הפסקת האש ברצועת עזה לאחר כשנתיים של מלחמה יצרה מציאות שלפיה צה״ל פרוס ביותר מ-50% משטחה, ובחלקים נרחבים ממנה הגישה לתשתיות, נכסים וקרקעות חקלאיות מוגבלת או אסורה. במקביל, רוב האוכלוסייה נדחקה לרצועת חוף צרה, שם חמאס משמר מנגנוני השפעה, אכיפה וכלכלת צללים. לפיכך, מי שמסייר היום במוקדי המסחר המסורתיים של רצועת עזה, שנתונים להשפעת חמאס, יתקשה להחליט מה הוא בעצם רואה – האם זו תחילתה של התאוששות מופלאה או פרפורי הישרדות של אוכלוסייה שלמדה להתאים את עצמה ולהסתגל לתנאי המחיה הקשים.
נראה שהתשובה היא שהכלכלה העזתית נמצאת כיום בשלב ביניים חריג. מצד אחד, קריסה מבנית כמעט מוחלטת של בסיסי התעסוקה והייצור במהלך שנתיים של מלחמה ומצד שני, התעוררות נקודתית, המונעת משילוב של סיוע הומניטרי משמעותי, יזמות רחוב זעירה ותזרימי מזומנים דלילים. בניגוד לציפיות שאולי היו מנת חלקם של העזתים לתוכנית שיקום מהירה ומקיפה מיד עם סיום המלחמה, המציאות בשטח מלמדת על שלב ביניים ממושך של התאוששות מוקדמת. זהו שלב שבו הפעילות הכלכלית לא נובעת מהשקעות הון, שכן הקהילה הבינלאומית עדיין מהססת להזרים כספים לשיקום כל עוד לא נראית בשטח התייצבות ממשלית, אלא מהיכולת של השוק הקמעונאי להסתגל למלאים המשתנים.
המודל התפעולי החדש: המקרה של ענף המזון
אין דבר שממחיש את הפרדוקס הזה טוב יותר מאשר ענף המזון והמאפיות בלב העיר עזה. בתקשורת הערבית הובא לאחרונה המקרה של מאפיית "אבו זוהיר" בעיר העתיקה של עזה, היכולה לשמש כדוגמה למודל התפעולי החדש ברצועה. העסק, שבעבר נהנה ממיקום אסטרטגי ומציוד תעשייתי מתקדם יחסית, נאלץ להמציא את עצמו מחדש לאחר ההכרזה על הפסקת האש במצב של כמעט אפס תשתיות. המעבר לייצור ידני והשימוש בחומרי בעירה מאולתרים, כמו "חטב" (עצים) ושאריות ריהוט, הפכו לסטנדרט התפעולי.
מבחינה כלכלית, מדובר בנסיגה של עשורים בפריון העבודה. בעוד בעבר תהליך האפייה בטאבון גז נמשך כחצי שעה, כיום הוא דורש שש שעות עבודה בשל הצורך בחימום ידני ותחזוקת הבעירה. העלות התפעולית גבוהה משמעותית, אך בתוך ואקום של ייצור מקומי, עסקים אלו מהווים את מוקד הפעילות היחיד. השימוש בחומרים מאולתרים לחימום אינו רק צורך הישרדותי, אלא עמוד השדרה של "מטבחי הרחוב" החדשים, המייצרים תפוקה נמוכה במחיר ריאלי גבוה, למרות הביקוש הקשיח למזון בסיסי.
החזרה של מסעדות ודוכני הרחוב היא חלק ממגמה רחבה יותר הנראית במוקדי מסחר כמו שוק א-זאוויה. לפי נתוני סוכנות התיאום של האו"ם לעניינים הומניטריים (OCHA), רוב השווקים בעזה פתוחים כיום ובחלקם נרשמה ירידת מחירים דרמטית של כ-11.5% בחודש האחרון. הירידה הזו נובעת בעיקר מהגברת זרם הסחורות ההומניטריות, אך היא יכולה גם להטעות. כוח הקנייה של מרבית המקומיים נותר בשפל, והמסעדות של 2026 פועלות במתכונת של "כלכלת אינסטנט". הן לא מבשלות לפי תפריט קבוע, אלא לפי מה שנפרק מהמשאיות באותו בוקר – קמח, שמן וקטניות שנרכשים מיזמים והופכים למנות חמות. המציאות היא של שירותים חלקיים הפועלים שעות ספורות ביום ותלויים לחלוטין ברצף הלוגיסטי של המעברים. עם זאת, עדיין מדובר בשינוי משמעותי של המצב ברצועה בהשוואה למצב בעת המלחמה. "הריח של השווארמה חזר לרחוב, אבל הבשר מגיע בחלקו משימורים או משחיטה מקומית מצומצמת מאוד", אמר סוחר מקומי לרשת אלג'זירה בכתבה על דוכני הרחוב שחזרו לפעול ברצועה.
המערכת הבנקאית מציגה את אחד האתגרים המורכבים ביותר עבור המשק העזתי. למרות הנחיות הרשות המוניטרית הפלסטינית, הבנק המרכזי הפלסטיני, לפתוח סניפי בנק, הרצועה סובלת ממחנק נזילות חריף בשטרות של שקלים. המחסור בשטרות פיזיים הוליד שוק שחור של עמלות, שבו חלפני רחוב גובים בין 15% ל-30% תמורת המרה של יתרה דיגיטלית למזומן.
