באסם ג'אבר היה ילד בכתה ד' בטייבה כשהחליט להשתתף בתחרות כתיבת סיפורים. "אמרו, שהזוכה יקבל טיול לגן החיות בתל אביב, וזה קסם לי". ג'אבר אכן זכה, גם בתחרות וגם באפשרות לנסוע לגן החיות, מה שאז עבור ילד קטן מטייבה היה סוג של הגשמת חלום. "עד היום אני זוכר את ההתרגשות שלי כשהגעתי לשם, חוויה שלא אשכח", הוא מספר בחיוך.
קחו כ-62 שנים קדימה מאותה זכייה וביקור בגן החיות, ותמצאו היום את ג'אבר, עיתונאי ואיש תקשורת ותיק, מחזיק באחת מעמדות הכוח בחברה הישראלית - ערבית. הוא הבעלים של קבוצת פנורמה, קבוצת התקשורת המובילה במגזר הערבי, שכוללת את עיתון "פנורמה", אתר האינטרנט והרדיו PANET וערוץ הטלוויזיה הלא TV בשפה הערבית.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
4 צפייה בגלריה
באסם ג'אבר
באסם ג'אבר
באסם ג'אבר
(צילום: פנורמה)

"נוצר מצב, שגברים מבקשים שוויון זכויות ולא נשים"

"ב-1995 פרשתי מרשות השידור כי המשכורת לא הספיקה לי סיים את החודש. אשתי הציעה שאצטרף אליה, וכך עשיתי", הוא מוסיף. "לאחרונה, לאחר תקופה ארוכה של מו"מ, נכנס הערוץ לוועדת המדרוג, החלטה ששמה אותנו רשמית בליגה של הגדולים".
יש לציין, שכל משפחת ג'אבר מעורבת בעסקי התקשורת. את עיתון 'פנורמה', שהקימה אשתו, עאידה, לפני כ-35 שנה, עורכת הבת פרידה ג'אבר בראנסי, ובקבוצה מועסקים כמעט כל ילדיהם: פאדי, שאדי וסארי, וכן בני משפחה נוספים.
את הפרק שלו בתקשורת הערבית - ישראלית החל ג'אבר ב-1972. מאז ועד 1994 עבד ברשות השידור במגוון תפקידים עיתונאיים, בערבית ובעברית. במקביל, ב-1986 הצטרף לאשתו, שפתחה אז את המקומון בשפה הערבית 'פנורמה'.
"את אשתי הכרתי, במקרה, בקול ישראל. אהבת העיתונות והתקשורת חיברה בינינו. כשהיא פתחה את 'פנורמה' היו לו מאות קוראים בלבד. לאט לאט היא הגדילה את התפוצה, הבנתי שיש פה מקום לעבודה משפחתית משותפת, ולשמחתי הצלחנו לבנות עסק משפחתי. בחברה הערבית ישראלית של היום, אולי תופתעי לדעת, מספר הבנות שלומדות לימודים אקדמאיים, עולה בהרבה על מספר הבנים. נוצר מצב, שגברים מבקשים שוויון זכויות ולא נשים".
אתה מדבר על לימודים, אבל אחריהם מגיע שילוב של עבודה ומשפחה. מה קורה אז? אחוז הנשים האקדמאיות זהה לאחוז הנשים העובדות? "אני יכול להסתכל על מה קורה בבית שלי. הבת שלי, שהיא העורכת הראשית של פנורמה, היא אקדמאית ומצליחה בעבודה. הרבה גברים יכולים לקנא בה. בקבוצה שלנו עובדות הרבה נשים. אני לא בטוח שזה מאפיין את כל החברה הערבית - ישראלית, אבל אין ספק שיש התקדמות בנושא".
4 צפייה בגלריה
עאידה ג'אבר
עאידה ג'אבר
עאידה ג'אבר. שינתה לבאסם את החיים
(צילום: פרטי)

"מדינת ישראל יכלה להיות במצב הרבה יותר גרוע"

