הרחק מאתרי החפירות הצחיחים של דרום דקוטה, עמוק בלב מנהטן, עומד להתבצע היום (שלישי) אחד המהלכים הדרמטיים ביותר שראו עולם הפלאונטולוגיה והפיננסים: בית המכירות הפומביות סותבי'ס מעמיד למכירה שלד עצום של דינוזאור מסוג טירנוזאורוס רקס, שזכה להערכת השווי המוקדמת הגבוהה אי פעם למאובן: 30 מיליון דולר. המכירה של החיה הפרהיסטורית, שחלשה על כדור הארץ לפני 67 מיליון שנה, עשויה להפוך אותו לדינוזאור היקר ביותר אי פעם.
השלד, שזכה לכינוי ״גאס״ ונחשב לאחד השלמים והמרשימים מסוגו, התגלה בתוך מה שמוכר כ״בית קברות״ אגדי לדינוזאורים בדרום דקוטה. העמדתו למכירה פומבית מציפה כעת מחדש את הוויכוח היצרי בין מוזיאונים ציבוריים שמתקשים לעמוד בתגי המחיר המאמירים בשוק, לבין משקיעים פרטיים ומיליאדרים.
גאס התגלה בשנת 2021, בשטח של חוות בקר משפחתית המשתרעת על פני יותר מ-26 אלף דונם במחוז הרדינג שבדרום דקוטה. האזור, המכונה "תצורת הל קריק", נחשב לאתר החשוב ביותר בעולם לגילוי מאובני טי-רקס מאז התגלה שם השלד הראשון, בשנת 1902 על ידי הפלאונטולוג ברנום בראון. יותר מ-95% מכלל ממצאי הטי-רקס בעולם הגיעו מהאזור. למרות מעמדו האיקוני של הטורף, שלדים שלו עדיין נדירים להפליא. מאז הגילוי הראשון, נמצאו רק כ-32 כאלה שניתנים לזיהוי ברור, ורק שניים מהם, ״סו״ ו״סטן״, אושרו עד כה כשלמים ביותר מ-60% מבחינת מספר העצמות.
שיחת חולין שהובילה לתגלית עצומה
בעל חוות הבקר המנוח, גארי "גאס" ליקינג, סייר במשך שנים על אדמתו, אסף שיניים ושברי מאובנים, ותמיד חשד שמשהו היסטורי ועצום מסתתר לו מתחת לרגליים. באחד הימים חלף על פניו הפלאונטולוג תומאס הייטקאמפ, בדרכו לאחד מאתרי החפירה באזור. הייטקאמפ הבחין בליקינג עומד סמוך לכביש ובודק את שוקת המים המשמשת להשקיית עדרי הבקר שלו, והחליט בספונטניות לעצור את הרכב בצד הדרך, לגשת לחוואי ולהגיד שלום. שיחת החולין המקרית הזו, הולידה את השותפות שהובילה לחפירה שנמשכה שלוש עונות.
הם חיפשו ברחבי החווה עד שמצאו את העצמות בעמק קטן שבו כמעט לא נראו סלעים חשופים, ולכן האתר הוחמץ קודם לכן. ליקינג עצמו הצביע על האזור שבו חשד שמסתתר המאובן, והתברר שהאינטואיציה שצבר במשך חיים שלמים על הקרקע המשפחתית הייתה מדויקת. צוות החוקרים יכול היה לעבוד רק בחודשים החמים המעטים שבהם האדמה הפשירה, כשהם חופרים ידנית שטח של כ-650 מ״ר, עד שהאדמה קפאה שוב בחודש ספטמבר ועצרה את העבודות. לרוע המזל, ליקינג הלך לעולמו במהלך שנות החפירה ולא זכה לראות את שלד הענק מורכב במלוא הדרו. הייטקאמפ וצוותו החליטו להנציח את ליקינג וקראו לממצא על שמו כאות הוקרה.
