גד ליאור על סיפורו של מגדל שלום המיתולוגי
(צילום: משה מזרחי)
מי שעובר בימים אלה ליד מגדל שלום בתל אביב, בקושי שולח מבט לבניין המשקיף על שדרות רוטשילד, רחוב הרצל והסביבה. יש גורדי שחקים לא מעטים מרשימים ממנו בתל אביב וגם בערים אחרות בארץ. אולם, פעם, לפני יותר מ-55 שנה, כאשר נחנך מגדל שלום, הייתה זאת אחת האטרקציות המדהימות בארץ. מקריית שמונה ועד באר שבע עשו דרכן משפחות שלמות להביט בפלא העצום, שנבנה בליבה של תל אביב, לעלות למצפה שלו (במחיר לא נמוך של 2.10 לירות לאדם) ולהשקיף ממנו עד לראש הנקרה, להרי ירושלים ולצפון הנגב, ביום עם ראות טובה במיוחד.
באמצע שנות ה-60 היה זה גורד השחקים הגבוה ביותר במזרח התיכון. גם תיירים הובאו לפתחו ולגג התצפית המפורסם והוסבר להם משם עד כמה הארץ קטנה. עד מהרה הוא הפך לשם דבר במזרח התיכון עד כי בעת מלחמת ששת הימים הכריז הקריין ב"קול הרעם מקהיר" בגאווה רבה, כי "המגדל בתל אביב נשרף באש", ובעיתונות המצרית פוברקו תמונות על הפצצת תל-אביב והשגת "הניצחון" הגדול, בה בשעה שכל חיל האוויר המצרי הושמד על הקרקע.
כאשר הושלמה בניית מגדל שלום הוא הוכתר רשמית כ"מגדל הגבוה ביותר ביבשת אסיה ובמזרח התיכון". התואר הזה נלקח ממנו ב-1968 כאשר הושלמה בניית גורד השחקים "קסומיגסק" בטוקיו שביפן. בעת שהושלמה בניית מרכז הסחר העולמי בדובאי ב-1979 הוא נטל את הבכורה בגורדי השחקים גם במזרח התיכון, אף כי עד לשנת 2000 לא נבנה בניין גבוה ממנו במדינות ערב שלהן גבול משותף עם ישראל. במדינת ישראל החזיק מגדל שלום בשיא לאורך 34 שנים, עד אשר הושלם המגדל הראשון במתחם עזריאלי. כיום מגדל שלום בגובהו כבר צנח לקרבת המקום העשרים בישראל. וזאת כבר לא ליגת העל.
בניין הענק בממדיו לאותה התקופה הפך ליוקרתי וכל מי שביקש שיחשיבו אותו בצמרת עולם העסקים של ישראל פתח בו משרד. בתחתיתו נפתח כלבו שלום, וגם למוזיאון השעווה היוקרתי נמצא המגדל כמתאים ביותר להפוך למשכנו. עם קשירת היחסים הדיפלומטיים העדינים עם גרמניה ב-1965, הגיעו ראשי משרד החוץ הגרמני לבחון את המגדל כדי לשכן בו בראשונה את שגרירות גרמניה, אולם דווקא יוקרתו הרבה ומחיר המשרדים בו גרמו לגרמנים לבחור בניין צנוע יותר, וקל יותר לאבטחה, לשגרירותם.
אתר קפיצה למתאבדים
גם בשורות איוב יצאו מהבניין הזה. כבר בשנותיו הראשונות קפצו ממנו אל מותם גברים אחדים שביקשו להבטיח כי קפיצה מבניין כה גבוה תסיים את ניסיון התאבדותם "בהצלחה".
באחד המקרים נעשתה טעות בזיהוי הקופץ, כיוון שקשה היה לזהותו, ומשפחה של אדם שחי עוד שנים רבות במושב בפרוזדור ירושלים קיבלה הודעה על "מותו הטרגי". ב-24 באוגוסט 1966 מדווחת כתבה בעיתון: "אני מרגיש שנולדתי מחדש. משולם כהן, 'המת-החי' שנחשב בטעות למתאבד ממגדל שלום אומר: "הייתי שרוי בדיכאון, משום שאין נותנים לי רישיון לקיוסק, עד כי חשבתי באמת על האפשרות לשים קץ לחיי". בני משפחתו, מתברר מהידיעה של חיים מס, כבר מררו שעות בבכי בביתם במושב הבית זית, שעה שעמדו להביאו לקבר ישראל, בבית העלמין בחולון. כך, עד שהתגלתה הטעות והתברר שהמתאבד הוא אדם אחר. "ריבונו של עולם" אתה חי...", שאל דודו, כאשר טלפן אליו מבית העלמין".
