מבצע הפלישה הרוסית לאוקראינה מציין היום (שלישי) 4 שנים. ה"מבצע" הזה, שהיה אמור להיות "זבנג וגמרנו", נמשך יותר מהמלחמה שהכריזו הנאצים על ברית המועצות ב-1941. יש לו מחיר דמים נורא והשלכות גאופוליטיות נחרבות. וגם מחיר כלכלי כבד.
רוסיה נמצאת כבר שנים בסטגפלציה: שילוב קטלני של אינפלציה גבוהה והאטה בצמיחה. המרכיב השלישי של המצב הזה, אבטלה גבוהה, אינו קיים ברוסיה בגלל שיש מחסור בידיים עובדות. כלכלת המלחמה והסנקציות הכלכליות על המדינה, גובות מיסים גבוהים מאוד מהאזרחים. יותר ויותר מתקשים לשים על השולחן מצרכים בסיסיים בגלל העלייה בחשבונות האנרגיה ובמיסים. יותר ויותר בעלי עסקים נאלצים להעלות את המחירים, למרות שיש להם פחות לקוחות.
הפרדוקס הזה קיים גם בשוק האנרגיה, אחד המנועים הכלכליים הראשיים של כלכלת רוסיה. עם תחילת המלחמה היה זינוק אדיר במחירי הגז והנפט (רוסיה הרוויחה בתחילת המלחמה 1.25 מיליארד דולר כל יום מייצוא אנרגיה). אלא שמאז השוק איזן את עצמו מבחינת מחירים וכלכלת המלחמה של רוסיה סובלת (סכום ההכנסות כיום עומד על 600 מיליון דולר ביום).
בשל האטה גדולה בכל כלכלות המערב, והביקוש לגז ונפט ירדה, לרוסיה אין שום מנוף כדי להעלות את המחירים כדי לסבסד את המלחמה. למעשה, הפלישה לאוקראינה ועליית מחירי האנרגיה, גרמה להאטה בכלכלות העולם, שזה משהו שהיה אמור לעבוד לטובת הרוסים, אבל כעת הוא משמש ככלי נגד הצורך של ולדימיר פוטין בהכנסות נוספות.
שבוע עבודה של ארבעה ימים, לא מהסיבות הנכונות
משבר הכנסות האנרגיה גורם לכך שרוסיה מוכרת חביות נפט ב-35 דולר בממוצע, לעומת המטרה שהציבה לעצמה - 60 דולר. ההפרש מועבד מיד לאזרחים בדמות עלייה במע"מ, ועלייה נוספת, שנה שנייה ברציפות, במס תאגידים. וזה לא מצב שעומד להשתנות מול הגברות הפיקוח על הסנקציות ומציאת אלטרנטיבות מצידו של המערב. יש שלושה גורמים שכן עומדים לצידו של פוטין: התחממות היחסים הכלכליים בין רוסיה לסין כחזית נגד ארצות הברית, השוק העולמי שעדיין רווי ונמצא בביקוש הולך וגדל עבור מתכות נדירות מרוסיה, ומה שחשוב יותר, הוא הוכיח למערב שהוא מוכן לשאת בתוצאות כלכליות קשות בגלל הסנקציות, עבור הגשמת המאוויים הפוליטיים שלו.
הבעיה היא שכדי לשפר את המצב הכלכלי, פוטין חייב לעצור את מכונת המלחמה. ההיגיון והשכנוע הפנימי והגאווה של הנשיא לא יאפשרו לו לחתוך בהוצאות המלחמה. מקרה יותר סביר הוא שרוסיה תתחיל לחתוך בשירותי הרווחה שלה כדי לתעל את הכסף למאמץ המלחמתי. האם מדובר בשרשרת כלכלית שיכולה להביא להפגנות נגד פוטין? קשה להאמין. רוב מי שנפגע כלכלית ברוסיה הם אנשים מהמגזרים שהם פרו-מערביים. אזרחים שהם פרו-קרמלין, אזרחים שמרוויחים מכלכלת המלחמה, דווקא זכו לתוספת משמעותית למשכורות שלהם בשנתיים האחרונות.
