שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא מנסה להסתיר את האווירה החגיגית שעוטפת אותו בימי המלחמה הנוכחיים. בהצגת מתווה הפיצויים אמש (רביעי) היה סמוטריץ' מחויך והסביר כי "בעתיד נזהה את הימים האלו כימים מופלאים, מדינת ישראל ממצבת את עצמה כמעצמה אזורית ועולמית, אלו ימים באמת מיוחדים, יש לנו אורך נשימה, ויש לנו את כל הזמן שבעולם".
בהמשך הדברים שר האוצר ביקש לטעון את הטיעון הזה בשפה כלכלית ואמר כי "צפוי צמצום דרמטי של הסיכונים הגאופוליטיים של ישראל". הוא אף הגדיל ואמר כי "הוצאות הביטחון אינן הוצאה אלא השקעה". אלא שסמוטריץ' עצמו מודע לכך כי התרחישים האופטימיים הללו אינם בגדר עובדה אלא בגדר תחזית אופטימית, ותרחישים אלו תלויים בשאלה האם יהיה ניצחון מלא על איראן, ואיך הוא ייראה. וכאן נשאלת השאלה, למה לא להמתין ליתר ביטחון לתקציב 2027? למה הוא ממהר לחלק את פירות הניצחון שטרם התרחש? האם לא כדאי לאמץ את ההנחיה של פיקוד העורף גם לזירה הכלכלית, לחכות כמה דקות בחדר המוגן, עד שהאירוע מסתיים? את השאלה הזו שואלים לא רק עיתונאים, אלא גם בבנק המרכזי של מדינת ישראל.
1 צפייה בגלריה
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בהצהרה לתקשורת
(צילום: איתי בית-און/ לע"מ)
הגידול שהתרחש אמש בתקציב המדינה הוא עצום, מדובר בכ-45.3 מיליארד שקל. אלו סכומים גבוהים במיוחד שמלמדים לא רק על עלויות המלחמה, אלא גם על התיאבון של משרד הביטחון, ועל כך שהיכולת של הכלכלנים לעמוד מולו נחלשה משמעותית. אין אף אחד שחושב שעשרות המיליארדים הללו נועדו רק למימון ישיר של המלחמה ולא למימון התחייבויות עבר של מערכת הביטחון שנעשו ללא שיתוף מלא של משרד האוצר.
בבנק ישראל כתבו היום אחרי ההחלטה להגדיל את הוצאות הממשלה כי היה רצוי לראות שלצד הגידול בהוצאות הממשלה, הממשלה תבטל לכל הפחות הורדות מס חדשות כמו ריווח מדרגות מס הכנסה למעמד הביניים, והרחבת פטור המע"מ על רכישות אונליין. יתרה מזו, בבנק אמרו, ובצדק, כי אולי זה הזמן לבטל חלק מהתקציבים הקואליציוניים או חלק מתוספות התקציב הדרמטיות שניתנו בתקציב 2026 (גם אז ללא הצדקה מאקרו כלכלית). בבנק הסבירו כי כעת אנו נמצאים במצב של אי-ודאות, ולכן מתאים יותר "לבחון יוזמות תקציביות חדשות במסגרת הדיון על תקציב 2027, אחרי שתתבהר התמונה המאקרו כלכלית והתמונה הגאופוליטית". חשוב להדגיש, הדרישה המאקרו כלכלית לנהוג כעת באחריות ולא להתחיל להתבסס על "מזרח תיכון חדש" שטרם נולד, לא צריכה להיות במחלוקת פוליטית או מדינית.
"דיבורים של קטני אמונה"
במשרד האוצר מתארים כי סמוטריץ' ונתניהו מצויים באופוריה, ולכן הם סירבו לדיונים בצעדי התאמה משמעותיים שיקטינו את הגירעון. מבחינתם הדיבורים על שמרנות פיסקלית הם דיבורים של קטני אמונה, הצמיחה תחזיר הכל. סמוטריץ' כבר התרגל לחיות עם גרעונות גבוהים, עם חוב תופח, וללא שמירה על מסגרות התקציב המקוריות. מבחינתו "אם לשפוט לפי התוצאות, זה עובד מעולה", אם עד עכשיו לא קרה שום דבר, אז סימן שזה בסך הכל עובד. אבל שר האוצר טועה ומטעה, הוא יודע היטב כי בשנה הבאה או בשנה שלאחריה יהיה צורך להתחיל לכנס בחזרה את יחס החוב לתוצר, יהיה צורך להעלות מסים ולבצע עוד קיצוצים. גם צמיחה חזקה במיוחד לא תצליח לבדה להביא לירידה בחוב הציבורי.
