תביעת דיבה שהגישה קצינה נגד מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך נדחתה היום (א') בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. השופטת, סגנית נשיאת בית הדין, השופטת רוית צדיק, קיבלה בכך את עמדת המדינה. היא אסרה לפרסם חלקים מפסק הדין הנוגעים לזהותה של התובעת, ולפרשת תלונתה על הטרדה מינית מצד קצין אחר.
רוני אלשיךרוני אלשיךצילום: גבריאל בהרליה
ב-2017 פורסמה כתבה באתר הארץ בה צוין כי במסגרת פורום מצומצם של עיתונאים כינה אלשיך את התובעת "עבריינית". בא כוחה פנה אז למפכ"ל וביקש שיחזור בו מדבריו ויתנצל בפניה, והזהיר מפנייה לערכאות משפטיות. באותו היום פורסמה כתבה נוספת אשר התייחסה לתוכן המכתב ואף כללה ציטוטים מתוכו. בעקבות פרסומים אלה הגישה האישה תביעת דיבה.
בפסק הדין קבע בית הדין כי: "בהתאם להלכה הפסוקה לא די בכך שמתפרסם ציטוט של אדם בעיתון על מנת להוות ראייה כי הדברים אכן נאמרו, אף לא לכאורה (פרשת קריניצי). אם כן, על אף ההנחה של התביעה על פיה '...יש להניח שהכתב לא היה ממציא את הדברים החמורים מדמיונו...' ברי, כי אין די הפרסום הדברים באתר האינטרנט של הארץ כדי להוכיח כי הנתבע אמר את הדברים המיוחסים לו כלשונם וביחס לתובעת...
"התובעת קושרת את הפרסום שהיא מייחסת לנתבע, לחשדות לכאורה כנגד ... וההליך המשמעתי אשר מתנהל נגדה במשטרת ישראל. עם זאת על אף שהרקע האמור יש בו כדי לבאר מדוע אמירה כזו הייתה יכולה להינתן פוטנציאלית על ידי הנתבע, אין בתיאור הרקע לבדו, על מנת להוכיח כי הנתבע אכן כינה את התובעת עבריינית".
לאחר שבמסגרת ההליך העיד אלשיך, קבע בית הדין כי מצא את עדותו מהימנה וכי בניגוד לטענת התביעה, אין מדובר בעדות כבושה אלא בהרחבה של האמור בתצהירו. 
השופטת רוית צדיקהשופטת רוית צדיקמתוך אתר הרשות השופטת
בנוסף, לאור העובדה כי העיתונאים אשר זומנו להעיד על הנאמר במסגרת המפגש בו נטען כי הדברים נאמרו, סירבו להעיד על תוכן המפגש, קבע בית הדין: "התכלית בבסיס מתן החיסיון היא קיום משטר דמוקרטי, אשר חופש הביטוי הינו נדבך חשוב לקיומו וסטייה מכך מצריכה עמידה בתנאים המצטברים המנויים בפרשת ציטרין, בדבר רלוונטיות, מהותיות ונחיצות, תנאים אשר היה מקום לבדוק אותם באם הייתה מוגשת בקשה מתאימה כאמור, מבעוד מועד, במסגרת ההליך".
עוד כתבה השופטת כי "בהתאם להוראה המצויה בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, הפרטים הנמסרים בפגישות שהינן 'אוף דה רקורד' אסורים לפרסום. מקובלת עלינו עמדת הנתבעים על פיה הנתבע איננו מסתתר מאחורי כללים אלו, אלא מתכחש הוא לעצם האמירה".