אחד השמים קץ לחייהם ממרומי המגדל היה, לפי ידיעה מה-8 בנובמבר 1967, עורך דין תל-אביבי בן 50, שנקלע למצוקה כספית. "מתאבד" אחר קפץ, אך נתלה על חלון שהיה פתוח באחת הקומות הגבוהות בבניין וכבאים הצליחו לחלצו בחיים.
על פי המשטרה, התאבד אדם כמעט בכל שנה, בשנים הראשונות לחנוכת הבניין, בקפיצה מהמגדל הגבוה במדינה. נתון מצער.
הריסת הגימנסיה לטובת המגדל - "טעות"
מגדל שלום נקרא למעשה "מגדל שלום מאיר" והוא הוקם באמצע שנות ה-60, לא בלי ויכוחים בגין האתר שנבחר, במקומו של המבנה הראשון ההיסטורי של הגימנסיה העברית הרצליה, שנהרס, בסופו של רחוב הרצל המפורסם.
הריסת המבנה ההיסטורי גרמה לכעס רב וגם להפגנות, ותנועת השימור העירוני התנגדה להריסה בתוקף, אך כשלה במאבקה. בעקבות זאת, הוקמה לראשונה בישראל "המועצה לשימור מבנים ואתרים", הפעילה מאז בכל רחבי הארץ בניסיון למנוע פגיעה באתרים היסטוריים בעלי חשיבות.
לימים הביעו ראשי העיר תל אביב צער על הריסת הגימנסיה העברית ועליהם נמנה גם שלמה ("צ'יץ'") להט, שטען כי הייתה זאת טעות מצערת. לפחות בכניסה לבניין, על קירות הכניסה המערבית, הותקנו שני פסיפסים גדולים, בהם אחד שיוחד לגימנסיה הרצליה, ושאותו יצר הצייר נחום גוטמן. פסיפס נוסף הוא פרי אומנותו של הצייר דוד שריר ומתאר את החיים בתל אביב-יפו. גם פנס הרחוב הראשון בעיר העברית תל אביב הוצב בפתח מגדל שלום.
בניינים אחדים, מלבד הגימנסיה הרצליה, נהרסו מסביב למקום שבו הוחל ב-1962 בבניית גורד השחקים הגבוה בישראל. ב-23 ביוני 1964 מדווח העיתון כי "ייהרסו מבנים למרגלות מגדל שלום מאיר". הידיעה מספרת כי עם בניית גורד השחקים מתכננת עיריית תל אביב מחדש את הרובעים הסמוכים ל"מגדל שלום" ואף "החליטה לפתוח במו"מ על פינויים של עשרות דיירים בסביבה, גם נוכח בעיות התנועה הצפויות שם עם תום בנייתו של גורד השחקים".
מוזיאון השעווה ו"העיניים של צה"ל"
ב-16 בנובמבר 1964 מדווח "ידיעות אחרונות" כי בכנס ראשון של מנהלי החברות ונציגי "אימפריה" של האחים מאיר דווח על ההתקדמות שחלה בהקמת מגדל שלום "גורד השחקים התל-אביבי". "רפאל ברוך, לשעבר פקיד בכיר באוצר, מסר דו"ח על ההכנות להפעלת הכל-בו הענקי בבניין מגדל שלום".
ב-21 בינואר 1965 מתפרסמת ידיעה, שעוררה סערה בארץ, וכותרתה: "'מלך הפלאפל' לא נתקבל בגורד השחקים". הידיעה מספרת כי מגדל שלום מאיר, הבניין הגבוה ביותר במזרח התיכון, הולך ונשלם - 2,000 חדרי משרדים, 60 חנויות, שלוש קומות חניה תת-קרקעיות, העשויות להכיל 1,200 כלי רכב בבת אחת, אך "מלך הפלאפל" לא רצוי בבניין.
