הלקוח הישראלי קונה באתרים בינלאומיים כבר שנים ומדינת ישראל סוף סוף התעוררה והחליטה לחזק את ההגנה על זכויותיו.
לקוחות ישראלים שקונים באתר אינטרנט בינלאומי, כפופים לחוזה אחיד שמפנה לדין זר כלשהו. כעת, תזכיר חוק של שר ומשרד המשפטים, מציע לקבוע במפורש באלו נסיבות יחול החוק הישראלי על בית עסק שמרכז פעילותו אינו בישראל, אך הוא מתקשר עם לקוחות ישראלים, פונה באופן יזום ללקוחות בישראל ופועל כדי לקדם את פעילותו בשוק הישראלי.
כשהספק פועל מול ישראלים באמצעות אתר בעברית, תמחור בשקלים, פרסום ושיווק המכוון לציבור הישראלי, התאמת השירות ללקוחות ישראלים או שירות לקוחות בעברית, מוצע לקבוע כי הוא יהיה כפוף לחוק הגנת הצרכן, חוק הגנת הפרטיות, חוק החוזים האחידים וחוק שירותי תשלום, בטח כשמדובר במערכת יחסית חוזית-צרכנית המאופיינת בפערי כוחות בין הלקוח לעוסק.
בנוסף, כשמדובר בספק שנותן שירות שעניינו בעסקת מקרקעין של נכס הנמצא בישראל, גם אם מרכז פעילותו אינו בישראל, יחולו עליו הדינים הישראלים המפורטים בהצעת החוק.
עוד מוצע בתזכיר לחייב ספקים זרים שמכוונים את פעילותם לישראל, לפרסם לצרכנים הישראלים מען של נציג בישראל או כתובת דוא״ל ייעודית לצורך פנייה והמצאת מסמכים על מנת לאפשר מימוש יעיל ונגיש של זכויות הצרכנים.
האינטרס הציבורי: שחברות גדולות ימשיכו למכור לצרכנים ישראלים
בבסיס ההצעה עומדת היוזמה שהחוק הישראלי יגבר במקרים הללו על כל חוק זר ועל הדין הבינלאומי הפרטי וכן שלא ניתן יהיה להתנות על חוקים אלה בחוזה, גם אם החוזה באתר נוסח לפני כניסת החוק החדש לתוקף. מוצע לבטל סעיפי חוק ישראלים הסותרים זאת.
יחד עם זאת, בית-המשפט רשאי לקבוע, מטעמים מיוחדים, שלא יחולו הוראות חוק זה על חברה זרה כלשהי, אם שוכנע כי הדבר יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי. למשל: שאתר מכר גדול יפסיק פעילותו בישראל כי הוא נתבע פעמים רבות מדי בארץ או כי העמידה באספקטים מסוימים של החוק הישראלי מכבידה עליו.
בנוסף כדי למנוע שימוש לרעה, על הלקוח להיות אדם שקונה נכס או שירות לשימוש אישי או ביתי, או שהוא מוכר נכס או שירות דרך עיסוק כעוסק זעיר: כזה שמעסיק עד חמישה עובדים או שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על 2 מיליון שקל.
ביהמ"ש ביקש מהמחוקק להסדיר את הסוגייה
תזכיר החוק מגיע אחרי שורה של תביעות נגד אתרים בינלאומיים כמו פייסבוק ואגודה (AGODA). אלה אתרים שמפנים לדין זר למרות שהם פונים לישראלים וביהמ"ש העליון פנה למחוקק להסדיר את הסוגייה.
ביהמ"ש קבע למשל כי תניית ברירת הדין בחוזה של אגודה, המפנה לדין של מדינת סינגפור, בטלה, על סמך נימוקים משפטיים. למרות שבין השופטים שררה מחלוקת לגבי חלק מהנימוקים, הייתה הסכמה לתוצאה לפיה כאשר הספק פונה באופן אקטיבי ומכוון אל הקהל הישראלי ומשקיע משאבים ברורים על מנת לפעול בשוק הישראלי - קיימת הצדקה שהדין הישראלי יחול עליו. הצעת החוק מתבססת על פסיקה זאת ומרחיבה אותה.
ממשרד המשפטים נמסר: "התזכיר מהווה כלי הגנתי דרמטי ביותר שיאפשר ללקוחות ישראליים להנות ממעטפת ההגנות הקיימות בדין הישראלי, ומבלי שהם יזדקקו להתדיין, ככל שיתגלע סכסוך, בהתאם למערכות דינים של מדינות זרות... אז הוא צפוי להיות בעמדת נחיתות אל מול הספק הגלובלי שהוא בעל הדין העומד מולו.
"מצופה מספקים זרים שמבקשים להתקשר עם לקוחות בישראל, שלא ייהנו רק מהגדלת שוק הלקוחות שלהם באמצעות צרכנים ישראליים, אלא שיסכימו לקבל על עצמם את מערכות הדינים החלות בישראל. מעבר לכך, ההסדר המוצע צפוי גם לתרום להגברת השקיפות וההוגנות בשוק הדיגיטלי, לצמצום פערי הכוחות בין צרכנים לבין חברות בינלאומיות גדולות, ולחזק את האמון של הציבור בעסקאות מקוונות.
"קביעת כללים ברורים ואחידים צפויה גם להעניק ודאות משפטית לחברות הפועלות בישראל או הפונות לשוק הישראלי, ולאפשר להן לכלכל את צעדיהן מראש, תוך יצירת תנאי תחרות הוגנים בין עוסקים מקומיים לעוסקים זרים".