המקרה של סמוטריץ' מרתק מבחינה אישיותית. בתודעתו הפנימית הוא שמרן פיסקלית, בשלב מסוים הוא אפילו איים על נתניהו שהוא יתפטר אם ייענו כל דרישות מערכת הביטחון, זאת בזמן שבידו השנייה סמוטריץ' מקדם שתי הטבות מס יקרות (ריווח מדרגות מס, והרחבת פטור המע"מ על רכישות אונליין) ומתנגד להוביל קיצוץ בכספים קואליציוניים, קיצוץ שהיה מאפשר לו גם לקדם קיצוצים אחרים. סמוטריץ' הסביר אמש כי הוא לא מוותר על ריווח מדרגות המס מכיוון שהוא "מחלק את פירות המלחמה, ויש לחלק את פירות המלחמה בעיקר למעמד הביניים ואנשי המילואים". זה אותו סמוטריץ' שרק לפני שבועיים - כשהמצב המאקרו הכלכלי של ישראל היה טוב יותר - אמר כי הוא לא יאשר בשום פנים ואופן את ריווח מדרגות המס ללא אישור מס רכוש. כעת הוא זה שמתעקש להעביר את ריווח מדרגות המס ללא מס רכוש.
נדמה כי האופוריה של סמוטריץ' ונתניהו איננה רק מלחמתית ואידיאולוגית, היא גם פוליטית ואלקטורלית. המלחמה מסייעת לכל אחד מהם להטביע את התנהלותם חסרת האחריות, כל אחד בגזרתו. לנתניהו הדבר מסייע להשכיח את התנהלותו בשנת 2023 שהחלישה את החברה הישראלית מבפנים ומבחוץ, כמו גם את ניהולו הכושל של הסכסוך הישראלי פלסטיני שהתפוצץ באוקטובר 2023, ואת העובדה שהוא מתח את מלחמת חרבות ברזל ודחה את שחרור החטופים לשם מטרה שהוא לא הצליח לקדם (מיטוט החמאס). ואילו לסמוטריץ' הדבר מסייע להשכיח את העובדה שבאופן שיטתי הוא קידם תקציבי מדינה בדחיינות וברשלנות, ונמנע מלעסוק בבעיות המאקרו של מדינת ישראל.
שר האוצר אמר אמש בהצהרה משותפת עם נתניהו כי "זה לא סוד שרצינו להביא בשורות לאזרחי ישראל, בדגש על המאבק ביוקר המחיה, אבל האחריות שמונחת על כתפנו מחייבת להתמקד בהעברת התקציב". השימוש שלו במילה אחריות בהקשר לתקציב 2026 הוא כמעט עזות פנים. אילו הוא היה מעביר את תקציב 2026 בזמן, הרי שרפורמת החלב שהוא כל כך גאה בה (ואין זה משנה האם הוא צודק) הייתה עוברת בכנסת כבר לפני יותר מחודשיים. העובדה שתקציב 2026 לא יכלול רפורמות משמעותיות היא תוצאה ישירה של חוסר האחריות של סמוטריץ' והנכונות שלו להפר את החוק ולא לקדם תקציב בזמן. וכל זאת מבלי להזכיר שגם תקציב 2026 המקורי לא כלל רפורמות משמעותיות למשק בישראל, הן בשל האיחור של הממשלה בהגשת התקציב, הן בשל השבריריות של הממשלה, והן בשל העובדה שהתפיסה הכלכלית של הממשלה הנוכחית היא קליינטליזם – מערכת יחסים פוליטית-חברתית של "תן וקח", בין נבחרי ציבור לקבוצת אזרחים.
המלחמה מאפשרת לסמוטריץ' ולנתניהו להטביע גם את הגירעון הרשלני שהם ייעדו לתקציב 2026, שכן כעת תקציב 2026 נופח בעקבות מלחמת שאגת הארי, ומי סופר כסף כשנלחמים. כך, באוצר עדכנו כעת את הגירעון מ-3.9% ל-5.1%. אבל חשוב להזכיר כי גם הגירעון המקורי של תקציב 2026, גירעון של 3.9%, היה גירעון שאיכזב מאוד את פקידי האוצר ואת בנק ישראל. האכזבה הייתה כפולה, הן העובדה שהגירעון נפרץ ברגע האחרון בניגוד לסיכומים וזינק ב-16 מיליארד שקל בתוך 36 שעות דיון בממשלה. ובעיקר בגלל העובדה שגירעון של 3.9% לא היה מוריד את יחס חוב תוצר, והיה מצופה כי בשנה של התאוששות (כך העריכו את שנת 2026 עד לאחרונה) ישראל תתחיל להקטין את יחס החוב לתוצר. גם כאן יש לציין לשבח את בנק ישראל שהיום בהודעתם על תקציב 2026 הזכירו לכולם כי גם תקציב 2026 המקורי אופיין בגירעון גבוה מדי.