תחילה נבנה הבניין בגובה של 123 מטרים, אולם 38 שנים לאחר חנוכתו, הוגבה מגדל שלום בעוד 6 מטרים והגיע על 35 קומותיו ל-129 מטרים. בנוסף למצפה ההיסטורי נוספה על גגו בריכת השחייה מהגבוהות בעולם. מהמצפה בפסגתו ניתן ביום בהיר מאוד להשקיף למרחק של יותר ממאה ק"מ.
כיום מותר כבר לפרסם כי עם הקמתו היה הבניין גם "העיניים של צה"ל", והותקנו על גגו מתקנים צבאיים אחדים, ובתוך כך גם אנטנה גבוהה, שסייעה להכוונת ונחיתת מטוסים בנמל התעופה לוד (לימים בן-גוריון). לפני כ-20 שנה הוסרו כל האנטנות מגג הבניין והוא חדל להיות לא רק הגבוה בגורדי השחקים בישראל, אלא גם בסיס למכשור משוכלל, שחלקו הועבר לבניינים אחרים, כולל אגב לבניינים גבוהי-קומות בירושלים ובחיפה.
מלבד חנות הכלבו, היתה במגדל שלום מימיו הראשונים עוד אטרקציה - מוזיאון השעווה הישראלי הראשון, שבו הוצגו 100 בובות שעווה. המוזיאון הייחודי נסגר בשל קשיים כספיים ב-1995. גם פארק השעשועים "מאירלנד" (על שם מאיר) פעל בו בהצלחה רבה וילדים השתעשעו במתקניו.
אך גולת הכותרת הייתה, ללא ספק, המצפה שהוקם על הגג הפתוח ובו שלל משקפות משוכללות. המצפה נסגר לפני 22 שנה, בשל פתיחת מצפה גבוה יותר ומקורה במגדל במתחם עזריאלי.
עוד אטרקציה משמעותית בבניין הייתה במשך שנים רבות, טרם בניית הקניונים הגדולים ברחבי הארץ, חנות הענק "כל-בו שלום". זאת הייתה למעשה חנות הכל-בו הפרטית הראשונה בישראל, אף כי נפתחו הרבה לפניה רשתות של חנויות גדולות כמו השק"ם, שהייתה פתוחה רק לאנשי מערכת הביטחון, והמשביר לצרכן. כל-בו שלום איבדה מייחודה עם פתיחת הקניונים ונסגרה סופית במתכונתה הראשונה לפני 32 שנה.
שיטת בנייה שוודית וגישה לרכבת תחתית
את גורד השחקים, שהמילה 'שלום' בשמו כלל לא סמלה את הכמיהה לשלום בארץ, הקימה חברה בשם "כיכר הרצליה", שנקלעה בגינו כעבור זמן לא רב להפסדים לא קטנים. הייתה זאת שותפות של האחים מאיר, פדרמן, ג'ורג' פרידלנדר והלל דן, אולם כעבור זמן לא רב קנו האחים מאיר את רובן של מניות החברה הבונה וקראו למגדל על שם אביהם שלום מאיר.
את גורד השחקים תכננו האדריכלים יצחק פרלשטיין, גיסו של מרדכי מאיר, גדעון זיו ומאיר לוי. הבניין נבנה בסגנון חדשני במיוחד, כפי שבנו גורדי שחקים בארה"ב ובערים הגדולות באירופה.
הבניין עצמו בנוי בצורת מלבן, הוא כולל שורות של חלונות אופקיים ומחופה באריחי פסיפס איטלקיים בצבע חום בהיר. חזית המגדל במזרח ובמערב כוללת שורת חלונות אנכית. לובי הבניין אינו ניתן לגישה ישירה מרחוב הרצל, והכניסה מהרחוב נקבעה רק לקומת הביניים שמעל לקומת הלובי. רבים טענו כי גורד השחקים נבנה בשיטת בניין "פאן אם" המפורסם בטבורה של העיר ניו-יורק, שבנייתו הושלמה שלוש שנים לפני חנוכת הבניין הרשמית בתל אביב במרץ 1966.
הבניין הכיל מלכתחילה מדרגות נעות, הראשונות בימים ההם במדינת ישראל, וגם חנות הכל-בו שנפתחה בו הייתה מיוחדת במינה בישראל, בשפע מרכולתה, ורבים ביקרו בה רק מתוך עניין ולאו דווקא כדי לקנות בה.
