מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, ואיזה חלום הגשימו בצל המלחמה? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת וייסביטן, קיבוץ אפיקים.
בצילום: חן (37), מתן (35), אורי (11 חודשים).
משפחת וייסביטן (אסי חיים)
הבית? 2 חדרים בשכירות. משלמים 4,000 שקל ועוד 1,000 שקל מסי קהילה. חן: "אנחנו הולכים לבנות פה בית ולקחת משכנתה".
וייסביטן? חן: "שם המשפחה שלי וייס ושל מתן ביטן. החלטנו לחבר את שני השמות לשם משפחה אחד".
אפיקים? חן: "אני נולדתי פה ויצאתי החוצה. גרתי בירושלים ועשיתי תואר באוניברסיטה העברית, שם הכרנו. ההובי שלי תמיד היה מטבחים. עשיתי גבינות במחלבה באפיקים לפני הלימודים אבל חשבתי שזה לא מקצוע, והיצר האינטלקטואלי שלי גבר. אבל התגעגעתי. אין מחלבה בירושלים אז התחלתי לעבוד במטבח של הצ'אקרה, שהיא מסעדה מצוינת". מתן: "אני נולדתי בעכו וגדלתי בקיבוץ גשר הזיו, והגעתי ללמוד בירושלים. ביום הראשון ישבנו אחד ליד השנייה ובהתחלה היינו חברים טובים. רק בשנה האחרונה הפכנו לזוג. היא צדה אותי". חן: "אני זוכרת את זה הפוך".
צ'אקרה? חן: "עבדתי במטבח ובשלב הזה הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, ורציתי להתנסות בפיין דיינינג בחו"ל. למתן זה מאוד התאים". מתן: "אני עבדתי בפרסום ורציתי לחוות חיים בחו"ל, ואם לחזור אז שיהיה מבחירה, למרות שבאותו רגע עוד לא ידענו מה יקרה. היעד היה ברלין".
ברלין? חן: "נחתנו באמצע הקורונה, בסגר השני, באוקטובר, בלי קצה חוט". מתן: "אני חיפשתי משהו בהייטק ולא חשבתי שמנובמבר, לפני החגים, אין עם מי לדבר". חן: "חיפשנו עבודה כל אחד בתחומו אבל הסצנה של המסעדות הייתה מתה. במשך כמה חודשים הסתובבנו בעיר וניסינו וטעמנו כל מה שאפשר, כל מה שהיה פתוח. לא היו תיירים ואף אחד לא טייל. העיר הייתה ריקה, והכל בשבילנו. חמישה חודשים חיינו על חסכונות והבנתי שצריך להנמיך ציפיות, והתחלתי לעבוד בכל מיני מאפיות". מתן: "אחרי כמה חודשים התקבלתי לאיזה סטארט-אפ בתחום הבינה המלאכותית, עוד לפני שההייפ התחיל".
מאפיות? חן: "אחרי כמה חודשים במאפיות, המסעדות החלו לחזור ונכנסתי לעבוד עם השף גל בן משה במסעדת פריזם. זו מסעדה של כוכב מישלן. התחלתי כקונדיטורית והגעתי להיות הסו-שף שלו. זה היה בית ספר נהדר. בשלב מסוים התחלנו להתלבט במחשבות על ילדים ואיפה אנחנו רוצים שזה יקרה, והרגשתי שברלין לא יכולה להיות התחנה האחרונה שלי. זו עיר מדהימה אבל הרגשתי שאין לי זמן ושאני בשלה להמשיך. 7 באוקטובר היה הזרז שגרם לנו להבין שצריך לחזור. אתה יוצא מהבית וכולם מתנהגים רגיל, ועולם כמנהגו נוהג, וכשאתה חוזר הביתה אתה באבל, קפוא ולא יכול לזוז מהטלוויזיה. הפער הזה היה קשה ואתה מבין שזה לא הבית שלך". מתן: "בעבודה היו מתכנתים ומנהלי מוצר ממדינות כמו מצרים. היינו חברים ושיחקנו כדורגל יחד, ופתאום אתה רואה שכולם ברשתות נגד ישראל. התחלתי להרגיש את זה ביום-יום ורציתי לחזור". חן: "אחרי שעזבתי את המסעדה הגשמתי את החלום לטור באירופה".
טור? חן: "קנינו רכב, מתן עבד מרחוק, ונסענו בין מחלבות בשווייץ, צרפת והולנד. זה היה חלום. כולם פתחו את הדלת ואירחו אותי בגלל ההיסטוריה שלי במסעדת מישלן. תוך כדי התחלתי לדמיין איך אני חוזרת הביתה ועושה משהו עם חומרי גלם מהסביבה שלי. וחזרנו. אנשים שאלו אותי למה חזרנו וניסיתי להסביר להם שזה לא רציונלי. בקרב הרציונלי גרמניה ניצחה בלי בעיה. רמת החיים שם הרבה יותר גבוהה, אתה יכול לאפשר לעצמך יותר, יש חופשת לידה של 14 חודשים, ויש דירה במחיר הוגן. היה הכל אבל הלב היה פה. וחזרנו לקיבוץ אפיקים".
קיבוץ? מתן: "אני אוהב את המקום ואת זה שהזמן קצת עצר מלכת פה. כשאני מגיע לתל-אביב הכל בכאוס. טוב לנו לגדל את הילד בקיבוץ. זה המקום שלנו, אבל מבחינת המדינה אנחנו רוצים שיהיה פה אחרת ואנחנו לא פה בכל מחיר. חשוב לנו שהילד שלנו יגדל במדינה ליברלית שדואגת למי שתורם".
מה עושים היום? מתן: "אני בשיווק של סטארט-אפ שמפתח תוכנה למחשוב קוונטי, שזה הדבר הבא. הפוטנציאל הוא לכוח חישוב עצום ואנחנו רוצים להיות מיקרוסופט, מערכת ההפעלה של המחשוב הקוונטי. שלוש פעמים בשבוע אני נוסע לתל-אביב מוקדם וחוזר בתשע-עשר בלילה. יש מחיר כשאתה גר בצפון".
חן? "אני השפית של מסעדת רוטנברג בשנתיים האחרונות. כשחזרתי לארץ, יזהר, שהיה הבעלים ושף המסעדה, היה חולה, ואני והילה אשתו התחברנו ונכנסתי להוביל את המטבח ועליתי עם תפריט טעימות חדש של 12 מנות, המבוססות על התוצרת העונתית מגינת המסעדה והחקלאות באזור. רוטנברג זה מקום מיוחד שנוגע בחיבור בין תרבות, חקלאות ומטבח. יזהר נפטר לפני שנה וחצי והילה החליטה לסגור את המסעדה בדצמבר הקרוב ולפתוח דף חדש, כי לא משנה כמה דברים טובים קורים ברוטנברג יש משהו חסר. זו החלטה אמיצה ונכונה. אז אנחנו עכשיו מריצים את הארוחות האחרונות עד סוף השנה. אני מפתחת משהו משלי בתחום הגבינות והלחם, שאני כל כך אוהבת. החלטתי גם לבנות את החיים המקצועיים סביב החיים האישיים ולא להפך".
מצב כלכלי? מתן: "בסדר. מעמד ביניים. מצליחים לחסוך".
הבילוי שלכם? מתן: "לא יצאנו כבר 11 חודשים". חן: "אם אנחנו יוצאים זה רק לאכול".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
