Ant Group הסינית שמתפעלת פלטפורמת הלוואות עמית לעמית (P2P) התכוונה לצאת להנפקה ראשונה לציבור בבורסות שנגחאי והונג קונג. לא סתם הנפקה, אלא זו הגדולה בהיסטוריה - בשווי של כ-35 מיליארד דולר – שהייתה אמורה גם לשבור מוסכמות ולערער את שליטתה של וול סטריט בשוק ההנפקות הגדולות.
ההנפקה הושעתה ברגע האחרון על ידי הרגולטור הסיני בטענה שיש לשקול מחדש את חלוקת הסיכון בין ספקי המימון בהלוואות עמית לעמית לבין ספקי הפלטפורמה הטכנולוגית, שלמעשה מתווכחת בין מלווים ללווים ומרוויחה מעמלת תיווך. טענת הרגולטור הסיני מתבססת על כך שהסיכון בהלוואות עמית לעמית בפלטפורמה המיועדות בעיקר לעסקים קטנים, הוא גדול.
במיוחד נכון הדבר בתקופה הנוכחית שבה עסקים קטנים רבים מתקשים לעמוד בתשלומי ההחזר על ההלוואה. במצב הנוכחי מי שנושא בסיכון הזה הם בעיקר הצד המממן, בעוד Ant ודומיה מתנהלים למעשה כחברה טכנולוגית המתווכת בין הלווה למלווה ללא כל סיכון בהלוואה. ולכן, למרות טענתו של ג'ק מא, מייסד החברה, ש-Ant היא חברת טק-פין ולא פינ-טק, על הפרק עומדת כעת הדרישה מ-Ant ומפלטפורמות עמית לעמית אחרות לקחת חלק משמעותי (כ-30%) במימון ההלוואה. על מנת להבין את הרציונל מאחורי דרישה זו, ננסה להסביר תחילה את מהות הכלכלה השיתופית ואת התפקיד שממלאת Ant Group במודל זה.
בעשור הראשון של שנות האלפיים ובעקבות התרחשויות כלכליות-חברתיות, פוליטיות וטכנולוגיות, נוצר זרם חדש בכלכלה המסורתית שקיבל את הכינוי כלכלה השיתופית. כלכלה זו מבוססת על שיתוף פעולה בין עמיתים שדרכו נוצרת גישה לסחורות, שירותים ורכוש וזאת באמצעות פלטפורמות מקוונות ובאופן שמזיל עלויות או מאפשר לאנשים פרטיים להניב רווח ממשאבים שברשותם. דוגמאות כוללות סאבלטים של דירות, שיתוף רכבים או הלוואות עמית לעמית.
הכלכלה השיתופית מבוססת על ישות טכנולוגית מתקדמת (פלטפורמה) שנועדה לסייע לצד ההיצע וצד הביקוש להיפגש. ישות זו נקראת "אגרגטור" - גוף המתווך בין שני גופים שונים, שאינו מחזיק בנכס בר קיימא כלשהו הקשור לשירות או למוצר שניתנים. קחו לדוגמא את Uber, חברת ההסעות הגדולה בעולם, שאין בבעלותה רכבים; או את AirBNB, ספקית האירוח הענקית, שאין בבעלותה נכסי נדל"ן. האגרגטורים האלה משמשים זירת מסחר בין צד ההיצע לצד הביקוש והמודל הכלכלי שלהם מתבסס על עמלות.
בתחום הפיננסי הולידה הכלכלה השיתופית את "בנקאות הדור החדש" שכולל אגרגטורים המספקים פלטפורמת מפגש בין מלווים ללווים. זירת מסחר זו למעשה פוסחת על שירותי התיווך של הבנקים המסורתיים שמקבלים חסכונות מצד אחד ומעניקים הלוואות מצד שני. פלטפורמת האשראי, לעומת זאת, מאפשרת ללווים פוטנציאלים להגיש בקשה לקבלת הלוואה, ולמלווים פוטנציאלים לבחור הלוואות או חלקי הלוואות בהן ירצו להשקיע בהתאם לתאבון הסיכון שלהם. בין פלטפורמות האשראי המוכרות נזכיר את Zopa מבריטניה, LendingClubו Prosper- מארה"ב ו-Ant הסינית. הן פונות לקהל לקוחות מגוון ולאפיקי אשראי שונים לרבות אשראי צרכני, אשראי לעסקים קטנים ובינוניים (הסקטור המרכזי בו פועלת Ant), אשראי לצרכי נדל"ן ועוד.
פלטפורמת האשראי מעניקה שירות דיגיטלי ואלקטרוני בזירת מסחר שמתקיימת ברשת ולמעשה מגדירה מחדש את הרעיון העתיק של מתן אשראי "פנים מול פנים", המתבסס על קשר הדוק בין הבנק ללווה (relationship banking). כך, לווים המעוניינים לקבל אשראי, מצהירים מהי מטרת ההלוואה ומספקים מידע על מצבם הכלכלי והפיננסי לרבות הכנסה, מצבת נכסים, מסגרות אשראי מגופים אחרים ועוד. לפרטים אלו מתווספים נתוני ההלוואה כגון הסכום ומשך הזמן הרצוי, ונתונים אישיים ודמוגרפים נוספים. הפלטפורמה משתמשת בכל המידע שנאסף ובעזרת אלגוריתם מתוחכם מחשבת דירוג הנע בין G-A ומשקף את דרגת הסיכון של הלווה. הדירוג מסייע בתמחור ההלוואה ומאפשר למלווה להחליט אם פרופיל הלווה מתאים לתאבון הסיכון שלו ואם הוא מעוניין להלוות.