בניית מגדל שלום בוצעה על ידי חברת רסקו, בשיטת בנייה שיובאה משוודיה ושבה נמנעו ככל האפשר מהנחת פיגומים זמניים בבניין. תחילת הבנייה בוצעה ב-1962 וכללה חניון תת-קרקעי גדול, וגם - קומת גישה תחתונה לרכבת תחתית עתידית שתיבנה בתל אביב. מאז עברו כבר 59 שנים, ובתל אביב עדיין לא נעה רכבת קלה-תחתית.
הכסף נגמר, הממשלה עזרה לממן
תחילה נבנו 17 הקומות הראשונות וכאשר אירע מצב לא נדיר בארץ, כש"הכסף נגמר", נפלה החלטה בממשלה לסייע בהשלמת הקומות הנוספות.
17 צפייה בגלריה
טקס חנוכת המגדל והכל-בו. לאחר בניית 17 קומות נגמר הכסף, והממשלה סייעה בהשלמת הקומות הנוספות
(צילום: דוד רובינגר)
ב-1 באפריל 1965 הכותרת ב"ידיעות אחרונות" היא: "צל אנדרלמוסיה מרחף על ה'סיטי' של תל אביב". בעוד פחות משנה ייחנך באזור הסיטי גורד השחקים מגדל שלום. בהתאם להערכת החברה, המקימה את הבניין הענק, יעברו דרכו מדי יום לא פחות מ-60 אלף איש, עובדי המשרדים ומבקריהם, שלא לדבר על אלפי מבקרים ארעיים שיבואו 'סתם' כדי לחזות באטרקציה. קיים צורך דחוף", מדווחת הידיעה, "להכשיר עורקי תנועה חדשים ויהיה צורך לזרז את פינויים של דיירי בתים ישנים, השוכנים כיום ברחובות שמסביב לגורד השחקים ומונעים את האפשרות להרחיבם".
ב-3 באוגוסט 1965 מדווח העיתון כי "בין ההצעות שהובאו בפני המתווכים המטפלים במציאת בניין מתאים למשרדי השגרירות הגרמנית בת"א, הייתה שכירת קומה אחת בגורד השחקים מגדל שלום. נראה כי זוהי ההצעה הרצינית ביותר לפי שעה, אולם ההכרעה תיפול רק לאחר שתגיע ארצה קבוצת החלוץ של סגל השגרירות". זאת, מיד לאחר שגרמניה קשרה לראשונה יחסים דיפלומטיים, רגישים מאוד באותם הימים, עם מדינת ישראל.
אולם, ב-15 באוגוסט מדווח כי "מגדל שלום ירד מהפרק. בניין של עיריית תל אביב בשדרות המלך דוד מוצע לשגרירות הגרמנית". אחת הסיבות היא שהבנייה תימשך עוד שישה חודשים ואחר כך מדווח גם כי המחיר היה גבוה מדי ואבטחת השגרירות (שהיו מי שאיימו לפגוע בה בהתנגדותם לקשרים עם גרמניה) תהיה קשה בבניין שיהיו בו עובדים ומבקרים כה רבים בכל יום.
"מלמעלה תל אביב מכוערת פחות"
סמוך לראש השנה, ב-18 בספטמבר 1965, היה יום חגיגי במיוחד. כל-בו שלום שבקומת המסד בגורד השחקים נחנך תחילה, בניהולו של רפי ברוך, ולאחריו אוכלסו בזה אחר זה כ-2,000 חדרי משרדים בבניין המפואר. גם חנויות מהודרות למדי נפתחו בקומתו הראשונה, כאשר הבעלים לא הירשו לפתוח במקום "חנויות פשוטות", גם לא את הדוכן-מסעדה המפורסם "מלך הפלאפל".
בין השאר נפתח בבניין גם מלון "המגדל" ובקומותיו הראשונות מוקמו סניפי בנקים שונים, בטרם נכנס לבניין לשנים רבות סניף של הבנק הבינלאומי הראשון. בשני העשורים האחרונים שופצו קומותיו העליונות של המגדל ושטחים הוסבו בו לדירות פאר יוקרתיות, שמחירן עשרות מיליוני שקלים, עם נוף לכל רחבי הארץ ולים, במיקום מצוין בליבה של תל אביב.
ב-26 באוקטובר 1965 מוסרת ידיעה כי גם "הבנק לייצוא" חנך את משכנו החדש בגורד השחקים מגדל שלום בת"א. "בחנוכת המשרדים השתתפו סר אייזיק וולפסון וצ'ארלס קלור, שרים, מנהלי בנקים ונציגי ציבור רבים".