ב-2002 הקים ג'אבר את PANET, אתר חדשות ופורטל תכנים ישראלי בשפה הערבית, שמכוון לאוכלוסייה הערבית בישראל. לדבריו, מספר המבקרים בו ליום עומד על כ-1,600,000, מתוכם 750,000 מישראל. נכון להיום גם ערוץ 'הלא TV' הוא רווחי, לאחר שבשנתיים הראשונות לפעילותו היה בקשיים כלכליים ובמאבק בין בעלי המניות הרבים שלו, וזכה לאחוזי צפייה נמוכים.
ב-2016, כשהערוץ היה על סף סגירה, השתלט ג'אבר על 100% ממניותיו והשיק אותו מחדש, כשהוא משדר מטייבה. שנה לאחר מכן עברה חקיקה ששינתה את הרגולציה על הערוצים הייעודיים, ו"הלא TV", שנכלל בהגדרה זו, ניצל סופית מסגירה. ב-2019 החל הערוץ לראשונה להיות רווחי.
אתה אמנם נמנע מהצהרות פוליטיות אישיות, אבל ככלי תקשורת מוביל ומשפיע, אין לך אפשרות להתעלם מהפוליטיקה. לאחרונה יאיר לפיד נכנס לתפקידו כראש ממשלה, ושוב אנחנו בפתחה של מערכת בחירות, החמישית בתוך פחות מארבע שנים. "אני חושב שצריך להתגאות בדבר הזה. נכון, זה לא טוב למדינה מבחינה כלכלית, אבל כך צריך לנהוג, כשאין הכרעה דמוקרטית מובהקת. כן, אני בהחלט חושש שגם בבחירות הקרובות לא תהיה הכרעה ולא תקום ממשלה, אבל טוב שזה קורה, כי מדינת ישראל יכלה להיות במצב הרבה יותר גרוע מהיום, זה הרע במיעוטו. חשוב שאנחנו, האזרחים, לא נשלב ידיים, ונבחר במפלגה הטובה לישראל. אני צופה בכל תחנות הטלוויזיה הערביות, אני רואה את המצב של השכנים שלנו, ומדינת ישראל, גם כשהיא עוברת בחירות כל שנה או כל שנה וחצי, היא עדיין חזקה".
בבחירות האחרונות, ברגע האחרון, עברה רע"מ את אחוז החסימה. מנסור עבאס חבר אל לפיד ובנט, ואפשר את הקמת הממשלה. יש לך הערכה מה יקרה עכשיו? "אמרתי בעבר שבשנים האחרונות יש רצון בחברה הערבית להיות משפיעים, זה הוביל את רע"מ להיכנס לממשלה היוצאת, וזה, ככל הנראה, תהיה האג'נדה שתוביל אותה גם הפעם. לאפשר לחברה הערבית להשתלב ולהשפיע, ולהצליח להילחם בפשיעה ובאלימות המתגברת בחברה הערבית. וכן, במגזר הערבי מודעים לכך שהמועמדים לראשות הממשלה והמפלגות שרוצות להקים ממשלה זקוקים להם".
אם מדברים על אלימות, אי אפשר להתעלם לרציחות והאלימות כלפי נשים במגזר הערבי. נשים במגזר מודות שהן חוששות לחייהן. "נורא לי לחשוב על נשים שחיות בפחד, בוודאי על אלו שנרצחו. קשה לחשוב על אדם שרוצח את אשתו וילדיו, ולא משנה אם מדובר באלימות נגד אישה ערבייה מנצרת או נגד אישה יהודייה מרמת גן. אני רק מדבר על זה ומזדעזע. יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ,ח"כ עאידה תומא סלימאן, משתדלת לעשות הרבה לטובת החברה הערבית ולטובת האישה. אלא שלהשתדל מהאופוזיציה זה מראש הרבה פחות אפקטיבי מאשר אם הייתה בקואליציה, שם היא יכולה הייתה לעשות הרבה יותר".
זה לא רק נשים. ביוני האחרון נרצחו 17 אנשים מהמגזר, ו-47 מתחילת השנה. מה עושים בנידון? "מזעזע. אמנם מספר הנרצחים בעת הזאת עומד על פחות ממספרם בשנה שעברה, אבל כל התופעה הנוראית הזו אינה טובה למדינה. למדנו כבר שדברים שמתרחשים בחברה הערבית זולגים עם הזמן לחברה היהודית".
תסביר. "מצב הפשיעה בחברה הערבית עלול לזלוג לחברה היהודית. אני מתבסס על דברים שקרו בעבר. אנחנו אזרחי המדינה מאז שהיא קמה, ותמיד הייתה ותהיה השפעה של היהודים על הערבים, ולהפך. זה כולל מאכלים וביטויים, וגם מצבי קיצון. למשל, העלייה באלימות נגד נשים בחברה היהודית. זו זליגה, זה כבר נמצא שם. מה עושים? כמעט כל ערבי ישראלי יגיד לך שמדינת ישראל עושה טעות גדולה שהיא לא מכסחת את מעשי הפשע האלו ולא שמה קץ לזה. אני לא איש פוליטי, אבל ברור שהממשלות עד היום לא עשו די כדי להילחם בפשיעה. השרים לביטחון פנים לא הצליחו בכל הממשלות הקודמות, למרות הרצון וההצהרה. זו הייתה אחת הסיבות העיקריות של הצטרפות רע"מ לקואליציה".
שקלת להיכנס לפוליטיקה? "לאורך כל מערכות הבחירות השונות פנו אליי פוליטיקאים ישראלים מכל הקשת. בלי להזכיר שמות, ניסו לשכנע אותי להיות שם. זה לא יקרה, כי אני יותר מדי אוהב את העיתונות. הקבוצה שלנו נמצאת בראש הפירמידה של התקשורת הערבית בישראל. אנחנו נשארים פה בשלב זה, כדי להעביר את המסרים החשובים לחברה הערבית. לנסות באמצעים העומדים לרשותנו להעביר את המסרים שהפשיעה מסוכנת, שלרצוח נשים זה נורא, שצריך סובלנות. אי אפשר למדוד את זה, אבל אולי, אם לא היינו קובעים את האג'נדה של החברה הערבית שכל אלו דברים רעים, במקום 48 היו 148 נשים נרצחות. אני בטוח בהשפעה שלנו, כי אם תעשי סקר קצר תגלי, שכמעט כל בית ישראלי ערבי ישראלי רואה את הערוץ שלנו. יש הקלטות בהן אני מראיין את מנסור עבאס, ושואל אותו למה רע"מ לא מצטרפים לקואליציה כדי להשפיע. בסוף הוא הושפע מזה, יש לי השפעה".