במחקר שהתבסס על מעל 200 אלף הלוואות שתווכו על ידי פלטפורמת האשראי האינטרנטית הגדולה בעולם, LendingClub, מצאנו קשר שלילי מובהק בין הדירוג שהפלטפורמה נתנה ללווה לבין הסיכוי לאיחור בתשלומי ההלוואה. ספציפית, ככל שהדירוג התקרב לדירוג הגבוה ביותר (A), כך ירדו הסיכויים שהלווה יאחר בתשלומים. התוצאה הזו ממחישה את היכולת של פלטפורמות האשראי - שהן בגדר תינוק בן יומו בהשוואה לבנקים המסחריים – למנף את הטכנולוגיות שלהן וליישם את המודל החדש של relationship banking על מנת לדרג סיכון ולתמחר הלוואות.
אבל בפלטפורמות האשראי טמונים מספר מוקשים שכנראה בגללם החליט הרגולטור הסיני להקשות על Ant. ראשית, פלטפורמות עמית לעמית אכן התפתחו כחלק מהכלכלה השיתופית והציעו דרך טכנולוגית שאינה מסתמכת על הבנק במטרה לקשר בין הלווה הפרטי שצריך מימון, לעמיתו - שהיה בעבר בעיקר משקיע פרטי. הם קראו תיגר על בנקים ברוח הביקורת הציבורית כלפי חמדנות יתר והדרת אוכלוסיות מוחלשות. דוגמה טובה לכך היא Kiva, שמאפשרת לאנשים להצטרף למאגר המלווים גם בסכומים קטנים יחסית ($25) ולהלוות לנשים עניות במדינות מתפתחות שרוצות להקים עסק זעיר, לחקלאים מודרים פיננסית, או לסטודנטים למימון לימודיהם. אולם צמיחה והצלחה הובילו לשינוי, והיום יותר ויותר פלטפורמות עמית לעמית נסמכות על מוסדות פיננסיים ובנקים, כמקור מימון להלוואות.
שנית, כפי שהסברנו למעלה, המודל העסקי של Ant מבוסס על עמלות תיווך. היא מקבלת דמי הקמת הלוואה מהלווה ודמי ניהול מהמלווה. אך עמלות אלה אינן תלויות בביצועי ההלוואה. במקרה של התממשות תרחיש קיצוני בו יגיעו הלוואות רבות אותן תיווכה הפלטפורמה לחדלות פירעון, ההכנסה של Ant לא תיפגע, בעוד מלווה ההון יכול לאבד את כספו. חשוב לציין ש-Ant ודומותיה מציעות שירותי גבייה נרחבים, מעקב בזמן אמת אחר הלוואות, ולעיתים גם שוק משני להלוואות הנמצאות באיחור. למרות זאת, מה שמטריד את הרגולטור הסיני, הוא שההכנסות של Ant ופלטפורמות אשראי אחרות, מנותקות מביצועי ההלוואה שהן מתווכות, מה שעלול להשפיע על הדרך שבה ינקטו מנהלי הפלטפורמה במטרה להתרחב ולגדול. כהמחשה למצב זה אפשר להביא את ארגוני המימון הזעיר בהודו ב-2011, שפעילותם בתחום האשראי למשקי בית עניים (בעיקר באנדרה פראדש) הובילה לגל של התאבדויות שנבע ממודל עסקי שלפיו פקידי אשראי תוגמלו בהתאם למספר ההלוואות ששיווקו.
כמו ארגוני המימון הזעיר בתחילת דרכם, כך גם פלטפורמות האשראי האינטרנטי נהנות מסביבה רגולטורית מקלה בהשוואה לבנקים המסורתיים שפועלים תחת רגולציה נוקשה ומחויבים, למשל - לרתק הון כנגד נכסי סיכון או לעמוד בדרישות דיווח שפלטפורמות האשראי משוחררות מהן. הרגולציה, כהרגלה, משתרכת מאחור ולא עומדת בקצב השינויים שעוברת הכלכלה השיתופית. דרישת הרגולטור הסיני באה לגשר בדיוק על פער זה. המטרה היא לחייב את פלטפורמות האשראי לחלוק בסיכון שבהלוואה - skin in the game כפי שנהוג לתאר זאת - כך שהתדמית של Ant תוכל להיבנות לא רק מכמות המפגשים שביצעה בין מלווים ללווים, אלא גם מאיכות ההלוואות שיצרה.
עודד גביש הוא בוגר תוכנית התזה במכללה למנהל ואנליסט בכיר באנטרופי. רוני מנוס היא פרופסור למימון בבית ספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי, המכללה למנהל.