ב-1 ביולי 1966 מדווח כי גם גורם שהציבור לא מאוהב בו במיוחד יעבור לבניין (ומצוי בו עד היום) - מס הכנסה: "משרדי פקיד השומה למפעלים גדולים בתל אביב, ששכנו עד כה ברחוב ליאונרדו דה-וינצ'י, עוברים היום למגדל שלום. בשבוע הבא יעברו למגדל משרדי פקיד השומה תל אביב 4, השוכנים ברחבת הרברט סמואל". ב-30 בספטמבר מדווח כי עוד אחד משועי הארץ יעביר משרדיו למגדל שלום: הרמן אלרן בן ה-73, מי שהיה יו"ר מועצת המנהלים של "בנק אלרן", ש"שכר משרדים במגדל, משם ינהל את עסקי חברות ההשקעות שלו 'אלרן' ו'אלגר', לאחר שמכר לאחרונה את השליטה בבנק שלו לבנק י.ל. פויכטוונגר".
ב-29 במרץ 1966, ידיעה שמעוררת עניין רב: "ישראל על כף היד - מצפה מגדל שלום שנפתח השבוע מושך סקרנים רבים". העיתונאי אילן נחשון כותב: "אם אתה רוצה לראות חלקים גדולים מנוף הארץ פרושים על כף ידך, מבלי שתיאלץ לעזוב את תל אביב, אין אתה צריך לטרוח הרבה. כל שעליך לעשות הוא להעפיל למרום 35 הקומות של מגדל שלום, שם בגובה המסחרר של 140 מטרים, נפתח השבוע מצפה מיוחד, המאפשר לך לנשום אוויר פסגות רענן ומעניק לך הזדמנות נדירה להגיע למסקנה כי מלמעלה תל אביב מכוערת פחות".
המגדל בכותרות: תערוכות, אירועים, פשע ותלונות
הבניין אך בקושי אוכלס חלקית וכבר מתקיימת בו תערוכה שמתפרסמת בהרחבה בעיתונות במשך ימים אחדים - תערוכת אריזה. זאת, במקביל ליריד הבינלאומי של ת"א. ב-31 במרץ 1966 מדווח כי בתערוכה שתימשך שבועיים ישתתפו 150-200 יצרנים. ב-10 באוקטובר מדווח כי "שבועיים בריטיים ייפתחו ביום חמישי בכל-בו שלום, כאשר תכליתם לתת תנופה לייצוא מוצרים מבריטניה לישראל". וכך מגדל שלום יהפוך בשנים הקרובות למארח של ירידים, תערוכות ואירועים כלכליים למכביר.
הטרוניות על המתרחש בבניין לא נעדרות גם הן מהתקשורת. ב-23 במאי 1966 מדווחת ידיעה כי "דמי כניסה גבוהים נגבים במצפה שלום - 2.10 לירות למבוגר ו-1.60 לירות לילד. זאת, כאשר כרטיס קולנוע ממוצע עולה בארץ 2 לירות. "היש להשוות את הוצאות בית הקולנוע להוצאות הנהלת המצפה במגדל שלום? מה התמורה שניתנת עבור הסכום שנגבה? האין פיקוח על מחיר הכרטיסים למצפה"? - שואל במכתבי קוראים צבי מזרחי מיפו.
ב-3 ביוני מספרת כתבת צבע בעיתון כי "אוהבי היופי, המבקשים למצוא בתל אביב שמץ של נוי, ייאלצו להעפיל למרומי מגדל שלום. עד שחוק שיפוץ חזיתות הבתים ייכנס לתוקפו, ניתן יהיה לחזות במראה מלבב - ממעוף הציפור בלבד. רק שם, בפסגתו של ענק הבטון, אתה יכול להגיע למסקנה כי בערמות הבתים המגובבים זה אצל זה וברחובות שוקקי התנועה - יש בכל זאת, חן מסוים. מן הקומה ה-35, גובה 140 מטר, הופכים האנשים לנמלים והמכוניות - לקופסאות גפרורים. אז נדמה לך שהמרוץ המטורף המתנהל שם למטה הוא חלום בלהות רחוק, שכל מפגעי הכרך הגדול הם נחלתו של עולם אחר, שאין לך חלק בו. קוראים לכך תיירות-גבהים.
