מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, ואיזה חלום הגשימו בצל המלחמה? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת אוספנסקי, קדם ערבה.
בצילום: רוני (34), רחלי (33), שובל (12), רועי (9), דורון (7), עוז (4) וגילי (10 חודשים).
משפחת אוספנסקי על הספה (צילום אסי חיים)
הבית? קרווילה 72 מ״ר (4 חדרים). משלמים פחות מ-3,000 שקל, כולל הוצאות. רחלי: ״עכשיו כשגילי נולדה זה כבר ממש צפוף. היישוב קיבל אישור ובקרוב מתחילים לבנות, אבל עד שנבנה את הבית שלנו נצטרך כנראה להרחיב בעוד חדר״.
קדם ערבה? רוני: ״זה יישוב קהילתי מעורב של דתיים וחילונים. יש פה 70 משפחות. זה יישוב בהקמה. אנחנו כאן 8 שנים. החום הוא כנראה מסנן מצוין כי יש פה אנשים ממש טובים. אני ורחלי גדלנו כדתיים בגוש עציון. רחלי עדיין דתייה, ואני כבר לא. לפני כן גרנו במושב ניר גלים ליד אשדוד, שהוא מושב דתי, והיו כל מיני ניואנסים שגרמו לי להרגיש קצת פחות בנוח. שבת שם זה אירוע, ופה, לעומת זאת, אם מישהו מדליק מנגל אין שום בעיה״. רחלי: ״חיפשנו יישוב מעורב בהגדרה, שיהיה גם וגם. רוני הגיע לפה במקרה וחזר עם הרעיון לעבור״.
פוליטיקה? רחלי: ״אין פה חיכוכים״. רוני: "למרות שזה צפון ים המלח - בסוף אנחנו בשטחים. לרוב האנשים שחיים פה זה מסתדר אידיאולוגית״.
ים המלח? רוני: ״האמת שבקיץ האחרון היינו אמורים לעבור חזרה למרכז, למזכרת בתיה. יש פה חסרונות, כי כשהילדים גדלים יש לך פה פחות אפשרויות לתת להם. האפשרות להגיע למצוינות פה בעייתית ולי זה שובר את הלב. תבין, המעבר כבר היה סגור, והתעכבנו עם החתימה על החוזה רק כי חיכיתי לפנקס צ׳קים, ואז ברגע האחרון לפני שיוצאים רחלי אומרת לי ׳לא ישנתי בלילה. אי אפשר לקחת את החופש של הילדים׳״. רחלי: ״יש פה קסם שאין במקומות אחרים. יש פה שקט״.
מזג האוויר? רוני: ״בקיץ כולם עצבניים״. רחלי: ״ביולי-אוגוסט היישוב מתרוקן ונשארות פה משפחות בודדות. אתה בעיקר בבית. כל אחד קנה לו איזו בריכת פלסטיק לחצר והילדים עוברים מבריכה לבריכה״.
מה עושים? רוני: ״כל החיים הייתי בצבא ביחידה מובחרת. השתחררתי לפני שנה וחצי. היום אני מנהל מכירות בחברת מטריקס. זו חברת הייטק גדולה ופעמיים-שלוש בשבוע אני נוסע לכפר סבא. יוצא ב-6 בבוקר ובשתיים בצהריים כבר חותך חזרה, מדלג על הפקקים, וממשיך לעבוד פה ביישוב. יש פה סוג של ווי-וורק, משרדים לשימוש התושבים״.
