מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם, משפחת אלדר מצופר.
בצילום: תום (35), מתן (38), עתי (7), אן (5), רעי (9 חודשים).
(צילום: אסי חיים)
הבית? משק של 50 דונם לגידול חקלאי, עם בית פרטי על שטח של 2.5 דונם שבנו לפני 5 שנים בכמיליון שקל. מתן: "מישהו מבחוץ לא יכול לקנות פה משק. אפשר אולי לקנות בהרחבות קהילתיות, אבל זה משהו אחר. היום אין להשיג משקים וזה רק לבנים חוזרים. מאז הקורונה יש ביקוש עצום לערבה".
ערבה? תום: "אני במקור מעין יהב, לא רחוק מפה, ומתן מצופר. המשפחה שלו פה". מתן: "ההורים שלי הגיעו לפה מבאר טוביה כדי לעשות חקלאות. להורים של אמא שלי היה משק ואבא שלי עבד אצלם, וככה הם הכירו והחליטו להקים משק משלהם בערבה". תום: "יש פה ניתוק ושקט שאין בשום מקום אחר. חיים פה בבועה".
איך הכרתם? תום: "למדנו באותו בית ספר. פה בערבה כולם מכירים את כולם והחברים משותפים. התחלנו לדבר במסנג'ר ובשלב מסוים זה הפך להיות זוגיות". מתן: "הייתה תקופה שעברנו למרכז כדי ללמוד. תום עשתה תואר בחינוך ואני למדתי אדריכלות נוף. גרנו 4 שנים בגבעתיים והספיק לנו. מיצינו את המרכז עד מעל לראש". תום: "אני דווקא אהבתי את גבעתיים, היינו יושבים בבתי קפה חמודים, ומדי פעם סביח אצל עובד, אבל לא שקלתי להישאר שם אפילו לרגע. ידעתי שאת הילדים שלי אני רוצה לגדל רק פה. מי שלא מפה לא מסוגל להבין איך גרים רחוק מכל דבר, אבל מי שמפה לא יכול בשום דרך אחרת". מתן: "בגלל העבודה אני מגיע למרכז פעם בשבועיים, אני יושב באוטו ושואל את עצמי: 'איך אתם שורדים את זה?'"
מה עושים? מתן: "חקלאות. אני עובד עם ההורים שלי במשק. יש לנו משק די גדול שנקרא 'משק אלדר' ואנחנו מגדלים חצילים, עגבניות, פלפלים, אבטיחים ומלונים. עשיתי את המסלול שכולם עושים - צבא, טיול, לימודים - אבל תמיד ידעתי שאחזור לעשות חקלאות". תום: "היום זה מאוד מקובל שהולכים ללמוד גם מקצוע נוסף. אתה לא יכול להתבסס רק על חקלאות". מתן: "אני גם עובד כשכיר כי לאבא שלי יש בית אריזה עם שותפים שאני מנהל, ויש לחברה הזו גם תמרים שאני מגדל. יש לנו גם את החנות".
חנות? מתן: "בבית האריזה אנחנו מוכרים תוצרת טרייה בימי שני, חמישי ושישי. היא קיימת שלוש שנים ולאחרונה התחלנו לספק גם למלונות ולצימרים. זה היה אבסורד שלאנשים בערבה לא היה איפה לקנות ירקות ופירות טריים. החקלאים מוכרים את הסחורה שלהם לשווקים, זה היה הולך לשוק הסיטונאי ומשם חוזר לסופרים פה. הסחורה עושה מסע כפול במקום להישאר ליד הבית, אז החלטתי לעשות משהו והתחלתי בקטן".
קטן? תום: "בהתחלה זו הייתה עגלת טרקטור שעליה מתן היה מעמיס סחורה מהמשק ומוכר ליד יקב מואה, ולאט־לאט עם הביקוש זה התפתח. אנשים אהבו את זה". מתן: "היום יש לנו את החנות וזה ממש כמו שוק קטן של ירקות טריים. לקחנו 20 דונם מהשטחים שלנו וייעדנו אותם לצורכי החנות והתחלנו לגדל עוד דברים כמו כרובית, ברוקולי, מלפפון ועוד. אין על הטריות. ברגע שאתה קוטף את זה ובאותו יום מביא את זה לאנשים, יש לזה טעם אחר ומשמעות אחרת".
פרנסה? תום: "חקלאות זה הימור". מתן: "זה כמו קזינו. אתה שותל ואתה לא יודע מה יהיה המחיר. היו שנים קשות ויש לא מעט אנשים שפשטו רגל. כדי להתפרנס באמת אתה חייב הרבה יותר מ־50 דונם, אז אנחנו שוכרים שטחים ממשקים אחרים. זו עבודה קשה. הפלפל והמלון לא לוקחים חופש בסוף שבוע, אבל זה חלק מהכיף".
מצב כלכלי? מתן: "השנה בסדר. מי יודע מה יהיה שנה הבאה. אני אתן לך דוגמה – לגדל דונם של פלפל עולה לך 35 אלף שקל. לנו יש 70 דונם, אז רק עלות הגידול היא 2.5 מיליון. אתה משקיע בלי לדעת מה יהיה המחיר, ויש לנו עוד 130 דונם של עוד דברים. אתה כל הזמן מתגלגל ומנסה להישאר על הגלגל".
תום? "אני עובדת במחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית של הערבה התיכונה ביישוב ספיר. עכשיו אני בחופשת לידה שהתארכה והתארכה, גם כי אין פה גננת. זו אחת הבעיות של הערבה – אין כוח אדם. במרכז אפשר למצוא פתרונות, אבל פה אם אין גננת או אין מקום בגן זו בעיה. תראה, יש יתרונות וחסרונות לערבה. אין פה למשל טיפת חלב, ולרופאים מומחים או לרפואת שיניים צריכים לנסוע לדימונה או לאילת".
אילת? מתן: "אנחנו באילת פעם בשבועיים בערך, כשצריך סידורים". תום: "זו עיר ללא מע"מ, אז כשצריך קניות גדולות כמו חיתולים, מגבונים או דברים לבית זה משתלם לנסוע לאילת. זה שעה ורבע מפה ובמונחים של הערבה זה בקטנה".
לצאת לבלות? מתן: "אין פה לאן לצאת". תום: "צופר קצת מאחור בקטע הזה, אבל במושבים אחרים יש פאבים חברתיים שהצעירים עושים ביניהם סבב ומפעילים את המקום. יש פה כמה מקומות חמודים אבל זה לא שיש פה חיי לילה".
