ההצעה לסבסד לרוכשי הדירות את המשכנתאות היא לא שוויונית, לוקה בחוסר היגיון כלכלי ואינה נסמכת על נתונים. למה זה לא מפתיע כשמדובר באבי שמחון? פרופסור אבי שמחון. יש לו את התפקיד, יש לו את הרזומה האקדמי, יש לו את הלהט ומעל לכל יש לו את הנאמנות. לא למקצוע – לשלטון. שמחון הוא האיש להכשיר מהלכים פוליטיים באמצעות נימוקים כלכליים, סוג של חותמת מקצועית ניידת שמוכנה לעוות מציאות כדי שהבוס יהיה מרוצה.
שיאה של ההתרפסות בפני השלטון הגיע לפני כחודשיים, כששמחון החל לשווק במרץ את הרעיון החדש שלו. זה הולך ככה: רוכשי הדירות נדפקו. הם רכשו דירות במחירים גבוהים, נטלו משכנתאות לא הגיוניות, חלקן הגדול בריבית הפריים, ואז התממש הסיכון. הריבית עלתה והחזרי המשכנתאות שלהם זינקו. לכן המדינה, לשיטתו של שמחון והבוס שלו, צריכה לתת כתף ולהחזיר 75% מהתייקרות הריבית. 2 מיליארד שקל עולה ההצעה של המועצה הלאומית לכלכלה ששמחון עומד בראשה. כעת ההצעה שנטמעה בלבבות רוכשי הדירות מקבלת גוף בצורה הצעת חוק.
זו הצעה אווילית. אין מאחוריה כלכלה, יש מאחוריה קמפיין בחירות. הזרמת כספים בשיטת ה"הליקופטר", כפי שגורסת הצעת החוק של שמחון, מייצרת למעשה אי-שוויון בסיסי. עליית הריבית במשק פגעה והקשתה על לא מעט סקטורים: עסקים שנאלצו לשלם ריביות גבוהות יותר וחלקם לא עמדו בזה וקרסו; 40% ממשקי הבית שנמצאים באוברדראפט ושילמו עליו יותר; חברות הנדל"ן והקבלנים, שוכרי הדירות שנפגעו גם הם מעליית הריבית – מי לא. אבל שמחון רוצה להעניק את ההטבה שלו רק לרוכשי הדירות.
גם אם נשים את טיעון חוסר השוויון בצד לרגע, ההצעה נטולת כל היגיון כלכלי. להעלאת הריבית במשק יש מטרה ברורה: בפשטות, היא נועדה לצנן את השוק, לגרום לאנשים לקנות פחות וכך להוריד את מחירי המוצרים. למעשה, שמחון מציע לפזר "אבקת חשמל" מעל המשק כדי שזו תתדלק שוב את הרוכשים ותסגור להם חובות עבר. זו לא כלכלה, זו פוליטיקה. בדיקה שעשה בנק ישראל הראתה שבעוד שהמשכנתא הממוצעת התייקרה בין ינואר 2022 לאמצע 2025 ב-960 שקל, השכר הממוצע עלה ב-1,880 שקל – פי שניים. הנתונים של בנק ישראל הראו שההוצאה הממוצעת של בעלי המשכנתאות עלתה ב-27%, בעוד שההוצאה של אלו שלא נטלו משכנתא התייקרה ב-30%. אז למה דווקא הם זוכים לצ'ופר מהממשלה? שום דבר בנתונים לא מצדיק התערבות כה בוטה וגסה במנגנוני השוק, רק שהנתונים לא מעניינים את ראש המועצה הלאומית לכלכלה – זו שכל תכליתה היא לגבש מדיניות כלכלית מבוססת נתונים.
שמחון מבקש לרצות. הכסות היא כלכלית, המהות היא פופוליזם. כך היה גם עם ההצעה שהעלה שמחון בשנה שעברה, לפיה יתאפשר לבעלי קרנות השתלמות למשוך את החיסכון שלהם מוקדם יותר מתקופת הנעילה של שש שנים מבלי לשלם מס. גם אז, כמו היום, רק פלח מסוים באוכלוסייה היה נהנה מההטבה. גם אז, כמו היום, אין היגיון כלכלי וישנם סיכונים רבים בפיתוי שיגרום לאנשים למשוך את כספי החסכונות שלהם לטובת צריכה. מחקר ענק שהתפרסם לאחרונה באוסטרליה מצא כי הסרת מגבלות המיסוי על מכשירי פנסיה הביאה את מושכי הכספים לבזבז אותם בעיקר על הימורים. לעזאזל החוסכים, יחי הבולשיט.
מבט על התבטאויות העבר של שמחון לא מותיר מקום לספק: החל מביקורת על אי-שימוש בכספי יתרות המט"ח של בנק ישראל במקום גיוס הון בשוקי העולם, דרך תמיכה נלהבת בהגדלת החוב של מדינת ישראל במקום להעלות מיסים, ועד להסברים מופרכים והפחדות מתקציב דו-שנתי שנועדו לשרת מטרה פוליטית של נתניהו. שמחון יודע לספק את הסחורה. יסמנו לו מטרה, הוא כבר ימצא את הצידוק הכלכלי.
שמחון, שמצהיר על עצמו כאיש השוק החופשי, מציע בעצם להתערב במנגנון השוק. המנגנון שקובע שמי שהימר על ריבית הפריים כשהייתה נמוכה, ישלם מחיר אם הסיכון יתממש והיא תעלה. יותר מששמחון נאמן למדע, לכלכלה, לעצמו, להצהרותיו או חלילה לנתונים, הוא נאמן לאג'נדות הפוליטיות של נתניהו וממשלתו – זו שמבינה כעת, כשהבחירות קרבות, כי לא פעלה בנושא יוקר המחיה, ולפתע מניעה מהלכי סרק שאין בינם לבין טיפול עומק ביוקר המחיה דבר וחצי דבר. כך נולד "הסל המוזל" של ניר ברקת, שיממן על חשבוננו קמפיין בשווי 50 מיליון שקל לרשת קמעונאית, וכך נולדה הכפלת גובה הפטור ממע"מ של בצלאל סמוטריץ', בניגוד למגמה בכל מדינות המערב. לכן כשאתם קוראים על עוד הצעה מבית מדרשו של שמחון, אל תשאלו מה ההיגיון הכלכלי. תשאלו איזה צורך פוליטי ההסבר הכלכלי שהודבק לה נועד לשרת.
