קורונה, 7 באוקטובר והעימות בלבנון ובאיראן, הובילו לשינוי דרמטי במאפייני ההגירה מישראל, כך עולה ממחקר חדש של החטיבה לתכנון וכלכלה ברשות המסים.
המחקר, שמנתח את הכנסות המהגרים הישראלים בשנים 2015–2024, מגלה כי מספר העוזבים גדל בכ-50% מאז תום מגפת הקורונה, אך בעיקר השתנה תמהיל העוזבים: קצב העזיבה גבר בחדות בקרב האוכלוסייה האמידה, בעוד שבשכבות החלשות הוא כמעט לא זז.
נתב"ג
(צילום: AFP)
לפי הנתונים, בשנים 2015–2019 עמד מספר העוזבים על כ-50 אלף בשנה בממוצע, מהם כ-40 אלף ששהו בישראל ברציפות שלוש שנים לפחות לפני עזיבתם. בעקבות סגירת הגבולות במגפה ירד המספר בחדות ב-2020–2021, אך בשנתיים האחרונות הוא זינק לכ-55–60 אלף עוזבים בשנה. מספר העוזבים מעל גיל 20, ובהם עיקר משלמי המסים, המשיך לעלות אף ב-2024, גם כאשר המספר הכולל ירד מעט מהשיא של 2023.
ההשפעה הכספית של המגמה חדה במיוחד. ההכנסה השנתית הממוצעת של העוזבים, בשנה שקדמה לעזיבתם, זינקה ריאלית בכ-60% מאז 2020 – מכ-125 אלף שקל בממוצע לכ-200 אלף שקל בשנת 2024. במקביל, סך המס השנתי שאיבדה המדינה בעקבות עזיבתם עלה בהרבה יותר: מכחצי מיליארד שקל בממוצע ב-2015 לכ-1.2 מיליארד שקל בשנים 2023 ו-2024 – עלייה של כ-150%, שיעור גבוה בהרבה מהגידול של כ-50% במספר העוזבים עצמו. אם המגמה תימשך, מעריכים החוקרים כי בעוד כחמש שנים היקף אובדן המס השנתי עשוי להגיע ל-3.5 מיליארד שקל.
הפער בין העלייה במספר העוזבים לזינוק באובדן המס מוסבר בעיקר בשינוי הרכב הגילים והמעמד הכלכלי של העוזבים. חלקה של קבוצת הגיל 40–50 בכלל העוזבים גדל ביותר מ-50% בעשור האחרון, מ-13% ל-20% מכלל העוזבים מעל גיל 20. שיעור ההגירה השנתי מקבוצת גיל זו זינק ב-2024 בכ-60%, מכ-0.4% לכ-0.7% מהקבוצה. לעומת זאת, שיעור העוזבים מקבוצת הגיל 20–30 נותר יציב לאורך העשור, סביב 1% בשנה.
הזינוק בגיל העוזבים משפיע באופן לא-לינארי על אובדן המס, מכיוון שבני 30–50 הם בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר. סך ההכנסות השנתי של בני 40–50 שהיגרו מישראל שולש כמעט לחלוטין: מכ-900 מיליון שקל בשנה לכ-2.7 מיליארד שקל ב-2024. תשלומי המס של קבוצת גיל זו זינקו ב-165% מאז 2015, ואילו בקבוצת הגיל 30–40 הגידול עמד על כ-100%.
התמונה חדה עוד יותר כאשר בוחנים את התפלגות העשירונים. אחוז העוזבים מהעשירון העליון עלה מכ-0.3% מהעשירון בעבר ליותר מ-0.5% ב-2024 – זינוק של כ-80%. עשירון זה אחראי לכ-67% מסך ההכנסות של כלל העוזבים ולכ-86% מאובדן המס שנגרם למדינה בעקבות עזיבתם. בשליש ההכנסה התחתון, לעומת זאת, שיעור העוזבים אף ירד מעט.
גם ענף העיסוק של העוזבים משתנה בהתאם. מספר העוזבים מענף ההייטק גדל בכ-150%, ובענף הבריאות – שבו רופאים נמנים עם בעלי השכר הגבוה במשק – חל גידול של יותר מ-100% בשנתיים האחרונות. בענפים כמו חינוך ותעשייה, לעומת זאת, לא נרשם שינוי משמעותי במספר העוזבים.
נתון נוסף המחזק את התמונה של הגירת הון: הכנסת העוזבים ביחס להכנסה הממוצעת במשק עלתה מרמה דומה להכנסה הממוצעת בעבר, לכ-50% מעל הממוצע כיום. בנוסף, מספר היחידים המדווחים לרשות המסים על הוצאת יותר מחצי מיליון שקל מגבולות הארץ הוכפל בקרב כלל האוכלוסייה בשנים 2023–2024, ופי ארבעה בקרב העוזבים עצמם – נתון שהחוקרים מציינים כמאות בודדות של תושבים בלבד, אך במגמת עלייה חדה.
החוקרים מציינים כי קשה לקבוע בוודאות אם השינוי במגמת ההגירה נובע מהתמורות שחוללה מגפת הקורונה בשוק העבודה ובחברה, או שמא הוא תגובה לאירועים המדיניים והביטחוניים שפוקדים את ישראל מתחילת 2023. כך או כך, הנתונים מצביעים על מגמה עקבית: ישראל מאבדת בהדרגה חלק גדל והולך מהעשירון העליון של משלמי המסים שלה, ובכך גם את התרומה הכלכלית המשמעותית ביותר לקופת המדינה.