צבא? רוני: ״הייתי לוחם ומפקד, והייתי אמור להתמנות לסגן מפקד היחידה, ותוך כדי המלחמה הבנתי שאני לא יכול יותר והחלטתי להשתחרר. מלחמה מכניסה לפרופורציות והבנתי שאני רוצה לשנות כיוון. אני ממשיך לתרום במילואים״. רחלי: ״אני מנסה להחזיר אותו לצבא. צוחקים על זה שאני דוחפת והוא לא רוצה. אני מאמינה שכשיש לך מפקד כזה, אסור לפספס אותו. החלום שלי היה שהוא יהיה מפקד היחידה ומשם יגיע לאן שהוא רוצה. זו יחידה עם עשייה מטורפת. אי אפשר להשוות את זה לעבודה רגילה שאתה קם בבוקר וחוזר בערב. זו שליחות״. רוני: ״זה אף פעם באמת לא היה החלום שלי. הייתי בצבא בגללה״. רחלי: ״הוא השתחרר ויום למחרת חזר למילואים״. רוני: ״בשלב מסוים אמרתי לה שאם לא נטוס לחופש, לא יעזבו אותי״.
חו״ל? רוני: ״נסענו לרומניה ולהונגריה. זה היה ב׳עם כלביא׳ וזו פעם ראשונה שהיה אקשן ואני לא לוקח בו חלק. זה היה מוזר. זה נכון שתחושת השליחות הזו לא קיימת באזרחות, אבל יש עוד ערכים שחשובים לי, כמו להיות עם המשפחה שלי. וכן, אני גם מקדם את עצמי, וזה סבבה לגמרי. פעם ראשונה אני לומד לעשות עסקים ולדבר על כסף – דברים שנמנעתי מהם עד היום. גם החאן שהקמנו פה קרה כי השתחררתי״.
רחלי? ״עבדתי בעבר כמטפלת במעון. במלחמה אח שלי נהרג ומאז אני בבית. לפני המלחמה היה לנו חלום לעשות עסק קטן של צימר קרוואן״. רוני: ״קנינו קרוואן על גלגלים והתכנון היה לשים אותו בשטח ולארח. המלחמה כמובן תקעה הכל. כשהשתחררתי החלטתי שאני לא מוותר על החלום ואני רוצה להפוך את זה אפילו ליותר גדול ויפה, והחלטתי להקים חאן של אוהלי גלמפינג, אוהל ממוזג בלב המדבר, מבודד מהכל, עם שכשוכיות מים. אנחנו משווקים אותו כמתחם פרטי כך שלמעשה מי שמזמין לוקח את כל המתחם. גם את הקרוואן מיקמנו בשטח, מבודד לגמרי, ומשכירים אותו לזוגות״. רחלי: ״מה שעובד חזק זה מסיבות רווקים-רווקות. בחורף זה המקום המושלם. קראנו לזה חאן מידורה. אפילו צילמו אצלנו את הסרט החדש של גבעת חלפון".
גבעת חלפון? רוני: ״פנה אליי איזה מישהו שחיפש מקום לצילומים. עוד לא היה כלום, רק מים וחשמל, והוא הגיע והתלהב. אני לא בעולם הזה בכלל, ומפה לשם הם לקחו את המקום לחודש וחצי וחיו פה. אלי יצפאן ושחר חסון וכל השחקנים. הכנסתי לחוזה שהילדים מצטלמים עם השחקנים״. רחלי: ״הם עזרו עם הוויז׳ן של איך למקם את החאן ואיך זה ייראה. הזמינו אותנו לפרמיירה וזה מצחיק כי אני צופה ואומרת לעצמי ׳זה הבית׳. אפילו הילדים מופיעים באיזה קטע קטן בסרט״.
מצב כלכלי? רוני: ״בסדר גמור. מוציאים פה הרבה פחות ומקבלים הטבות מס. ההוצאה הכי גדולה היא דלק״. רחלי: ״אין פה וולט. אין השלמות. עושים קניות גדולות, שבועיות״.
הבילוי שלכם? רוני: ״יש לנו חמישה ילדים״. רחלי: ״כשאנחנו רוצים לצאת מתקשרים לסבים וסבתות מגוש עציון שמגיעים לישון פה. אני חובבת אוכל. מסעדות זה הבילוי״. רוני: ״אני, תן לי פק״ל קפה בשטח״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
