האם יש השפלה גדולה יותר לצרפת, הכלכלה השנייה בגודלה באירופה, מאשר דירוג במקום השלישי ביחס החוב האירופאי, אחרי יוון ואיטליה? האם החוב הצרפתי בסך 3,345 מיליארד יורו מסכן את יציבות היורו?
תלוי את מי שואלים. נשיאת הבנק המרכזי האירופאי, כריסטין לגארד, התראיינה הבוקר ב"רדיו קלאסיק" הצרפתי והכריזה כי היא "מודאגת מהסיכון בנפילת הממשלה בכל מדינות אירופה" – כשהיא אינה מסתירה חוסר שביעות רצונה מהאפשרות שממשלת צרפת תיפול בשבוע הבא בשל הידוק החגורה הצפוי בתקציב 2026.
מצד שני הרגיעה לגארד, הנשיאה לשעבר של קרן המטבע הבינלאומית, כי בניגוד למסע ההפחדה של שר הכלכלה הצרפתי אריק לומבר בשבוע שעבר, בתקווה למנוע את נפילת הממשלה, "מצבה של צרפת אינו מצריך התערבות של הקרן וסביר להניח שהיה נתקל בסירוב, כי אינה עונה לקריטריונים של התערבות כזו. תעשו לבד סדר בכלכלה הלאומית שלכם". עיקר תשומת הלב של לגארד מופנית ל"הפרש בין איגרות החוב הממשלתיות הצרפתיות והגרמניות" שהן, לדעתה, המדד לפיו שופט שוק ההון את יציבותה הכלכלית של צרפת. ההכרזה של כריסטין לגארד העלתה מייד את ערך היורו לעומת הדולר ב-0.31%, סימן ברור שאף אחד לא רוצה לראות את כלכלת צרפת מדרדרת את היורו לכיוון משבר עולמי.
אלא שבעוד העיתונים הצרפתים דיווחו כי "כריסטין לגארד מודאגת אך מאשרת את יציבות הבנקים הצרפתים ושוללת התערבות של קרן המטבע הבינלאומית", הכותרות בעיתונות בארה"ב נטו לכיוון "הסיכוי לנפילתה של ממשלת צרפת מדאיג את כל מדינות היורו". האמת, כרגיל, נמצאת איפה שהוא באמצע.
החוב הצרפתי הוא מהגבוהים באירופה ומהווה את הסעיף הגדול ביותר בתקציב הצרפתי ל-2026 (כ-150 מיליארד יורו) כשהתשלום עליו, שורה נפרדת בחישוב, עומד על 66 מיליארד יורו. אלו שתי ההוצאות הגבוהות ביותר, הרבה לפני תקציב החינוך, ההגנה, המחקר והחינוך הגבוה ומשרד התעסוקה – בסדר הזה.
ראש ממשלת צרפת, פרנסואה ביירו, מתעקש על קיצוץ נרחב בסך 44 מיליארד יורו השנה ומסביר שכלכלת צרפת בסכנה אמיתית אם לא תתחיל בתהליך. אלא שהצרפתים אינם אוהבים שמזיזים להם את הגבינה. העלאת גיל הפנסיה מגיל 62 ל-64 גרמה לשביתות ששיתקו את המשק והמאבק לביטול הרפורמה עדיין נמשך.
הפעם הציע ביירו לצרפתים לקצץ בהחזר או לבטל שניים מתוך 11 ימי החופש השנתיים, שאינם כלולים בחופשות החגים או הקיץ. גם הפעם התוצאה היא שביתה כללית ב-10 בספטמבר, וביירו כבר הודיע שהוא מוכן לרדת ליום חופש אחד. ב-8 בספטמבר הוא יעמיד את ממשלתו להצבעת אמון באסיפה הלאומית, וסביר להניח שהיא תיפול. זהו משבר שלישי תוך קצת יותר משנה בצרפת, אחרי פיזור הפרלמנט הצרפתי על ידי הנשיא מקרון ביוני 2024 ונפילת ראש הממשלה הקודם, מישל ברנייה, בדצמבר 2024, סביב משבר תקציב 2025. אם נוסיף לתבשיל את היויו שמשחק הנשיא טראמפ עם אירופה בנושא המיסוי, נקבל שוק עצבני במיוחד.
ראש ממשלת צרפת מתעקש על קיצוץ נרחב בסך 44 מיליארד יורו השנה ומסביר שכלכלת צרפת בסכנה אמיתית אם לא תתחיל בתהליך. אלא שהצרפתים אינם אוהבים שמזיזים להם את הגבינה. העלאת גיל הפנסיה מגיל 62 ל-64 גרמה לשביתות ענק
צרפת גם איבדה את דירוג ה-AAA בו החזיקה מאז 2010 והדרדרה ל-AAA- בין 2023 ל2024, תלוי איזו סוכנות דירוג שואלים. גרמניה, הכלכלה המובילה באירופה, סבלה ב-2024 ממיתון של מינוס 0.2% ומדאיגה את השווקים. דווקא צרפת הציגה 0.8% אחוזי צמיחה ומצליחה למצוא מלווים ללא קושי. אלא שאם ימשיכו הצרפתים לבזבז כאילו אין מחר וטראמפ בפתח, הם עשויים למצוא את עצמם משלמים ריבית גבוהה יותר מזו של איטליה, שבמשך שנים הייתה התלמידה הגרועה בכיתה הכלכלית הצרפתית, ולמזלה ירדה למקום השני, אחרי יוון.
לצרפת יש עוד בעיה, שהיא מצליחה בינתיים לטאטא מתחת לשטיח הוויכוח הציבורי: 19% מההשקעות הזרות באירופה הן בצרפת. אלו יכלו להיות בשורות טובות, אלמלא הסיכון לריבונות הכלכלית ולהשפעה הפוליטית על החלטות הממשלה. ב-2024 החריפה ממשלת צרפת את הפיקוח על הכסף הזר, בעיקר בנוגע לתעשיות חיוניות כמו מחקר ופיתוח, הגנה, אנרגיה ומים. 65% מהמשקיעים אינם אירופאים: רשמית מדובר בארה"ב, בריטניה ושוויץ, אך גם לוקסמבורג למשל היא משקיעה גדולה.
3 צפייה בגלריה
מקרון בפגישה עם השר הקטארי מוחמד בן עבדול עזיז בן סאלח אל-ח'וליפי
(צילום: Qatar News Agency/Handout via REUTERS)
נזכיר כי אמיר קטאר הבטיח בפברואר 2024 לצרפת השקעות בסך 10 מיליארד יורו ואילו הסעודים הודיעו על 8.6 מיליארד השקעות עתידיות באמצעות הקרן ההשקעות הציבורית הסעודית. סין היא אולי המשקיעה השמינית בגודלה בצרפת אבל בוחרת בתעשיות אסטרטגיות: מפעלים כימיים, מעגליים מודפסים, כלי רכב המבוססים על מימן ואפילו קרקע חקלאית.
צרפת אינה המדינה האירופאית היחידה במצב הזה. אירופה אפילו אינה היבשת היחידה העומדת בפני השקעות זרות העשויות לשנות את פני המדינה בעתיד: המצב באפריקה גרוע אלפי מונים. אלא שצרפת היא אחת מבסיסי הכלכלה העולמית. בין השביתות לחובות השוליים שלה הולכים ומצטמצמים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