הציבור העזתי אומנם מוחה מול הסניפים על "המס" הזה, אך בפועל התופעה הזו דוחפת את המשק העזתי לדיגיטציה כפויה. ארנקים אלקטרוניים כגון "ג'וואל פיי" ותשלומים בטלפון הפכו לנפוצים גם בדוכני הירקות, כצורך הישרדותי אל מול הכספומטים הריקים. בסקר שנערך בדצמבר האחרון, הרוב המוחלט (95%) של בעלי העסקים בעזה דיווחו על קבלת תשלומים במזומן, כשבמקביל 80% דיווחו על קבלת תשלומים גם בארנק אלקטרוני. בעלי העסקים סימנו חסם עיקרי לשימוש נרחב עוד יותר בארנקים אלקטרוניים: המשך ההסתמכות שלהם על תשלום מזומן לסיטונאים שברובם אינם מקבלים תשלומים דיגיטליים.
הדלק המניע את המערכת הכלכלית השברירית הזו המתקיימת היום ברצועת עזה הוא זרם המשאיות הנכנסות דרך המעברים. פתיחת מעבר רפיח היום לתנועה דלילה של עזתים עדיין אינה תורמת לכך דבר. בהצהרה משותפת של שרי חוץ ממדינות מערביות בסוף דצמבר 2025 נאמר שהיעד הוא כניסת 4,200 משאיות בשבוע, מתוכן הקצאה של 250 משאיות ביום לאו״ם. באותה הצהרה נמסר כי נתון זה צריך להיות “רצפה ולא תקרה”. ניתוח של סוכנות הידיעות האמריקאית AP קבע שבתקופה שלאחר הפסקת האש עד תחילת דצמבר נכנסו בממוצע 459 משאיות ביום. אם ממירים זאת לשבוע, אלה כ-3,200 משאיות בשבוע, נמוך מהיעד של 4,200, אולם ייתכן כי מאז שבוצע הניתוח, מספר המשאיות עלה. לפי הדיווחים, הבעיה המרכזית כיום היא "צוואר הבקבוק" הלוגיסטי שנוצר בתוך הרצועה, כלומר היכולת לאסוף, לאחסן ולהפיץ את הסחורה, שנפגעה באופן משמעותי בשל העובדה שהמחסנים ודרכי הגישה ניזוקו במהלך המלחמה. התוצאה היא משק שחי בגלים. בשבועות של זרימה גבוהה המחירים יורדים והמסחר מתעורר, אך בכל האטה לוגיסטית המחירים מזנקים.
אלפים מועסקים בכרייה של ברזל ובטון מתוך ההריסות
בנושא השיקום, ניתן לומר כי פעילות משמעותית ורחבת-היקף טרם החלה באמת, אף על פי שקיימות תוכניות – וזאת בשל אי-הבהירות לגבי מימושו של השלב השני בתוכנית הנשיא טראמפ. המאמצים הנוכחיים מתרכזים במה שמוגדר כ"שיקום אפור", כלומר פעולות בסיסיות שנועדו לאפשר תנועה ומסחר, למשל פינוי פסולת מסיבי ותיקון צירים מרכזיים. בהיעדר חומרי בניין חדשים, התפתחה ברצועה תעשיית מיחזור הריסות ענפה, כולל בטון שנאסף מהבניינים ההרוסים, נגרס לחצץ ומשמש לתיקון בורות בכבישים ולשיקום קווי מים וביוב.
אלפי עזתים מועסקים כיום בכרייה ידנית של ברזל ובטון מתוך גלי ההריסות, מה שהפך לאחד ממנועי התעסוקה היחידים בשטח. מי שמניעים את שוק העבודה הזה הם שלושה גורמים: קבלני הריסות פרטיים שזיהו את ההריסות כחומר הגלם היחיד הזמין, ששוכרים פועלים בשכר יומי נמוך (כ-30 שקל) כדי לחלץ ברזל שנמכר לאחר מכן לתיקוני בנייה קלים; גורם נוסף הוא האו"ם; והשלישי הוא עזתים שפועלים באופן עצמאי בכריית ברזל מהריסות בתיהם כדי למכור אותו לסוחרים ובכך להתפרנס.
למרות אובדן השליטה על כמחצית משטח הרצועה, חמאס נותר שחקן כלכלי משמעותי הפועל כיום במסגרת "כלכלת הצללים", תוך שהוא מנצל את העובדה שמרבית האוכלוסייה נתונה למרותו. ארגון הטרור מתפקד כגורם טפילי על שרשרת האספקה, כאשר הוא משתמש בחמושים כדי לגבות "דמי אבטחה" ממשאיות סיוע פרטיות באזורים שבהם צה"ל אינו נוכח, ומשתלט על חלק מהסחורות כדי למוכרן בשוק השחור או לחלקן לנאמניו.
בנוסף, הארגון שולט בחלק ניכר מהמזומנים שהצליח לשמר עוד לפני המלחמה, וכך הוא מנהל מרחוק את רשת החלפנים וגובה נתח מעמלות המשיכה הגבוהות. המעורבות הזו יוצרת עיוותי שוק, כאשר במרכז ובדרום הרצועה, היכן שחמאס דומיננטי, המחיר לצרכן מזנק בגלל העמלות שהארגון הג'יהאדיסטי גוזר בדרך.
