צפו: "התנדבתי לוועד ונתקעתי חזק"
הקרב על הוועד: כמעט כל מי שגר בבניין משותף מכיר את זה מקרוב. את הדמות הזו שאחראית על ועד הבית, זאת שמתקשרים אליה עם כל פיצוץ צנרת במרחב הציבורי, כל מנורה שרופה בחדר המדרגות או לגבי תלונות על מישהו שהפך את המקלט למחסן הפרטי שלו.
אבל איך זה מתנהל כיום? בזמן שבניינים רבים עוברים לטיפול של חברות ניהול, עומדים בפני תוכניות תמ"א המשנות את צביונם ושדיירים רבים גרים בשכירות, איך נראה תפקידו של אותו גורם מתווך? אם בעבר, היה מדובר בתפקיד השייך לרוב ל"זקן השבט", בדרך כלל פנסיונר עם זמן פנוי שנהנה מהעיסוק והמעמד, יותר ויותר צעירים לוקחים כעת את המושכות, למרות הדימוי המיושן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"שוחה בפוליטיקות"
כך למשל, סיון מינקובסקי (39), נשואה ואם לשני ילדים קטנים, מתגוררת בנס ציונה בבניין עם עוד 25 משפחות. לתפקיד היא נכנסה בעקבות הדרישה בבניין לסבב התנדבות בין כל הדיירים. יחד עם עוד שני נציגים הם לקחו על עצמם השנה את ניהול הוועד. מבחינתה היא תשמח להמשיך כמה שנדרש, כשככל הנראה לא צפויים קופצים רבים מדי כדי להחליפה.
"אנחנו גרים שנתיים בבניין, זו בסך הכל פעם שנייה שאני גרה בבית שהוא שלי אבל מרגישה כאילו נולדתי כאן, מכירה כל פינה, כל מעקה, כל דייר, כל מכונית למי היא שייכת ושוחה בפוליטיקות", היא מספרת. "באופי שלי אני תמיד מארגנת, מתנדבת ואוהבת ליזום. מבחינתי אם אני לא אעשה, לא אנסה לשפר משהו, אז למה אני כאן? אי אפשר רק לדרוש. בעלי אומר שאני משוגעת, הוא לא האמין שנכנסתי לזה בכלל, הוא צוחק כשרואה את השלט של אסיפת הדיירים שהקלדתי או צ'קים עם החותמות, אבל כל עוד לא יבקשו להחליף אותי, אני אמשיך בתפקיד".
מה זה כולל ומה עשית עד כה?
כשנכנסתי התקנו רשת מצלמות בחדרי מדרגות, בכניסה, במחסנים ובחניון ועברנו לאפליקציות, משהו חדשני לגמרי. הכל בשקיפות לכולם ולא צריך לבקש לראות קלסר. בחניון למשל מישהו שפך מיץ דביק, אז כתבו בווטסאפ של הבניין לבדוק במצלמות, מי לכלך, מי זרק. אני בודקת, אין לי ברירה. אבל אני לא כותבת בקבוצה כי אין שיימינג. אנחנו מעצמת הייטק אז שנהיה גם בוועד ולכן דרשתי שנעבוד עם הבנק באופן דיגיטלי. הבאנו מנקה יומיומי לכאן ולא רק פעם פעמיים בשבוע. עשינו פרויקט ניקוי חניון שזה משהו שלא נעשה פה מאז הוקם המתחם, זה לקח יום שלם עם תזכורות לכל הדיירים לפנות את הרכבים על הבוקר. בוצעה החלפת תאורה, בנוסף צביעה של כל חדרי מדרגות והלובי בבניין. השמשנו את חדר הדיירים ועשיתי הדלקות נר חגיגיות, כיבוד, יצירות לילדים, הרמות כוסית לחג.
מה מצב הקופה?
כרגע הקופה מאוזנת עם יתרה שצריך להשאיר ליום חשוך של אינסטלטור באמצע הלילה. אנחנו משלמים 300 שקל לחודש לבניין גדול עם 2 מעליות וחניון, אין מצב לעלות עכשיו מיסי ועד בית ואין סיכוי שאפתח את זה. למרות שבשכונה שלנו משלמים יותר".
"ויכוח על כל דבר"
גם בבניין הגבוה בשכונת פסגות בראש העין, עומד בראש הוועד בחור צעיר שנענה לאתגר בשמחה. דורון גיא (34), נשוי ואב לילד בן שנה וחצי, משמש ביום כמהנדס אלקטרוניקה בחברת סודהסטרים, אבל בכל שאר הזמן הוא מנהל אופרציה שלמה של למעלה מ-90 דירות. כאן, יש חברת ניהול בתמונה, כשהוועד משמש כגורם מקשר. על פניו, אמורה להיות פחות עבודה, אבל כשמדובר בבניין עם 22 קומות מגורים, כולל שתי קומות חניון, העבודה בלתי נגמרת.
