כאן. אני מגדל עכשיו דור חדש. הקמתי בכל הצפון בקונסרבטוריונים כיתות לימוד. ילדים לא מכירים את הבסון ואני בא ועושה להם חשיפה לכלי והם מתאהבים״.
מצב כלכלי? דנה: ״הראש מעל המים. לא מצליחים לשים בצד כלום. זו לא התנהלות חכמה בעיניי אבל אנחנו בונים משהו אז משלמים את המחיר. ציפיתי שהחיים פה יהיו יותר זולים, אבל זה בדיוק להפך. בגלל שזו פריפריה אין פה תחרות והמחירים של הכל יותר גבוהים. זה גם יישוב יוקרתי, הארנונה מאוד גבוהה וחייבים שני רכבים. בפתח-תקווה הייתי מתניידת על אופניים. בקיץ אנחנו כמעט ולא מדליקים מזגן, אבל שורפים ים כסף על חימום בחורף. בסוף הכל מתאזן״.
קניות? דנה: ״אנחנו צמודים לכפר תרשיחא אז קונים שם הרבה פעמים. אם צריך קנייה גדולה אנחנו נוסעים לפייסל ליד נהריה, זה 20 דקות נסיעה מפה״.
הבילוי שלכם? דנה: ״אנחנו מנסים ללמוד את הסביבה. יש פה מקומות מקסימים, ומדי פעם אנחנו לוקחים בוקר ויוצאים לטיול״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