אתר החפירה
(צילום: Sotheby’s)
הצוות עמל במשך שלוש שנים והוציא קרוב לאלף חתיכות, שמיד אחריהן הגיעו עוד שלוש שנות עבודה במעבדה לניקוי, תיעוד, שחזור וחיבור העצמות באמצעות חלקי שרף אפוקסי - עד להרכבת השלד בתנוחה טורפנית על שלדת פלדה. גאס, השייך לפרט בוגר וחסון במיוחד, מתנשא לגובה של 3.8 מטרים ואורכו מגיע לכ-11.6 מטרים. הוא מורכב מ-183 עצמות מאובנות, מה שהופך אותו למושלם ברמה של 61% מבחינת ספירת עצמות, ולסביבות ה-80% מבחינת מסה. הגולגולת שלו, שאורכה מגיעה לכ-137 ס״מ, כוללת 31 שיניים עצומות – כש-16 מתוכן חשופות ו-15 עדיין נעוצות עמוק בתוך הלסת, כעדות למנגנון חידוש השיניים הקבוע של הטורף. השלד כולל גם מרכיבים נדירים במיוחד, כמו עצם הבריח, אגן שלם ושתי כפות רגליים מושלמות.
אך מעבר לממדים הפיזיים, העצמות של גאס מספרות גם על תלאות הישרדות. ישנה צלקת של נשיכה ענקית על חלקו העליון של הגולגולת, עדות לקרב אימתני בו השתתף, לצד צלעות המציגות בליטות גדולות במקומות שבהם נשברו והחלימו בעודו בחיים.
מוסדות המחקר הציבוריים נדחקים החוצה
הממצאים האלה מגבירים את הערך המדעי של גאס, אך גם מתדלקים את הזעם והתסכול באקדמיה. חוקרים טוענים בתוקף כי מוסדות ציבוריים נדחקים החוצה בשל תגי המחיר האסטרונומיים. הטי-רקס הראשון שנמכר אי פעם, "סו", נרכש ב-1997 לטובת מוזיאון הפילד בשיקגו בעבור 8.4 מיליון דולר בלבד. אולם מאז 2020 נמכרו חמשת הדינוזאורים היקרים ביותר במחירי עתק, ביניהם הטי-רקס "סטן" שנמכר ב-31.8 מיליון דולר ב-2020 למרות שהערכת השווי שלו הייתה בין 6 ל-8 מיליון דולר. בשנת 2024 נשבר שיא של כל הזמנים כאשר שלד של סטגוזאורוס בשם "אפקס" נמכר על ידי סותביס ב-44.6 מיליון דולר למשקיע המיליארדר ומייסד קרן הגידור "סיטאדל", קן גריפין. אפילו השיא הזה עשוי לייצג רק את החלק הגלוי של השוק, ומומחים טוענים כי שמעו על עסקאות פרטיות בשלדי טי-רקס שחצו את רף 50 מיליון הדולר, הרחק מעיני הציבור ובתי המכירות. ההערכה היא שמרבית השלדים נמצאים כיום בידיים פרטיות.
שן מתוך השלד
(צילום: Sotheby’s)
במקרה של ״גאס״, ישנו פרט משמעותי נוסף שמקפיץ את שוויו: סוגיית זכויות היוצרים המסחריות. בשונה משלדים קודמים שהוצעו למכירה ושולבו בהם יציקות מטי-רקסים קיימים, גאס מגיע עם "זכויות מלאות". צוות החופרים השתמש בסריקות ותבניות ייחודיות משלו לכל החלקים החסרים, כך שהשלד נקי לחלוטין מזכויות של אחרים. הבעלים החדש יוכל, למעשה, להתחרות כלכלית בשלדים אחרים ולמכור רישיונות או יציקות של גאס למוזיאונים ומוסדות פרטיים ברחבי העולם.
