מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת גרעיני, עידן.
בצילום: יון (32), תמר (31), אמיתי (3), גור (7 חודשים).
הבית: יון: "אנחנו בהרחבה החקלאית במושב עידן בערבה - זו נחלה עם 40 דונם של שטחים חקלאיים שבזמנו קנינו בחצי מיליון שקל ועליה אנחנו מקימים את הבית שאמור להגיע ממש בקרוב. זו שיטה של בנייה קלה שבאים ומרכיבים במקום. זה יוצא הרבה יותר זול - כ-900 אלף שקל לבית של 160 מטר".
ערבה? תמר: "אני נולדתי במושב צופר, והמשפחה שלי עדיין גרה כאן. אנחנו שמונה אחים. אבא שלי מגדל לימונים ומנהל שדות חקלאיים למשק בעין יהב". יון: "ההורים של תמר חזרו בשלב מסוים בתשובה ואפשר לדעת מתי זה קרה לפי השמות של האחים שלה: עומרי, נועה, תמר, עודד, שמשון, מעיין-שולמית, הודיה ונריה. תמר: "הייתי בת 13 כשזה קרה. אבא שלי נכנס לזה ובהתחלה אמא שלי חשבה שהוא השתגע, אבל אז זה התהפך והיא נכנסה לזה יותר חזק ממנו".
חזרה בתשובה? תמר: "13 זה גיל דרמטי ובהתחלה מאוד התביישתי, אבל הם מהממים ולא כל כך אכפת להם אם אנחנו שומרים או לא. למעשה, אף אחד מהאחים שלי לא דתי. ההלכות הן לא הפונקציה של האמונה שלי. מה שחשוב להם שנהיה אנשים טובים".
מושב עידן? יון: "הסתובבנו בכל הארץ כדי להבין איפה נגור. האמת שאני רציתי לגור בערבה יותר ממנה". תמר: "לגדול בערבה זה עניין. עד שלא יצאתי לשנת שירות חייתי בבועה מוחלטת. הכל פה מנותק, לא מודעים להמון דברים שקורים במקומות אחרים. היינו שבעה ילדים בשכבה שלי וכולם מאוד דומים לך. אתה לא פוגש אוכלוסיות אחרות".
יון: "אני מהצפון אבל מאוד אוהב את הערבה, ומה שמשך אותי זו האפשרות לגור בנחלה של שלושה דונם. זו הגשמת חלום. בדקנו בגולן וביישובי משגב אבל יש גם את עניין הכסף, הערבה יחסית זולה. אנחנו מתכננים לבנות את הבית שלנו ועוד יחידה להשכרה. התחלנו לשתול עצים כבר בשטח ועשינו פינת מדורה. אנחנו מגיעים לשטח הרבה וכבר מחכים שהבית יגיע. אנחנו כבר מתחילים להרגיש את הקשר למקום".
מה עושים? תמר: "חזרתי לפני חודש מחופשת לידה. אני רכזת הנוער של מושב עידן ואחראית על החינוך הבלתי פורמלי מכיתה א' עד י"ב. למדתי גם להיות דולה למרות שאני לא עוסקת בזה. פה בערבה זה מצרך נחוץ מאוד בגלל המרחק מבית החולים. יש פה לא מעט לידות בדרכים בלית ברירה. אתה לומד לחיות פה בקצב אחר ועם מה שיש".
יון? "אני עובד עם עמותת דרך לוטן – זו עמותה לזכרו של לוטן סלוין, בן מושב חצבה שנהרג בלבנון השנייה. העמותה עובדת עם נוער בסיכון ועושים מסעות טיפוליים במדבר. אבל לפני כמה שנים הקמנו במשפחה מזקקה לייצור אלכוהול מתמרים ואני עמוק בזה".
מזקקה? יון: "זה התחיל לפני כמה שנים כשמישהו הגיע לאליהו, אבא של תמר, וחיפש מקום להניח מזקקת אלכוהול ניידת. אליהו נתן לו שטח והוא תיפעל מתוך קרון מזקקה מתמרים. ארבע שנים אחרי, שמשון, אח של תמר, שהוא יזם מלידה הדליק אותנו ודחף שנקנה ציוד ונזקק אלכוהול". תמר: "הציוד הגיע בדיוק ביום של הברית של אמיתי, אז אבא שלי החליט לקרוא לערק הראשון שייצרנו 'אמיתי'". יון: "אליהו תיפעל את זה בשנתיים הראשונות, ואז קיבל עבודה חדשה ואני לקחתי את זה עליי. הבסיס הוא יחסית פשוט ואז צריך להתמקצע ולדייק ופה נדרשת עבודה ולמידה. הכל אפשר למצוא ביוטיוב. הייחוד שלנו הוא שאת האלכוהול עושים מבסיס של תמרים".
תמרים? יון: "זה נקרא 'מזקקת ערבה'. הבנתי שיש המון תמרים שנפסלים לשיווק בגלל שהם לא נראים טוב או לא מספיק גדולים והם פשוט נזרקים. אז במקום שילכו לזבל אני לוקח אותם והם פשוט מעולים. בתמר יש המון סוכר וזה מה שאני צריך כדי להפיק אלכוהול. ועל הבסיס הזה אני מוסיף למשל תבלינים, פירות, עלים וזרעים כדי לייצר ג'ין, או אניס כדי לייצר ערק. יש לנו גם משקה ליקריץ וברנדי. הכל טבעי ובלי תמציות או סוכרים. אני מחפש מקומות קטנים ומעדניות למכור את זה. אנחנו בתחילת הדרך, אבל הפידבק מדהים וזה נותן לי את הביטחון ואת הדרייב להעז ולהמשיך".
מצב כלכלי? יון: "אנחנו עדיין לא מתפרנסים מהמזקקה אז אני ממשיך גם בדרך לוטן ותמר עובדת ומשקיעים קצת את החסכונות". תמר: "זו תקופה קשה וגם לקחנו לא מזמן משכנתא, אבל אנחנו מצליחים להיות מאוזנים. יש פה פחות הוצאות בערבה. אנחנו לא אוכלים בחוץ – זה מלא כסף. לא מבינה איך האנשים במרכז מצליחים לשרוד".
הבילוי שלכם? תמר: "אין פה יותר מדי מקומות בילוי. בעיקר יושבים חברים אחד אצל השני". יון: "זו תקופה פסיכית. עם שני ילדים קטנים אין רגע לנשום".
פנטזיה? יון: "שהמזקקה תהפוך לעסק משפחתי שכל אחד ימצא בו את הנישה שלו עם מרכז מבקרים, בית קפה או מסעדה, גן אירועים וחאן שאנשים יבואו להתארח. אני רוצה גם להגיע לחו"ל ולגדול, אבל במקביל לשמר את האיכות של מזקקה בוטיקית. אני מרגיש שבחרנו את הכיוון הכללי כשהגענו לערבה ואנחנו קופצים על הזדמנויות שצצות בדרך. המזקקה זו הזדמנות בשבילי ואני סקרן לאן זה יכול לגדול, אבל השאיפה הראשונה היא להצליח להתפרנס מזה". תמר: "אני לא טעמתי. לא אוהבת אלכוהול חוץ מיין".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
