בשיתוף אתר המקצוענים
אם אתם רוצים שהילד שלכם לא יחשוב שהעולם מחולק לשחור או לבן (או ורוד וכחול), יהיה יותר בטוח בעצמו ויהיה חופשי לבטא את עצמו - עצרו לפני שאתם מעצבים עבורו את החדר. האם גם אתם הלכתם על התפיסה המגדרית הקלאסית? לרגל יום האישה החל בשבוע הבא, יום המעלה לדיון את עניין השוויון בין המינים, כדאי להיות מודעים לכך שהכול מתחיל בשנים הראשונות לחייהם. בגילאים בהם מתגבשת הזהות המגדרית.
עוד בנושא:
"צריך להיות מודעים לכך שלבחירת הצבעים, הלבוש וסוג המשחקים יש השפעה מאוד משמעותית על גיבוש הזהות המגדרית של הילד", אומרת פרופ' סלביה ביזאווי, מתמחה במגדר ומשפחה במסלול האקדמי המכללה למנהל. "ברגע שזה מגיע כנתון מוכתב מראש, שוורוד זה לבנות וכחול זה לבנים, זה הופך לטבע שני. ואז, מי שחורג מכך נחשב למי שאינו חלק מהנורמה.
הצבעים אינם מבודדים ממסרים חברתיים. ברגע שהם מוכתבים כעובדה קיימת, זה מחלחל עוד יותר עמוק פנימה ופועל על התת-מודע. זה המסר הכי חזק בעצם. אני חושבת שאנשים לא מספיק מודעים למשמעות עיצוב החדר ולאיך שהילדים מפרשים זאת".
"פעמים רבות כשמגיעים לחנות, המוכרת היא לרוב אישה, והשאלה הראשונה שנשאלת היא האם החדר הוא לבנים או לבנות", מוסיפה פרופ' ביזאווי. "החברה שלנו שבויה בשיח הזה, ומי שמנסה לצאת מהתלם, נדרש להתמודד. ההתמודדות הזו פעמים רבות דורשת כוחות נפשיים, ולא תמיד יש לאנשים כוח להתמודד עם זה".
איפה נמצאת ישראל ביחס לעולם בשיח המגדרי? פרופ' ביזאווי: "בישראל אנו מאוד מוגדרים. זה מתחיל מהשפה העברית שמרגילה אותנו למגדור ומדגישה את המין הביולוגי של האדם (הבחנה בין הוא להיא). זה ממשיך בדת היהודית ובדת המוסלמית שעושות הפרדה פיזית בין האישה לבין הגבר וגם הפרדה מבחינת המצוות. וכמובן, יש את הצבא. גם אם נשים נכנסות יותר ויותר לתפקידים שבעבר היו נחלתם של גברים, זהו עדיין ארגון גברי שבנוי על פי מידות גבריות ועם ציפיות גבריות".
באיזה גיל ילד מפתח את הזהות המגדרית שלו? פרופ' ביזאווי: "מגיל 3 הזהות המגדרית מתהווה בצורה מאוד חזקה. ילדים זקוקים לחוקים, למסגרת ודברים קבועים. התכנים שאנו מעבירים להם הם אלו שילוו אותם. אם מלמדים אותם שסמי הכבאי זה לבנים, הם יאמצו זאת. הדרך לשבור את התבנית היא למשל לאפשר לילדה שרוצה לתלות תמונה של קבוצת כדורגל בנות. יש כל מיני דרכים לעדן את החלוקה המגדרית הנוקשה עבור מי שמעוניין לשבור את התבנית הזו".
ויש גם את העניין השיווקי. פרופ' ביזאווי: "צריך לזכור שזה מתחיל גם מהחברות המשווקות. ברגע שכבר שם בקטלוגים יוצעו חדרים ניטראליים ולא חדרים המיועדים לבנים וחדרים המיועדים לבנות, ניתן יהיה לשנות דפוסי חשיבה".