כל מה שקורה במגדל הגבוה במדינה מדווח בעיתונים. אחד הפלאים הוא, מספרת ידיעה ב-25 באוגוסט 1966, שמהקומה ה-30 בבניין נגנבה מכונת ריתוך כבדה. הגנב הוריד את המכונה במעלית... ערכה 3,000 לירות.
ב-14 באוקטובר 1966 הכותרת היא כי מוכחש שסר אייזיק וולפסון וצ'רלס קלור עומדים לרכוש את חלקם של האחים מאיר בגורד השחקים התל אביבי מגדל שלום. מקור הידיעה הייתה הקשיים אשר בהם נתקלו בחברת ככר הרצל, בעלת מגדל שלום. 11 קומות בתוך המגדל עומדות עדיין למכירה והדבר מכביד על החברה.
אטרקציה בלתי רגילה
גורד השחקים הפך לאטרקציה בלתי רגילה. משפחות מכל הארץ נהרו לראות את הפלא שהזדקר לפתע בשמי תל אביב. מאות כיתות של בתי ספר יצאו ל"טיול השנתי" שלהם לא לאתרי טבע, לבניאס, לכנרת, לים המלח או למרחבי הנגב, כי אם לביקור חד-יומי במגדל שלום.
כך, למשל, ב-27 בדצמבר 1966 מדווח כי "קבוצה של 30 ילדים נכים, שבטיפול סניף 'אילן' בנתניה, היו בסוף השבוע שעבר אורחי מגדל שלום ואגד. הילדים הוסעו לתל אביב והועלו לתצפית של מגדל שלום – שם נתקבלו בחמימות רבה על ידי מנהל המקום, שהסביר לאורחים את מראות הנוף שנגלו להם". אפילו תלמידי ישיבה משכונת מאה שערים בירושלים ביקרו בבניין הגבוה והתפללו על הגג, "קרוב יותר לאלוקים", כדבריהם.
ולא רק תלמידים הגיעו לבניין הגבוה. ב-28 ביולי 1967 מספרת ידיעה כי "נכבדי שכם פערו פיותיהם בתל אביב. 'מה זאת אומר לקחת לבד', השתוממו האורחים בכל-בו שלום. והעיתון מדווח כי "עשרות נכבדים משכם הוסעו באוטובוס מעיירתם הנחשלת והמפגרת הישר לתל אביב". לא שפה שהיינו משתמשים בה היום.
מי שעוד נדהם מהבניין הענק הוא "האדם השלישי" (אברי אלעד, שליח המודיעין הישראלי במצרים, שנחשד כי הסגיר את רשת הסוכנים שהופעלה במסגרת "העסק הביש"). זיוה יריב מספרת ב-17 בדצמבר 1967 כי כאשר יצא לחופש, אחרי עשר שנים בתא חשוך בכלא, הוא הגיע לסיור בתל אביב ושאל בתדהמה מה זה המגדל הזה שנוסף לפתע לנוף התל-אביבי ונענה בקול שליו: "מגדל שלום".
ב-29 באוגוסט 1967 התברר שהבניין פופולרי מתמיד: "רבבות צופים במפגן הצניחה של יחידות הצנחנים, בהם פצועי מלחמת ששת הימים, שהוזמנו לחזות במפגן מעל גג מגדל שלום".
וגם זה קרה בבניין המיוחד הזה: ב-6 באוגוסט 1970 מדווח קורא העיתון, כי "מוזר מאוד בעיני התענוג המפוקפק, הכרוך בהעלאת גמל אל גג מגדל שלום. למען תענוג מפוקפק של רכיבה על גמל על הגג טולטל בעל החיים בצורה שהיא לכל הדעות - ולא רק לדעת הגמל - אכזרית".
פופולרי, אבל מפסיד כסף
אולם, היותו של מגדל שלום אטרקציה יוצאת דופן במזרח התיכון כולו היא לא תעודת ביטוח למניעת הפסדים כספיים. כך מתפרסם ב-24 באוגוסט 1967 כי הפסדי מגדל שלום מסתכמים ב-3.75 מיליון לירות. את הנתון מבשר מרדכי מאיר, מנהלה הכללי של חברת "וולפסון-קלור-מאיר".
