פרמאונט הודיעה הלילה (בין שישי לשבת) רשמית כי היא רוכשת את האחים וורנר-דיסקברי ב-110 מיליארד דולר, זאת לאחר שניצחה במרוץ את נטפליקס בסיומה של מלחמת הצעות ארוכה שנמשכה על פני חמישה חודשים.
החברה החדשה תכלול תחת קורת גג אחת את CNN, CBS, HBO ו-Nickelodeon, לצד סרטים וסדרות כמו הארי פוטר, משחקי הכס, יקום DC, משימה בלתי אפשרית ובוב ספוג. על פי תנאי העסקה, פרמאונט תשלם 31 דולר במזומן עבור כל מניה של האחים וורנר, שווי הון המוערך ב-81 מיליארד דולר, לצד כ-30 מיליארד דולר נוספים של חובות שהתחייבה לקחת על עצמה.
כדי לחזק את הביטחון בעסקה, הציעה פרמאונט דמי פיצוי לוורנר בסך 7 מיליארד דולר במקרה שהעסקה לא תושלם, ואף כיסתה את הפיצוי בסך 2.8 מיליארד דולר שוורנר הייתה צריכה לשלם לנטפליקס אחרי הנסיגה מההסכם בין שתי החברות.
הדרמה האמיתית בעסקה הייתה סביב נטפליקס. ענקית הסטרימינג הייתה מוכנה לשלם כ-83 מיליארד דולר בשלב מסוים, אך כשדירקטוריון וורנר ביקש ממנה להגיש הצעה נגדית לאחרונה, מנכ"ל נטפליקס טד סרנדוס הניף ידיו ופרש. "לא חייבים לעשות את העסקה בכל מחיר", אמר סרנדוס.
וול סטריט קיבלה את הידיעות בחיוב: מניית פרמאונט קפצה ביותר מ-20% ביום ההכרזה. ובמקביל, מניית נטפליקס עצמה עלתה בכמעט 14%, מה שמרמז שמשקיעים רבים הסיקו כי "המלחמה" על וורנר לא הייתה שווה את המאמץ לרשת הסטרימינג.
האם הרשויות יבטלו את העסקה?
השאלות כעת מתמקדות במשפחת אליסון, שתשלוט בקבוצת נכסי מדיה עצומה ברחבי העולם, אך בעלות של הצטברות חובות כבדים. אם יקבלו הרגולטורים את האישור לעסקה, מצופה מדיוויד אליסון לצאת לסבב כואב של קיצוצים בעלויות כדי להקל על הנטל. אביו, לארי אליסון, מיליארדר אורקל ואחד העשירים בעולם, היה מהמממנים העיקריים של העסקה, תוך מתן ערבות פיננסית שגרמה בסופו של דבר לדירקטוריון וורנר לשנות את עמדתו ולהעדיף את פרמאונט על פני נטפליקס.
העסקה עדיין מתמודדת עם מכשולים רגולטוריים משמעותיים. הנציבות האירופית בוחנת את המיזוג, כמו גם מספר מדינות בארה"ב, ובהן קליפורניה. "פרמאונט/וורנר אינה עסקה סגורה", אמר התובע הכללי של קליפורניה, רוב בונטה. גורם נוסף שצפוי למשוך תשומת לב רגולטורית מוגברת: מימון העסקה כולל שלושה קרנות עושר ריבוניות מהמזרח התיכון: ערב הסעודית, קטאר ואבו דאבי, מה שעלול לעורר חששות ביטחון לאומי ברמה הפדרלית.
גם בתי הקולנוע הצהירו על התנגדותם למיזוג, וחברי קונגרס דמוקרטיים הביעו ספקנות עמוקה לגבי השלכות ריכוז כוח כה רב בידי גוף אחד.
