כדי להבין בצורה הטובה ביותר את המניע מאחורי שתיקתם הרועמת, והלכה למעשה תמיכתם, של האוליגרכים הרוסיים בפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022, צריך להסתכל דווקא על מי שכן העז לדבר נגד המלחמה ופוטין.
באפריל 2022, פרסם הטייקון הבנקאי הרוסי אולג טינקוב פוסט באינסטגרם שגינה בחריפות את המלחמה. טינקוב, מייסד בנק טינקוף, אחד הלווים הגדולים ברוסיה ואחד מהאנשים העשירים במדינה, כתב שהמלחמה היא "לא שפויה. הצבא אינו מוכן ושטוף בשחיתות. 90% מאזרחי רוסיה מתנגדים למלחמה ועשרת האחוזים האחרים הם מטומטמים - אנחנו חייבים לסיים את המלחמה מיד כדי להציל את כבודנו".
התגובה לא איחרה להגיע. טינקוב סיפר ל-BBC כי תוך יום אחד מפרסום הפוסט, מנהלים בכירים בבנק קיבלו טלפונים בהולים מהקרמלין עם אולטימטום שלא משתמע לשתי פנים: או שידאגו שחלקו של טינקוב בבנק יימכר ושמו יימחק מרשימת בעלי השליטה, או שהקרמלין ידאג להלאים את הבנק. "זה היה מצב שבו הוחזקתי כבן ערובה על ידי פוטין", אמר טינקוב, "לא יכולתי להתמקח. הייתי חייב לקחת את ההצעה היחידה שנתנו לי".
טינקוב מכר את אחזקותיו בבנק (35%) שבוע לאחר פרסום הפוסט. הקונה היה ולדימיר פוטנין, מיליארדר מתכות שהפך לאיש החמישי הכי עשיר ברוסיה - בין היתר ממכירות ציוד לצבא. המחיר ששילם פוטנין גילם 3% מהשווי האמיתי של אחזקותיו של טינקוב. לדבריו, הוא הפסיד ב"עסקה" תשעה מיליארד דולר, ויתר על אזרחותו וגלה מרוסיה. לפחות הוא לא בילה עשר שנים בכלא כמו המיליארדר מתנגד המשטר מיכאיל חודורקובסקי.
פוטין עשה מהמקרה של טינקוב דוגמא כפולה: מי שיתמוך במהלכים הצבאיים והמדיניים שלו, ירוויח עוד מיליארדים על נאמנותו. מי שיעז להתנגד יובל לכיכר האדומה ויושפל לעיני כל. כיוון שאי אפשר להלבין יותר כסף רוסי בחו"ל (או למכור עסקים למשקיעים מהמערב), המסר הוטמע.
הניצחון התעמולתי של פוטין
עשרות אוליגרכים ברחו למערב ולמדינות המפרץ, וניסו להסיר את הסנקציות המערביות עליהם, גם על ידי אמירות נגד פוטין והמלחמה וגם על ידי תרומות ללוחמים ולאזרחים האוקראינים. פוטין והקרמלין הגיבו במהירות ובנקמנות אכזרית: עסקיהם ברוסיה רוסקו, הולאמו או עוקלו. אפילו מורד כמו פאבל דורוב, מייסד טלגרם שעזב את רוסיה כבר מזמן, נזהר בלשונו והוא מתייחס למלחמה באוקראינה כאל "קונפליקט טראגי".
שיטת המקל והגזר שמנהיג פוטין כלפי האוליגרכים מאז המלחמה, שינתה לחלוטין את תפקידם במערכת הפוליטית. אם בעבר אוליגרכים רוסיים שעשו את הונם ממשאביה הטבעיים של רוסיה והפרטת עסקים ממשלתיים, החזיקו בכוח פוליטי עצום שאפשר להם להרים ולהוריד מועמדים לנשיאות לאחר סיום המלחמה הקרה, הרי שכעת פוטין ניתק אותם מכל מוקדי הכוח הפוליטיים, וגם הכוח הכלכלי שלהם נתון לגחמותיו ולמידת הנאמנות שלהם כלפיו.
לפי המספרים שמפרסם "פורבס", מספר המיליארדרים צנח בשנה הראשונה של המלחמה מ-117 ל-83 בגלל המלחמה, הסנקציות והרובל הנחלש הובילו להפסדים של 263 מיליארד דולר. אלא שמאז, כלכלת המלחמה וההשקעות העצומות בצרכי הצבא ומיגונו, גרמו לצמיחה שנתית של 4% בכלכלת רוסיה בשנתיים האחרונות, והחזירו לרבים מהם את הכסף שהפסידו. המרוויחים: בעיקר מי שהביע נאמנות מלאה למשטר וסייע למאמץ ההמלחמתי והתעמולתי.
ברוסיה יש כיום 140 מיליארדרים עם הון שמוערך ב-580 מיליארד דולר, "רק" שלושה מיליארד דולר פחות מההון שהיה לאוליגרכים לפני המלחמה.
מדובר בעוד ניצחון תעמולתי עצום עבור פוטין. המערב קיווה כי הסנקציות הכלכליות נגד אנשי עסקים רוסים יגרמו למרד שלהם נגד הקרמלין. רק שהמערב, שוב, רצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: הסנקציות והקפאת הכספים נגד האוליגרכים דווקא גרמה להם להתעטף בפטריוטיזם ולהתלכד מסביב לדגל ומאמץ המלחמה הרוסי. מצד שני, הבריחה של עסקים מערביים מרוסיה, גרמה לאנשי עסקים מקומיים למלא את הואקום ולהפוך למיליארדרים בעצמם. המיליארדרים החדשים הללו יודעים טוב מאוד למי הם חייבים את מעמדם והונם החדש.
גרוע מכך, לפני שבועיים תכננו ראשי האיחוד האירופאי להפשיר 210 מיליארד אירו ששייכים לבנק המרכזי של רוסיה ומוקפאים אצלם, כדי להשתמש בהם כהלוואה לאוקראינה (שתוחזר על ידי תשלומי הפיצויים של רוסיה). זו היתה החלטת win-win: גם פגיעה ברוסיה, גם תמיכה באוקראינה, וגם קניית זמן עבורן להתכונן למלחמה נגד רוסיה ולהשקיע כסף בכלכלתן. רק שהנהגת האיחוד לא הצליחה להגיע להחלטה, האיום המשפטי של פוטין על בלגיה עבד (מדהים שפורע חוק כמו פוטין הצליח לאיים על מנהיגי אירופה בהליך משפטי), ומדינות האיחוד העבירו הלוואה על ידי הנפקת אגרות חוב. פוטין עשה שריר. האוליגרכים בבית הבינו עם מי כדאי להם ללכת.
