בקרונות רכבת תחתית צפופים וברחבות שטופות שמש, אביזר ותיק הפך בקיץ האחרון לחלק בלתי נפרד מהיומיום בספרד, וזאת בזכות גל החום הקיצוני שפקד את המדינה. מדובר במניפה המתקפלת המסורתית הספרדית, ה-abanico - אביזר קטן מספיק כדי להיכנס לתיק יד, שנפתח בתנועת מסתובבת אחת לחצי-מעגל, ומייצר משב רוח חזק במיוחד בהינף יד קל.
ככל שגלי החום העוקבים במערב אירופה הקיץ דחפו את הטמפרטורות לרמות בלתי נסבלות, האביזר הפך להכרחי, ואומץ הן בידי צעירים והן בידי מבוגרים, בספרד ומחוצה לה. נשים - ומספר הולך וגדל של גברים - פותחים אותן בתחבורה הציבורית, בהופעות ובפסטיבלי מוזיקה. ביולי, מניפות בצבעי הקשת נראו בכל מקום בחגיגות מצעד הגאווה הסוער במדריד.
ליד כיכר פוארטה דל סול במדריד, תיארה אנה פליו בת ה-20 כיצד היא נעזרת במניפת נייר שקיבלה במתנה בפסטיבל בוולנסיה כדי לחסום את השמש, ואמרה שהיא נושאת אותה איתה בקביעות בקיץ. גם דוד גונסאלס בן ה-53, שהחזיק מניפה בגוונים ורודים, סגולים ואדומים, ציין שבתחילה הרגיש קצת לא בנוח עם השימוש באביזר המזוהה בעיקר עם נשים, אך הודה שהוא שימושי ומשפר את מצב הרוח.
שורשים גלובליים
היסטוריונים מאמינים כי המניפה המתקפלת הגיעה לאירופה באמצעות הסחר הימי הפורטוגלי עם אסיה במאות ה-15 וה-16. כבר באמצע המאה ה-17 צייר האמן הספרדי דייגו ולאסקס את יצירתו התעלומתית "הגברת עם המניפה", שבה נראית אישה - ככל הנראה צרפתייה - אוחזת במניפת עץ עדינה. עם התפשטות האופנה בחצרות אירופה, פיתחה ספרד טעם ותעשייה משלה: מדריד הפכה למרכז ייצור מרכזי, ועד המאה ה-18 הפכה ולנסיה לבירת ייצור המניפות של ספרד.
מרי קיטסון, יועצת אוצרות במוזיאון המניפה בלונדון, ציינה כי במהלך המאה ה-18 תעשיית הדפוס פרחה, מה שאיפשר לייצר את "עלי" המניפה בעלות נמוכה יחסית. עד המאה ה-19 המניפה הייתה מושרשת עמוק כל כך בחברה האריסטוקרטית הספרדית, שנשים השתמשו בה כדי להביע בעדינות פלירטוט, עניין או אי-הסכמה, בשיטה שכונתה "שפת המניפה".
גם גברים משתמשים בה
(צילום: Manu Fernandez\AP)
מספרד עברה המניפה גם לאמריקה הלטינית, וכבר במאה ה-19 החלו רקדניות פלמנקו להשתמש בה כאביזר אקספרסיבי, בהשפעת סגנונות שירה וריקוד קובניים כמו הגוואחירה. עם הזמן, הזיקה בין המניפה לפלמנקו הפכה אותה לסמל ספרדי מובהק. כרמן טורס, רקדנית פלמנקו בת 44 מדרום ספרד, תיארה את המניפה כאלמנט מושלם המעלה על הדעת את החום והלחות הכבדים של קובה, ובו זמנית מאפשר להעצים את האיכות המפתה והקוקטית של הריקוד.
מחנויות בנות מאה שנה לדוכני מזכרות
למעלה מ-150 שנה מוכרת משפחתו של חאווייר יראנדי מניפות בחנות "קאסה דה דייגו" המחופה עץ במדריד. לדבריו, העסק "חי מהחום" - המניפות בחנות מיוצרות בספרד ונעות בין דגמים פשוטים מעץ ועד פריטים מעוטרים בעבודת יד מצדף עם תבניות פרחים מורכבות. המחיר ההתחלתי עומד על כ-30 אירו, חלקן נעות בין 200 ל-500 אירו ופריטים יוקרתיים במיוחד מגיעים ל-6,000 אירו, כאשר המחיר תלוי בחומרים, ובעיקר באיכות העבודה.
ככל שמדריד הפכה ליעד תיירותי מבוקש, גם תיירים זרים רוכשים בהתלהבות את המניפות בחנות, שלדברי יראנדי אמינות יותר ממאווררים ניידים חשמליים. "פריטים הפועלים על סוללות בסופו של דבר נגמרים, ותמיד ברגע הכי לא נוח", אמר בחיוך, והוסיף כי גלי חום בהחלט טובים לעסק. עבור לקוחות פחות תובעניים, נמכרות בדוכני מזכרות מניפות פלסטיק מודפסות במחיר של כמה אירו בודדים, ולפי מוכרת בדוכן הסמוך לחנותו של יראנדי, גם המכירות שלה היו חזקות הקיץ.
מחוץ לזירת שוורים ענקית במדריד, מוכרת חואני דוראן מניפות עץ עם עיטורי פרחים מסורתיים במחיר של חמישה אירו ליחידה. מאחר שקרבות השוורים מתקיימים באצטדיונים פתוחים והצופים נוהגים להתלבש בהידור להגעה אליהם, המניפה האלגנטית הפכה לאביזר מתאים במיוחד. לדבריה, ניתן למצוא מניפה כמעט בכיס של כל אישה - ולעיתים גם בכיסם של גברים. היא הודתה כי איכות המניפות שהיא מוכרת אינה הגבוהה ביותר, אך ציינה כי "הן יעברו איתכם את הקיץ".
