מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת סיגלוב מדליית אל-כרמל.
בצילום: דניאל (42), אוולין (40), לביא (9), תכלת (9), תלתן (7), גליל (5).
משפחת סיגלוב (צילום: אסי חיים)
הבית? וילה 6 חדרים עם גג שצופה עד לים. 5,000 שקל בשכירות.
איך הכרתם? דניאל: ״נולדתי בלנינגרד למשפחה ציונית של מסורבי עלייה. אבא ישב במעצר כמה פעמים. הם חלמו על ישראל בלי לדעת איך היא נראית ועזבו מתוך הבנה שלא יראו את המשפחה לעולם. כל פסח, אחרי שאנחנו קוראים את ההגדה, אנחנו מספרים את סיפור יציאת מצרים הפרטי שלנו״. אוולין: ״אני נולדתי במזרח גרמניה. הכל אפור והאנשים גם אפורים בראש. למדתי שם תואר בתעשייה וניהול וחיפשתי לעשות את ההתמחות בחו״ל, ובמקרה הגעתי לישראל. דניאל היה האחראי בטכניון, והתאהבתי בו אבל גם במנטליות הישראלית. אנשים חמים וסקרנים, לפעמים קצת יותר מדי. נשארתי, והתחתנו וגרנו בעיר התחתית בחיפה״.
עיר תחתית? דניאל: ״אני למדתי מדעי המחשב בטכניון – שנינו לא עבדנו יום אחד במקצוע. אוולין, בגלל הגרמנית, עבדה בסוכנות נסיעות וארגנה טיולים בארץ, ואני עבדתי עם פרויקט מסע של הסוכנות היהודית. העיר התחתית היא מקום שוקק, מלא ברים וחיי לילה. החיים היו דבש אבל אז נולדו לנו תאומים והחיים השתנו. אוולין פתחה יד 2 וחיפשה בית קצת יותר גדול, והיה לה חלום על חצר ובמחיר סביר. ואז היא אמרה שמצאה דירת חלומות בחיפה במחיר טוב, וכשהסתכלתי ראיתי שזה בעוספיא. אמרתי לה: 'נפלת על הראש? זה כפר דרוזי'. היא לא כל כך הבינה מה זה אומר, אז החלטתי לקחת אותה לראות את הדירה כדי שתבין למה זה לא מתאים״.
עוספיא? אוולין: ״באנו לראות דירה להשכרה ופתחו לנו שולחן עם אוכל וקינוחים. האנשים היו מקסימים והנוף היה מדהים״. דניאל: ״היא העבירה אותי שיעור. אני רציתי להראות לה למה כפר דרוזי לא מתאים, אבל התאהבתי במקום וחתמנו״. אוולין: ״בעלת הדירה הייתה גננת והיא גם שמרה על הילדים ולימדה אותם ערבית״. דניאל: ״היום הם מדברים ערבית, עברית, רוסית, גרמנית ואנגלית״. אוולין: ״החלטנו להכניס אותם למערכת החינוך הדרוזית כי הגננות אכפתיות וחמות. לא מזמן עברנו לבית יותר גדול בדליית אל-כרמל. החלטנו להשתקע פה״.
דליית אל-כרמל? אוולין: ״אנחנו חלק מהחברה פה. הילדים למדו פה עד כיתה ג׳ וממש עכשיו העברנו אותם לבית ספר רגיל בחיפה כי כל הווטסאפ מבית הספר היה בערבית ולא הבנתי מה הילדים שלי לומדים. גם לא יכולתי לעזור להם בשיעורים כי הכל בערבית והבנתי שזו הולכת להיות בעיה״. דניאל: ״היה חשוב לנו גם שיהיו מחוברים למערכת החינוך היהודית, פה למשל לא לומדים על כל החגים. תראה, פה לא מרגישים ממש את החגים. יום כיפור זה כמו יום חופש פה. הם מכבדים ולא נוסעים מחוץ לכפר אבל הם עושים על האש. או סוכות – אין פה״. אוולין: ״היום אנחנו חוגגים בבית את החגים היהודיים, הדרוזיים וגם כריסמס ונובי גוד״. דניאל: ״הגענו לפה בגלל שיקולים כלכליים אבל היום אנחנו פה בגלל שאנחנו אוהבים את המקום ואת האנשים״.
מבשלת אוכל דרוזי? אוולין: ״קצת. האמת שאני לא צריכה כי הכל מסביבי זה אוכל והכל בזול. השכנה שלנו בישלה כל יום אוכל טרי ולכל ילד את האוכל שהוא אוהב. היו נשארים לה סירים מלאים כי כל יום מבשלים טרי, וכל יום היא הייתה מעבירה אלינו את האוכל של אתמול. חגגנו על זה. ככה גם התחלנו לעשות סיורים קולינריים בדליית אל-כרמל״.
סיורים? דניאל: ״שנינו מדריכי טיולים. עשינו יחד קורס מורי דרך והלכנו לכל מיני כיוונים גם בגלל המשברים שהענף הזה חווה. הדרכה של תיירים בארץ, הדרכות של בתי ספר ועכשיו הפוקוס הוא על סיורים קולינריים בדליית אל-כרמל, כשהדגש הוא על החיבור בין הדרוזים והיהודים. אנחנו מפגישים עם האנשים שמאחורי האוכל״. אוולין: ״כולן בשלניות מהכפר. חיפשנו כל מיני דברים מעניינים כמו מישהי שהמציאה סושי דרוזי. זה לא 'נכנסים, לוקחים ביס והולכים'. פה בכל מקום פותחים שולחן ומדברים״.
מצב כלכלי? דניאל: ״מאז שאנחנו מורי דרך כמעט 60% מהזמן היה משבר ולא הייתה תיירות. קורונה, מלחמה, ועוד מלחמה, אבל אנחנו שורדים כי אנחנו חושבים מחוץ לקופסה. למשל לפני 7 באוקטובר היינו מארגנים סיורים לקרוזים שהיו מגיעים לחיפה וזה מת. אז התחלנו לשווק סיורים כאלה בנמלי מרסיי, ברצלונה וגנואה עם סוכנים מקומיים. עכשיו אנחנו שמים את הפוקוס על ישראלים שרוצים לטייל״. אוולין: ״מה שעוזר זה שהוצאות המחיה כאן הרבה יותר נמוכות. הדיור זול והקניות הרבה יותר זולות״.
הבילוי שלכם? אוולין: ״לאכול כנאפה בחוץ. אין פה ברים כי הדרוזים לא שותים אלכוהול, אז עולם הקינוחים מאוד מפותח״. דניאל: ״הם לא שותים בפרהסיה אבל יש מקומות שמי שמכיר מגיע. ניסינו להיכנס למקום כזה אבל רמזו לנו בעדינות שזה לא לנשים. בתור המומחים לקולינריה בכפר אנחנו בודקים כל מקום חדש שנפתח״.