חוקרי דינוזאורים ותיקים מבקרים את התופעה ומציינים שברגע שמאובן עובר לאדם פרטי, הוא עלול להיזרק לפח בגלל אירוע שרירותי כמו מוות, גירושין או סתם שעמום. למעשה, כתבי עת מדעיים מובילים מסרבים לפרסם מחקרים המבוססים על אוספים פרטיים, משום שהמדע דורש גישה חופשית לממצאים לאורך שנים. גם במקרה של ״גאס״, עד כה לא פורסם עליו שום מחקר מדעי רשמי.
עצם העובדה שהשלד הורכב בתנוחה דרמטית, עם חלקים משוחזרים, צבועים ומחוברים לשלדת פלדה, מקשה לבדוק את העצמות בנפרד ואת מיקומן המקורי בקרקע. גם אם הקונה המאושר ישאיל אותו למוזיאון ויאפשר לציבור לראות את הפלא - כמו שהיה במקרה ״אפקס״ של גריפין - אגודות מקצועיות יסרבו להתייחס אליו כי ״אפשר להסתכל, אבל אי אפשר לחקור". לדברי כריסטי קרי רוג'רס, סגנית נשיא האגודה לפלאונטולוגיה של בעלי חוליות, הדיון האמיתי הוא על אחריות ציבורית, ולא רק על בעלות. לדבריה, סכום קנייה אסטרונומי שכזה היה יכול לממן תוכנית מחקר שלמה במוזיאון, לשלם על קריירה שלמה של חקר שטח ולגלות מינים חדשים לגמרי.
"בלי התמריץ הכלכלי המאובנים היו הולכים לאיבוד"
בסותבי'ס, כצפוי, מגינים על עצמם. קסנדרה האטון, מנהלת מחלקת היסטוריית הטבע של בית המכירות, הסבירה כי התמורה חיונית למימון עבודתם המסוכנת של החופרים שמאתרים את השרידים: ״הקונים מצילים את הדינוזאורים מההכחדה השנייה". לדבריה המציאות בשטח קשוחה ורחוקה מאוד מהזוהר של אולמות המכירה הפומבית בניו יורק: "האנשים שמחפשים את המאובנים האלה יבלו חודשים בשטח עם אוהלים והאוכל שלהם בתיקי הגב, והם עושים קמפינג באמצע שום מקום עם הנחשים הארסים, החרקים ואריות ההרים. הם מתקיימים פעמים רבות בדוחק וחיים מהיד לפה, ולכן נאלצים להשקיע את כספם הפרטי. בלי התמריץ הכלכלי בסוף, מאובנים הללו היו פשוט הולכים לאיבוד״.
השלד של גאס
(צילום: Sotheby’s)
מבקריה משיבים כי הבחירה אינה בהכרח בין מכירה למיליארדר לבין השארת העצמות בקרקע, וכי בעלי קרקעות פרטיות יכולים למשל לפנות למוזיאונים ולאוניברסיטאות ולאפשר לצוותים מדעיים לבצע את החפירה, בעלות נמוכה בהרבה מעשרות מיליוני הדולרים שנגבים לבסוף במכירה.
אלא שבמציאות הנוכחית, הסכומים שמציעים אספנים פרטיים הפכו את המאובנים הנדירים מנכסי מחקר למוצרי יוקרה, שנסחרים כמעט כמו ציורים של אמנים גדולים, מכוניות אספנות או יהלומים. ״מאובני דינוזאורים כבר לא נתפסים בערכם המדעי, אלא נרכשים על ידי עשירים מופלגים ממש כפי שהיינו עשויים לראות אמנות”, אומר הפלאונטולוג פרופ׳ דיוויד הון. “אבל אל תעמידו פנים שאתם עושים טובה למדע כשאתם משלמים 50 מיליון דולר כדי לשים טי-רקס בבית שלכם. בדיוק כפי שאם תמצאו פרארי נדירה ותשימו אותה בבית, זה לא דבר נהדר עבור חובבי רכב".
