מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת אזולאי מהר חומה, ירושלים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בצילום: יניב (48), מיטל (41), הללי'ה (17) אורתגל (15 וחצי), , נוע'ה-לי (11), יהלישי (3). מחוץ לתמונה: נתיבאל (18). משרת בגבעתי.
הדירה? יניב: "זו דירת 6 חדרים, די גדולה ושווה היום כ-4 מיליון. תעתיק אותה 6 ק"מ למעלה לתוך העיר, ותכפיל את המחיר פי שניים. ירושלים נהייתה פשוט יקרה נורא".
הר חומה? יניב: "זו שכונה צעירה שבנו כדי לבלום את הכפרים הערבים שבנו ללא היתרים. בתקופת האינתפיאדה השנייה היו פה טנקים, ירו אז לגילה. הקו הירוק ממש מילימטר מפה אבל אנחנו שכונה ירושלמית לכל דבר". מיטל: "הירושלמים מכנים אותה הר חומה, אבל במפה היא נקראת חומת שמואל. אנחנו פה 11 שנים". יניב: "זו שכונה מעורבת, אבל בערך 60 אחוז דתיים וקצת חרדים".
איך הגעתם לפה? מיטל: "אני ירושלמית, וכשהילדים היו קטנים גרנו בגבע בנימין, זה מקום יותר קהילתי ועם משפחות צעירות. אבל המשפחה גרה בירושלים והחלטנו לחזור לעיר". הללי'ה: "אנחנו אוהבות את השכונה הזו וזה גם קרוב למרכז העיר, למרות שאנחנו לומדות מחוץ לשכונה כי בית הספר התיכון פה הוא חילוני". מיטל: "הן לומדות בבית ספר פלך, זה בית ספר מצוין לבנות. זה חצי פרטי והרמה מאוד גבוהה".
רק בנות? אורתגל: "זו הרגשה נוחה שכולן בנות". הלליה: "את הבנים אנחנו פוגשות בתנועה ובלהקת הורה ירושלים שגם אני, גם אורתגל וגם נוע'ה-לי רוקדות בה".
הורה ירושלים? הללי'ה: "זה להקות ריקודים שמייצגות את ירושלים. אנחנו רוקדות פולקלור ישראלי זה מתבסס על ריקודי עם ופיתוח של זה. אלה להקות ברמה מאוד גבוהה שלוקחות את מה שהיה פעם, מחדשות את זה וכל זה מוסיפים ריקודים חדשים". מיטל: "זה תמיד היה החלום שלי בתור ילדה. הייתי רואה את הטקסים בהר הרצל שהלהקות היו מופיעות והייתי רוקדת לעצמי. זה פחות התאפשר לי בתור ילדה בבית, גם כלכלית, אבל אחותי שצעירה ממני בעשר שנים התחילה לרקוד בגיל צעיר והופיעה, והייתי לוקחת את הבנות להופעות וזה התחיל לבעור בהן. כשעברנו להר חומה הדבר הראשון שעשיתי זה לרשום אותן להורה ירושלים. בשבוע הבא ביום רביעי הן מופיעות באירוע הסיום, וזו פעם ראשונה ששלושתן יהיו על הבמה וכשאני רואה אותן שם אני רואה את עצמי, אני מרגישה שאני מגשימה את החלום שלי דרכן וזה מרגש אותי". הללי'ה: "אנחנו שנה שלמה מתכוננות להופעה הזו. זה באולם הגדול בתיאטרון ירושלים ועם כל התלבושות. אלה בגדים שעוברים משנה לשנה. אבל יש עוד הרבה הופעות במהלך השנה. וגם בחו"ל היינו". אורתגל: "רקדנו בגאורגיה בפסטיבל, וזו חוייה מדהימה להיות כל הלהקה יחד".
כל הבית סביב זה? מיטל: "זה נתח מאוד נכבד מהלו"ז שלנו, בטח עכשיו כשאנחנו לפני ההופעה. זו התגייסות של כולם, כולל סבא וסבתא. יש הסעות ולכל אחת יש שעות אחרות וימים אחרים והופעות בכל מיני מקומות וחזרות, וכל המשפחה המורחבת יודעת שהבנות בהורה ירושלים ואין ברירה. כל המשפחה חיה את זה. אנחנו משפחה דתית שומרי שבת ואחרי האוכל הן רוקדות בסלון וזה כיף".
זו השקעה כלכלית? מיטל: "זו השקעה. זה שלוש מסגרות שונות, ועבור כל אחת זו תוכנית שנתית. ואם יש הופעה או מסע לחו"ל זו עוד הוצאה. ויש הופעות שהן הולכות לראות והפסטיבל בכרמיאל - זה יוצא לא מעט. אבל מבחינתנו, הילדים והחינוך זה בראש סדר העדיפויות, ואנחנו מוכנים לוותר על דברים אחרים. אבל זה לא רק כסף. להיות אימא לחמישה זה מאתגר וצריך לדעת לנהל זמן נכון. וזה גם מעט מאוד שעות שינה. אנחנו כל מוצאי שבת יושבים ובונים את הלו"ז של השבוע וגם תכנונים חודשיים. ההורות היא מהות החיים מבחינתנו. האושר שלהם וההצלחות שלהם זה מה שממלא אותנו ובראש הפירמידה".
מה את עושה? מיטל: "אני אשת חינוך, וכיום עובדת במינהל הפדגוגי במשרד החינוך. במשך שנים הייתי מורה לחינוך מיוחד וסגנית מנהלת בית ספר. חינוך בוער בי, וזה מבחינתי אחד התחומים היותר אינטנסיביים אבל עם הכי הרבה סיפוק והשפעה".
יניב? "אני מפקח רחבות מטוסים בנתב"ג. אני מקבל את המטוס שנוחת, דואג שכל הצוותים מגיעים לפרוק אותו, מסובב אותו ודואג ללוות אותו עם רכב מיוחד עד נקודת ההזנקה להמראה. זה עבודה קשה כי יש המון נהלים והמון מבחנים. כל שבוע אנחנו עושים 4 מבחנים, וכל הזמן בודקים אותך כדי לוודא שאתה בפוקוס. לפני זה ניהלתי סופרמרקט ומרלו"גים, אבל זה לא עניין אותי. חיפשתי עבודה עם עניין ופה הזמן עובר בלי שאני מרגיש. יש לחץ ברחבות שהכל יעבוד כמו שצריך, מטוס נוחת. אתה לא יושב עם הטלפון ומשחק".
מצב כלכלי? מיטל: "אני דואגת שלא יהיה מינוס".
הבילוי שלכם? מיטל: "טיולים משפחתיים בעולם. היינו עכשיו בטיול טרום צבא בריביירה בצרפת. לא תמצא אותנו למשל מזמינים חופשה בארץ. ומסעדות גם לא ממש מדברות אלינו כי הקולינריה הכשרה זה לא ממש". אורתגל: "אנחנו מנסות הרבה פעמים לארגן את הכל כדי שהם יוכלו לצאת יחד ושיהיה להם זמן משלהם. אנחנו רואות את ההשקעה שלהם ורוצות שיצאו יחד לפחות פעם בשבוע".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
