נועה ארגמני החלה החודש לעבוד בקרן ההון סיכון ויין ונצ'רס (Vine Ventures), שמשקיעה בסטארטאפים בשלביהם המוקדמים, בעיקר בתחומי הבינה המלאכותית, הסייבר וטכנולוגיות הביטחון. בריאיון שנתנה ל"ביזנס אינסיידר" היא מדברת על הפרק החדש בחייה, ומספרת גם על תקופת השבי.
"ברגע הזה, אם אני רוצה ללמוד ולהשפיע, ההון סיכון הוא המקום הנכון עבורי", היא אומרת על עבודתה החדשה. "אני רוצה להיות מוקפת באנשים שחולמים בגדול". ארגמני למעשה עובדת עם מייסדים וחברות ישראליות, שמבקשים להרחיב את פעילותם בארצות הברית.
"המשימה שלי היא לעזור לסטארטאפים ישראליים להיכנס לשוק ולשבור באמת את הגבול הזה", היא מוסיפה. לפי ארגמני, האתגר של מייסדים ישראלים הוא ארצות הברית, השוק שקובע אם סטארטאפ מבטיח יהפוך להצלחה בלבד או לענק של ממש. היא רואה בעצמה גשר בין שתי המדינות.
בחודשים שלאחר חילוצה מהשבי הפכה ארגמני לפעילה בולטת למען החטופים שנותרו בעזה. בהמשך חזרה ללימודים באוניברסיטת בן-גוריון, וגילתה שבזמן שהייתה בשבי כי הבינה המלאכותית שינתה את פני הנדסת התוכנה. מודלים כתבו קוד טוב יותר, ועובדים דיגיטליים, "סוכנים", החלו לבצע עבודה ששמורה הייתה בעבר לבני אדם. ארגמני קפצה פנימה. היא וחבריה השתמשו במודלי שפה גדולים כדי לסרוק כתבות חדשותיות ולאתר דפוסים של רטוריקה אנטישמית, ומיפו את המדינות שבהן היא מקורה. הם בנו אתר שבו המשתמשים בוחרים תאריך ורואים היכן הופיעה הרטוריקה בעוצמה הרבה ביותר. במסגרת תוכנית יזמות תכננה סטארטאפ שמטרתו לסייע לילדים עם אוטיזם.
"יש את האדם שהיית לפני 7 באוקטובר ויש את האדם שאת אחריו"
אבל החיים שציפו לה מחוץ לאוניברסיטה השתנו. "יש את האדם שהיית לפני 7 באוקטובר, ואת האדם שאת אחריו", היא מספרת בריאיון. ומסתבר שהצעות עבודה לא איחרו לבוא. היא יכלה להצטרף לחברה או לעזור להקים אחת, או לבנות קריירה בנאומים או בדוגמנות. היו לה גישה ותשומת לב, וישיבה מול מסך נראתה פתאום שימוש גרוע בשתיהן. "הרגשתי שחזרה לקידוד תהיה בזבוז", היא אומרת. "אני רוצה לעשות משהו עם יותר השפעה, לחולל שינוי בעולם".
במסגרת פעילותה למען החטופים הכירה את אריק ריינר, מייסד ויין ונצ'רס. ריינר בילה את הקריירה שלו בין סטארטאפים ישראליים להון אמריקני, תחילה באינסייט פרטנרס ואחר כך בדיינמיק יילד, סטארטאפ ישראלי שהשתמש באלגוריתמים כדי להתאים אישית פרסומות ואתרים, עד שנמכר למקדונלד'ס ב-2019. ריינר הקים את ויין כדי להשקיע בחברות משני עברי האוקיינוס האטלנטי, אך היתרון של הקרן הוא בישראל, שם הצוות מאתר מייסדים ועוזר להם להיכנס לשווקים חדשים. הקרן מנהלת כ-500 מיליון דולר והשקיעה בחברות ישראליות פורצות דרך, ובהן וונדרפול, קודו ואיאון.
באפריל השנה הזמין ריינר את ארגמני להתמחות. בהון סיכון, היא אומרת, היא יכולה לעזור ליותר מחברה אחת בכל פעם ולהשתמש ברשת הקשרים שצברה כדי לפתוח דלתות בפני מייסדים. בוויין, שהנוכחות שלה משתרעת מסן פרנסיסקו דרך בוסטון וניו יורק ועד תל אביב, היא יכולה לסייע לסטארטאפים ישראליים לבצע את הקפיצה המכרעת לארצות הברית.
ארגמני נואמת באו"ם
(צילום: UN Web TV)
בחמשת החודשים האחרונים היא לומדת את המקצוע: איך להעריך גודל שוק, איך לאמת חברה צעירה. היא עוזרת למייסדים לפרק את ה"לא" של משקיע אחר. משקיעים ישראלים, היא אומרת, יפסיקו מייסד באמצע הפיץ' כדי להסביר מה לא בסדר, ואילו האמריקנים נוטים להיות מנומסים יותר. "הם יכולים לחייך לאורך כל הפיץ', ובסוף לדחות ולא להגיד לך אף פעם למה", היא אומרת. בספטמבר החלה בתפקיד מלא, ותחלק את זמנה בין סן פרנסיסקו לתל אביב.
דרך נוספת לסייע היא ליווי. השבי לימד אותה שאדם יכול לעשות כל מה שנדרש ממנו ועדיין לא לשלוט במה שיבוא אחר כך, ואלה עובדות חיים גם בעולם הסטארטאפים. "לפעמים, לא משנה כמה אתה עובד קשה, דברים לא יסתדרו טוב", היא אומרת. היא רוצה לעזור למייסדים לעבור תקופות של אי ודאות ולהבין מה אפשר ללמוד מהן.
ארגמני מתעקשת שתמיד הייתה אופטימית, אפילו, כדבריה בצחוק, "אופטימית תמימה". האינסטינקט הזה, היא אומרת, עזר לה לזהות את הניסים שפילסו את התקופה החשוכה בחייה. אבל היא ראתה גם כמה אפשר לקחת. היא ראתה חברים נרצחים. אחרים נשארו בשבי אחרי שנהרגו, וגופותיהם הוחזרו חודשים אחר כך בעסקאות חילופי חטופים. היא הלכה מלוויה ללוויה.
"איבדתי הרבה אנשים. ראיתי במו עיניי את הגיהינום, כשהייתי במנהרות והסתכלתי בעיניים של חמאס", היא אומרת. "אבל אני בוחרת בכל יום להמשיך עם חלק אחר בחיי, להסתכל קדימה, ללכת לעבודה ולא לתת לאבל להפוך לזהות שלי".