"באיזשהו מקום זה בא המון על חשבון זמן חופשי שלי. בין אם זה תחביבים, זמן איכות עם המשפחה או חברים", הוא מודה. "אבל זה מחיר שצריך לקחת כדי להעלות את רמת החיים שלנו בסביבה שנמצאים בה. אני עושה את התפקיד גם כי יודע שאחרים לא רוצים או לא מעוניינים בו, כל אחד וסיבותיו הוא".
מה המשמעות של התנדבות לתפקיד כזה?
להיות יו"ר ועד, בטח בבניין כזה, זה כמו מפעל קטן, יש כאן הכל מהכל. יש אנשים שונים, המון מערכות, חלקן פרטיות, חלקן שייכות לכלל הרובע. כמו מערכת לגילוי ואיתור אש, מערכת של משאבות מים, מאגר מים, מעליות, פיר אשפה, דחסנית ועוד, שכל הזמן צריכות את תשומת הלב וההתייחסות כי אלו מערכות אלקטרוניות-מכניות שכל הזמן מתקלקלות וצריכות תחזוקה. נוסף להן יש את הדברים הפשוטים יותר כמו ידיות של דלתות, מנורות ולחצנים שמרוב השימוש והבלאי לפעמים מתקלקלים וצריך לתקן אותם".
על מה יכולים להיות סכסוכי שכנים?
במריבות בין שכנים אנחנו משתדלים שלא לתפוס צד כוועד, אבל כן אני אגיד את דעתי כדייר. השכנים כאן טובים אבל יכול להיות פה ויכוח על הכל: על החלפה של מנורה, ניקיון, על חניה במקום שמור או חניה צמוד לקו, על חסימת מעבר למחסן או הפלת לכלוך מהמרפסת".
למה שאדם צעיר ייקח על עצמו התעסקות שהיא לרוב כפוית טובה?
"אני עושה את זה כי אכפת לי, חשוב לי שיהיה פה נעים. לקורות חיים זה לא ייכנס, אבל יש הרבה אנשים שאוהבים להתנדב ב'תנו לחיות לחיות', שירותי רפואה ועמותות. אני יכול לספור על יד אחת את הפעמים שהתנדבתי בגלל חוסן נפשי מסוים, אז יכול להיות שבגלל זה נכנסתי לפה, לתרום כאן וזו ההתנדבות שלי".
"לדיירים לא אכפת"
במקרה של דורון קלמרו (47), אב לילד בן שנתיים ובן שאמור להיוולד בעוד פחות משלושה חודשים, ההתנדבות הראשונית הפכה למלכוד. מצד אחד כבעל דירה בבניין בן שלוש קומות בלב תל אביב, הוא רצה לשפר ולשדרג את מראה הנכס. מצד שני, מאז הוא החליף את קודמתו אי שם בשנת 2008, אף אחד לא מוכן לעשות זאת במקומו והוא תקוע כבר 14 שנה בתפקיד. "בבניין יש שמונה משפחות, כשהגעתי לכאן היחס בין השוכרים והמשכירים היה שווה, היום יש פה דיירת אחת בעלת בית, היא תהיה בת 94 שתהיה בריאה וכל השאר שוכרים שבטח לא אכפת להם ולא ירצו לעשות את זה. לכן מעולם לא התמודדתי, כי אין בחירות".
למה אף אחד לא רוצה את התפקיד?
"זה כאב ראש וולנטרי. אין תמורה. צריך לבדוק למה המנקה לא הגיע, למה מתייחסים למקלט כמחסן, למה משאירים את הקיסם במפסק החשמל ועוד. צריך לעבור בית בית, לשאול ולהסביר שהחשמל סתם דלק. לאסוף כספים, לשלם משכורות. זה נראה פשוט אבל כל היום כמו שאני דואג לבית שלי, אני דואג גם לחדר המדרגות ולעניינים השוטפים. בהתחלה הייתי פנוי יותר אז היה סבבה, עכשיו יש ילדים, יש עבודה, וזה יותר קשה. לא כמוני, הם חכמים שלא התנדבו. זה בניין של 50 שנה, תודה לאל הוא מיועד להריסה עוד חודשיים ואז אני מתפטר רשמית. התמ"א זו נקודת האור היחידה שלי".
באמת תצליח להיפרד סופית מהטייטל?
יהיו פה 60 דירות ולא יהיה יותר אינטימי. אני יודע שאתגעגע לזה כשתהיה חברת ניהול, אבל אני אגיע לגור פה כאורח ובזה זה נגמר. אני מלא לגמרי, תרמתי, עשיתי את שלי. אין סיכוי שאעשה את זה יותר".
פורסם לראשונה: 07:38, 04.03.22