ב-28 באפריל 1968 מתברר מדוע המצב כה קשה: "משרדים רבים עדיין ריקים", מבשרת כותרת בעיתון, ואחד הבניינים שבו יש משרדים ריקים הוא מגדל שלום. מחיר מטר מרובע בבניין כבר הגיע ל- 1,600-1,700 שקל, בישרה ידיעה ב-12 בפברואר 1969. ועכשיו הכל ברור. עדיין יקר לרכוש משרד בבניין היוקרתי בתל-אביב.
ב-14 בדצמבר 1969 מדווחת ידיעה כי מוקם במגדל "מלון חדש ומודרני לעסקים, שיהיה מיועד לשרת את ה'ביזנסמן' של תל אביב". לפי ידיעה מה-22 בנובמבר 1970, הגיעו הפסדי בעלי מגדל שלום, חברת ככר הרצל, בשנות המיתון, ל-8 מיליון לירות, כפי שעולה ממאזן חברת וולפסון-קלור-מאיר, שהיא חברת האם של חברת ככר הרצל.
הבניין היה מחד מקום מפגש לאנשי עסקי וגם לאזרחים רבים מן השורה, שבאו לבלות בו, אך פעמים אחדות אירעו בו גם תקלות. בו בזמן שהבניין נבנה עם הגנה מרבית לאותם הימים מפני רעידות אדמה, הרי שמכבי האש הזהירו לא אחת מהסכנות הטמונות בו למקרה שתפרוץ בו שריפה. כך פרצה שריפה גדולה בכל-בו שלום בשנת 1971 וגרמה לנזק שהוערך ביותר ממיליון לירות. על כך כתב דידי מנוסי, בחרוזיו המפורסמים: "הנה אפילו שלום (מגדל שלום הכוונה), בוער באש מאז שלשום, ואין עצה ואין תבונה".
ב-17 ביולי 1975 מזהיר יועץ למשרד הפנים: "מגדל שלום אינו מוגן מפני שריפות". הנהלת המגדל הגיבה: "הבניין מוגן לא רע", אבל שריפות פרצו שם גם בשנים הבאות ובמיוחד ב-17 בנובמבר 2010 פרצה שריפה גדולה, בקומות העליונות של הבניין, ובמשך שעות נאבקו הכבאים עם הלהבות, לאחר שמערכת החשמל בו קרסה ולכן משאבות המים לא פעלו. 10 בני אדם נפגעו קלות משאיפת עשן ונזקקו לטיפול רפואי.
פיקנטריה לא הייתה חסרה במגדל שלום. ב-13 באוגוסט 1987 מדווח העיתון כי "במשך שעה ו-38 דקות צייר עוזי עוזיאל בן ה-39 את הפרח שהוא אוהב. את הציור, המשתרע על 120 מטרים, צייר ממרומי מצפה מגדל שלום ועד לרחבת ה"מאירלנד", בעזרת "סנפלינג", שביצע לפני סקרנים, עיתונאים וצלמים רבים. עוזיאל, הטוען לכתר הצייר המהיר בעולם, מקווה להיכנס לספר השיאים של גינס בזכות מה שהוא מכנה 'הציור הארוך ביותר בעולם'".
פרט פיקנטי נוסף הוא שהסרט "עליזה מזרחי", שזכה להצלחה רבה, צולם שנתיים בלבד לאחר השלמת בניית מגדל שלום בגורד השחקים התל-אביבי המפורסם.
ב-20 ביוני 1969 כותב בועז עברון בטורו הקבוע ב"ידיעות אחרונות": "לפני שישים שנה נוסדה תל אביב. המייסדים, כך מסופר לנו, רצו בשכונת-גנים קטנה ושקטה, רחוקה מהשאון, הדוחק והלכלוך של העיר הגדולה, יפו, מין אפקה או סביון של תחילת המאה. עם וילות של שני חדרים בנוסח פרברי אודסה. מה שיצא זה מגדל שלום, שוק הכרמל, דירות לוקסוס של 3.5 חדרים, ורידינג ד'. ועוד היד נטויה".
ואהרון (אהרל'ה) בכר כתב ב-26 בספטמבר 1975: "חלום חייו של כל תלמיד גימנסיה הוא להרוס, בבוא היום, את בניינה. האחים מאיר הצליחו לממש את החלום הזה במציאות. במקום שבו עמד לפנים בית ספרם ניצב כיום מגדל שלום, הסמל המסחרי של תל אביב הגדולה".