"אי אפשר להסתכל על עיצוב החדר כעניין המנותק מהחברה, מהמעמד החברתי, התרבותי והכלכלי", מוסיפה פרופ' ביזאווי. "ילדים מושפעים גם מהטלוויזיה, מהספרים שמקריאים להם לפני השינה. אם ילדה גדלה על נסיכות וילד גדל על אבירים, הוא ירצה שהוא יבואו לידי ביטוי גם בחדר שלו. ובאופן רחב יותר, אם פעם החדר היה מעוצב כך שייתן הרגשה של סדר ושל כללים, היום המגמה היא לאפשר לילד להרגיש חופש וביטחון בחלל שבו הוא נמצא. אם ילד ממין זכר מבקש
חדר בצבע ורוד, להורים יש אפשרות לשכנע אותו אחרת או אפשרות לאפשר לו את הבחירה הזו. בכך הם מאפשרים לו לעמוד על שלו, ולהיאבק על הזכות שלו להיות שונה".
ואם בכל זאת רוצים לברוח מחדר מגדרי, מה ניתן לעשות? "מי שמעוניין לעצב את חדר הילדים כך שהוא יהיה יוניסקס, יכול לבחור בקווים ובגוונים ניטראליים", אומרת מעצבת הפנים ענת שוייצר. "מעבר לכך שהמסר מאוד שוויוני, זהו עניין פרקטי ומאוד חסכוני, שנישאר לזמן ארוך יותר. גם כשהילדים מתבגרים ולא נחשב לילדותי ומגביל. העיצוב הקלאסי הוא על זמני, ובייחוד בבחירת ריהוט מודולארי מאפשר ניצול שלו לאורך זמן רב יותר".
על העיצוב
בחירת גוונים וקווי עיצוב: "כדאי לבחור בחדר עם קווים ישרים ולא עם פיתוחים, שייקחו את זה אוטומטית לסגנון הרומנטי" מציעה שוייצר. "מכיוון שהריהוט הוא החלק היקר ביותר בעיצוב החדר, כדאי לבחור ריהוט ניטראלי בגווני לבן, שמנת, מוקה או אפור", מציעה שוייצר. "גם העץ הטבעי חוזר לאופנה, והוא מאוד יוניסקס. את שילובי הצבעים ניתן להכניס בנגיעות בחזיתות, מגירות, ידיות, תמונות, וילונות, כריות ושטיחים. וכן בצבע קיר צבעוני אחד בגוון בהיר יחסית. זה גם לא יוצא דרמטי מדי ולא משתלט על החלל, וגם מאפשר דינאמיות. אפשר לבחור בצבעים יותר ניטראליים כמו ירוק, סגול וצהוב בהירים".
התמקדות בתחביבים: שוייצר אומרת: "כדי לתת ביטוי לילד מבלי לקבע אותו במסגרות נוקשות ובהפרדות של ורוד לבנות וכחול לבנים, ניתן לעצב את הילד על בסיס התחביב שלו. אם למשל הילדה מאוד אוהבת ים, אפשר לצבוע את החדר בגוונים של כחול ולבן.
אם הילד אוהב מוזיקה ניתן לעצב את החדר עם אלמנטים מהעולם שהוא אוהב. אם ילדה אוהבת ריקוד ניתן לתת ביטוי לכל מיני תמונות של נעלי ריקוד וכדומה לא בהכרח תוך שימוש בורוד".
לדברי שוייצר, "הנקודה המעניינת היא שמניסיון שלי בשטח לרוב האמהות הן אלו שבוחרות את עיצוב החדר ונותנות את הטון. כבר קרה לי שילד ביקש ידיות מקריסטל מנצנץ וזרמנו איתו. זה בהחלט תורם להתפתחות שלו, לחשיבה העצמאית שלו ולתחושה שהוא חלק מהתהליך. כמובן שכל מה שקשור לבטיחות ולפונקציונאליות של הרהיטים הוא דבר שההורים צריכים לקבוע לגביו. לגבי הטאצ' הסופי, הידיות, התמונות, ההדפסים, המצעים והצבעים - כאן בהחלט כדאי לתת לילד לבטא את היצירתיות שלו".