ההאטה בכלכלה הרוסית בגלל המלחמה הובילה גם לכך שחברות גדולות בשוק הרוסי, כמו יצרנית המכוניות "לאדה", עם כוח עבודה של 30 אלף עובדים, עברה לשבוע עבודה מקוצר של ארבעה ימים. מדובר בתהליך רווח במערב, שנועד לאזן בין הקריירה של אזרח לבין חיי הפרט והמשפחה שלו. ברוסיה עברו לפורמט הזה כדי להוריד את נפח הייצור כדי שיתאים את עצמו לביקוש ההולך ויורד. זו תופעה שקורית במגזרים שונים במשק הרוסי, אבל בולטת במיוחד בשוק הרכב. ירידה של כמעט 25% בביקוש לרכבים מקומיים, הובילו לכך שבשנה שעברה ירד היקף הייצור של רכבים ברוסיה משלושה מיליון בשנה, לקצת יותר מחצי מיליון.
שיתוף הפעולה עם סין מתהדק
שוק הרכב הוא דוגמא גם לצד השלילי של שיתוף הפעולה המתהדק עם סין. חברות סיניות שמייצאות מכוניות לרוסיה, מצליחות לנגוס בנתח השוק בגלל שהן מציבות מחירים תחרותיים יותר לקונה המקומי. זה קורה גם בגלל שעל סין אין סנקציות כלכליות דומות לאלו שיש על היצרן הרוסי, ולכן הוא יכול להשיג רכיבים וחלקים הרבה יותר בזול. האינפלציה הגבוהה לא ממש מסייעת לשוק הרכב המקומי, כיוון שהיא גורמת לבנקים להרים את הריבית והופכת את אפשרויות המימון לפחות אטרקטיביות עבור הקונה.
4 צפייה בגלריה
נשיא רוסיה פוטין עם נשיא סין שי ג'ינפינג ב בייג'ינג
(צילום: Alexander KAZAKOV / POOL / AFP)
גם שוק המתכות בקריסה. קחו את הפלדה לדוגמא. ייצוא הפלדה הוא כבר לא פקטור בגלל הסנקציות, אבל המצב בתוך רוסיה הוא קשה יותר. יותר מ-40% מהתקציב הרוסי מופנה לכלכלת המלחמה. כתוצאה מכך האינפלציה חוגגת והריביות עולות. זאת אומרת שיש ביקוש נמוך הרבה יותר לייצור רכב ולבניית ושיפוץ בתים, שתי תעשיות שהן חיוניות לצריכת פלדה.
עשרות חברות של כריית פחם, שביחד כורות יותר מ-15% מהפחם ברוסיה, כבר הודיעו על פשיטת רגל, ועשרות אחרות נמצאות במצב כלכלי חמור. אם כריית פחם היתה פעם אחת התעשיות הרווחיות ברוסיה, הרי שבשנה שעברה התעשייה צברה הפסדים של יותר מ-3 מיליארד דולר. תעשיות רבות אחרות, שצריכות להלך בזהירות בין חובות הולכים וגדלים לבין ריביות תופחות, מונשמות היום מלאכותית בידי הממשלה כדי לא לקרוס לחלוטין, ביניהן "תאגיד המטוסים המאוחד", שאמור להחזיר לזירה העולמית את תעשיית המטוסים האזרחיים הרוסית.
ויש, כפי שהזכרנו קודם, גם את המלחמה שמגיעה הביתה. האוקראינים הביאו את המלחמה לחצר האחורית של האזרח הרוסי, במיוחד אלו שגרים בקרבת בתי זיקוק - המטרה הראשית של הכטב"מים האוקראינים. אבל מה שמפריע בעיקר לאזרחים היא מדיניות המיסים הרוסית: הגירעון ל-2025 הוערך ב-14.5 מיליארד דולר, אלא שלפי ההערכות השנה הסתיימה עם גירעון שגדול כמעט פי חמישה מהיעד המקורי, כ-73 מיליארד דולר. זה תורגם לעלייה במחירי המע"מ ב-2%, עלייה של 5% במיסי התאגיד ושינוי שיטת מיסוי, ממיסוי אחיד למיסוי פרוגרסיבי, צעדים שיכניסו קרוב ל-10 מיליארד דולר לכלכלת המדינה. מישהו הרי צריך לשלם על תאוות הכוח ומגמת ההתרחבות של פוטין.