"התקשורת הערבית מאוד מתקדמת"

נכנסת לעולם התקשורת לפני עשרות שנים. מה ההבדל בין אז להיום? "ההבדל הגדול בעיניי הוא שאז עשינו עיתונות נקייה, הוגנת. למשל, לקחת תגובה מכל מי שכותבים או מדברים עליו. היום כבר לא כולם נוהגים כך, וחבל לי. התקשורת הערבית של היום מאד מתקדמת. אני שומע קולות שטוענים, שהתקשורת בישראל מתקדמת באין מונים מהערבית. ממש לא נכון. התקשורת הערבית מאוד מתקדמת, משקיעים בה מאות מיליוני דולרים בשנה. קחי למשל את אל ג'זירה. סכומי העתק מאפשרים להם לעשות עבודה עיתונאית מעולה, בשטח. מבחינה זו היא עולה על התקשורת בישראל. למשל, עד היום ומהרגע הראשון הם מעבירים בשידורים חיים מה שקורה באוקראינה. כתבים שלהם מדווחים מהשטח, כמעט חוטפים את הפגזים בשעה שהם עובדים".
4 צפייה בגלריה
ג'אבר מראיין את ראש ממשלת מצרים בזמן המו"מ עם ישראל על הסכם השלום, מוסטפא ח'ליל
ג'אבר מראיין את ראש ממשלת מצרים בזמן המו"מ עם ישראל על הסכם השלום, מוסטפא ח'ליל
ג'אבר מראיין את ראש ממשלת מצרים בזמן המו"מ עם ישראל על הסכם השלום, מוסטפא ח'ליל
(צילום: פרטי)
עם יד על הלב, אם היית יכול לבחור איפה לחיות, לכתוב, ליצור, איפה היית בוחר? "הייתי נשאר פה, חד משמעית ובאופן מוחלט. ביקרתי בהרבה מדינות, בלא מעט ממדינות ערב, וראיתי הרבה בחיים שלי. אני יודע בדיוק מה זה החיים שם ויודע מה זה פה. אני ישראלי, ובהחלט נשאר פה".
כמה מהציבור הערבי - ישראלי היה משיב על השאלה הזו כמוך? "נראה שהרוב היה משיב כמוני. האם תקבלי את התשובה הזו מהרוב? כנראה שלא. לא לכולם יש אומץ להודות בכך".
איש רהוט הוא ג'אבר, שיודע דבר או שניים על החיים של ערבי ישראלי במדינה הזו. לרוב הוא מנסה למצוא את הטוב, אבל לעיתים הוא כועס ולא מבין. "אנחנו מתמודדים עם הדרה מצד הרבה גופי פרסום, ולא אכנס לשמות", הוא מצהיר. "אחוז האוכלוסייה הערבית בישראל עולה על 20%. הקבוצה שלנו מובילה בעיתונות המודפסת, באתר, בערוץ הטלוויזיה, ועדיין המפרסם הישראלי דובר העברית לא מפרסם אצלנו. מדובר במעל 2 מיליון איש, צורכים מזון ותרבות, ציבור אפקטיבי ויעיל למפרסם, ותקציבים של עשרות מיליוני שקלים לא מגיעים אלינו. לצערי, יש פה כשל ופקשוש של חברות גדולות, של המנכ"לים והמנהלים שלהם. בתחילת הדרך החברה הערבית סבלה מחוסר הבנה, והיו חייבים להעביר אליה תקציבים הרבה יותר גדולים מאשר העבירו לרמת אביב ג', ולקח זמן עד שהבינו זאת. כך קורה בכל תחום כמעט. זו מציאות שקשה לי לחיות איתה בשלום".
אותו ילד בכיתה ד' שחלם להגיע לגן החיות, הפך להיות איש מוביל ועשיר. "לא הגעתי ממשפחה של מיליונרים. ההורים עבדו מאוד קשה. היו לי חלומות ולשמחתי אני מממש אותם, אבל אני עובד מאד קשה בשביל זה. אני לא היחיד, יש בחברה הערבית הרבה אנשים כמונו, שהתקדמו כמו שאני התקדמתי. ועדיין, הכסף אינו הכל. חשוב לשמור על צניעות ופשטות, ולזכור, שחייבים לחיות פה בשלום. יש מקום לכולם תחת השמש".