אם שנישלה בעבר את בנה היחיד משתי צוואות, והותירה את רכושה לשני אחיה נפטרה, ובית המשפט קבע כי צוואתה השלישית והאחרונה - שבה הורתה להעביר את רכושה לבנה ולשני נכדיה - היא התקפה. הירושה מוערכת במאות מיליוני שקלים, בהם גם נכסים היסטוריים בלב תל אביב. מפסק הדין עולה כי לאורך השנים המנוחה לא הייתה פעילה בניהול הנכסים המשפחתיים.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב אישר צוואה משנת 2007, במסגרתה הורישה המנוחה את רכושה לבנה ושני נכדיה. פסק הדין דחה את התנגדותם של שני האחים של המנוחה, שנפטרה בגיל 86, על אף שבעבר ערכה שתי צוואות בהן הורישה את כל רכושה לאחיה, וככל שאלו לא יהיו בין החיים גם לילדיהם, תוך שקבעה כי בכל מקרה בנה ובעלה לא יירשו חלק כלשהו מעזבונה.
המנוחה הייתה גרושה. במהלך הנישואין קיבלה מהוריה נכסי מקרקעין רבים בתל אביב בשווי של מאות מיליוני שקלים, בשותפות עם אחיה הנתבעים. היא נישלה באותן צוואות את בנה עקב משבר משפחתי ונתק שהיה ביניהם מספר שנים. אולם, לאחר שחודש הקשר עם הבן והנכדים, היא ערכה צוואה חדשה - אותה אחת שאושרה כעת בבית המשפט.
הבן טען באמצעות עו"ד בעז קראוס ונועה בינדר שטיינברג, כי האחים של אימו הסיתו את המנוחה כנגד בעלה וכנגדו. מנגד, טענו האחים כי במשך כל הנישואין המנוחה ובעלה נהגו בהפרדה רכושית מוחלטת, וכל אחד נותר הבעלים הבלעדי של רכושו ושל רכוש משפחתו. מפסק הדין עולה כי גם בעלה לשעבר של המנוחה הגיע לנישואין ממשפחה אמידה ביותר ועתירת נכסים. לאחר שהאם נפטרה, הבן ביקש לקיים את הוראות הצוואה, והאחים של המנוחה הגישו התנגדות לקיום הצוואה.
האחים: היא לא הייתה כשירה
האחים המתנגדים טענו כי המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית בעת עריכת הצוואה האחרונה, לדבריהם אף מונה לה אפוטרופוס. עוד טענו כי המנוחה הייתה חסויה ואישה דמנטית משנת 2000. הבן טען מנגד כי אימו הייתה צלולה, ושהמינוי נבע אך ורק מהצורך לנהל את הרכוש בצל הסכסוך העסקי עם האחים. לדבריו, אימו הותירה אחריה צוואה מאוחרת שנערכה כשהיא בת 73 בלבד, צוואה קצרה וטבעית שבה ציוותה את כל רכושה לבנה היחיד ושני נכדיה היחידים. עוד טען כי טענת דודיו בנוגע לריחוק ביחסים בינו לבין אימו מתייחסת לתקופה קצרה בשנות ה-90.
השופטת ורד שביט פינקלשטיין בחנה מסמכים רפואיים וקבעה כי רוב הסיכויים שלמנוחה היה ברור מה היא עושה בעת עריכת הצוואה האחרונה. כמו כן עורך הצוואה העיד כי לא היה לו ספק בנוגע ליכולתה של המנוחה להבין את השיחה והצוואה. כמו כן, לדברי השופטת, במועד עריכת הצוואה, ואף שנים לפני ואחריה, היה ברור כי התקיימה מערכת יחסים טובה וקרובה של המנוחה עם בנה ובני משפחתו, ובאותן תקופות הקשר בין המנוחה לבין אחיה הנתבעים הלך ודעך.
"אין מניעה שחסוי יערוך צוואה"
השופטת קבעה כי למרות שלמנוחה היה אפוטרופוס לגוף ולרכוש, "אין מניעה שחסוי יערוך צוואה, גם אם מונה לו אפוטרופוס, שכן אין בכך כדי לפגוע בכשירותו לערוך צוואה כל עוד היא נעשתה בנקודת זמן שבה ידע להבחין בטיבה של צוואה על פי הפסיקה".
כמו כן, קבעה השופטת כי "לא מצאתי כי יש בעצם מינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של המנוחה או הגשת התסקיר בעניינה כדי לשלול את יכולתה של המנוחה להביע את רצונה מה יעשה ברכושה במסגרת צוואתה, ועל כן יש להמשיך ולבחון את כשירותה של המנוחה לערוך צוואה במועד עריכת צוואתה".
לבסוף, השופטת קבעה כי "הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי הנתבעים (האחים של המנוחה - ל"ד) להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש כי המנוחה לא הייתה כשירה או כי בנה היה מעורב בעריכת הצוואה באופן שיש בו כדי להביא לפסילתה או שהפעיל עליה השפעה בלתי הוגנת... ועל כן, דין טענות הנתבעים (האחים – ל"ד) כנגד תוקפה של הצוואה – להידחות".
עו"ד בעז קראוסצילום: יח"צמעורכי הדין בעז קראוס ונועה בינדר שטיינברג, המייצגים את הבן והנכדים, נמסר בתגובה: "בית המשפט עשה צדק וקבע כי רצונה האחרון של המנוחה הוא שיכריע. פסק הדין החשוב הזה מבהיר כי מינוי אפוטרופוס אינו שולל מאדם את זכויות היסוד שלו, וכל עוד הוא מבין את משמעות מעשיו – רצונו יכובד. אנו שמחים שבית המשפט דחה ניסיונות טקטיים לפסול את הצוואה, והבטיח כי נכסיה של המנוחה יעברו לבנה ונכדיה, בדיוק כפי שביקשה".
תגובת האחים: "בכוונת אחיה של המנוחה לערער על פסק הדין, שבכל הכבוד נפלו בו שגיאות מהותיות, וזאת כדי לקיים את רצונה של אחותם האהובה".
