יצרנית הרהיטים הבינלאומית מטורקיה דוטאש (DOGTAS) נכנסה לראשונה לישראל. סניף ראשון של המותג נפתח בראשון-לציון מערב ומשתרע על שטח של 1,000 מ"ר על פני שתי קומות. את הזיכיון לישראל קיבלו ארבעה עולים חדשים מטורקיה: רנה פאלה, שלמה מודיאנו, חיים בלאנסה ואפרים אוזסראדס.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
ארבעת הזכיינים הכירו עוד באיסטנבול, שם היו כולם אנשי עסקים. הם עלו לישראל לפני כארבע שנים, אחרי שמהפכת הגנרלים נגד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן נכשלה. "אנחנו רוצים להצליח, להראות שגם עולים חדשים יכולים. אומרים לנו שאנחנו עדינים מידי. יש הרבה עולים שמקימים כאן עסק ולא מצליחים. לא קל לעשות כאן עסקים, אבל הילדים שלנו הכי מבסוטים, להם קל בארץ".
מה הכי מעצבן אתכם?
אוזסראדס: "הבנקים כאן זה הכי קשה. השירות ברמה של 20 שנה אחורנית מטורקיה. אם אני רוצה בטורקיה להתקשר לבנקאי שלי יש לי את הטלפון הפרטי שלו. כאן לא נותנים טלפון פרטי. אתה צריך לצלצל לסניף ולחכות על הקו. העברתי מייל לבנק וביקשתי שיעבירו למישהו אחר, אמרו לי אי-אפשר. זה הגיוני?".
"בטורקיה הייתה לי עוזרת וגם נהג"
רנה פאלה, אחת השותפות בחנות, מספרת על החיים בטורקיה, ואיך הכל השתנה: "כל השותפים נולדנו באיסטנבול. החיים שלנו היו טובים. לי היו עוזרת, נהג, הילדים למדו בבתי ספר פרטיים. הקהילה מנתה כ-14,000 איש. הכל היה טוב עד כישלון מהפכת הגנרלים, שאחריה נהיה קשה להיות יהודי בטורקיה בגלל האיסלמיזציה. 400 משפחות של יהודים עלו באותה שנה לישראל, רובם לרעננה שם יש לנו קהילה וגם בית כנסת משלנו, "נווה שלום", ששלמה, אחד השותפים בחנות רהיטים הוא הנשיא שלו.
"למרות שישראל תמיד נמצאת במצב מלחמה, אני מרגישה בטוחה יותר פה מאשר בטורקיה, במיוחד באיסטנבול. מאז שהגיעו כל הפליטים מסוריה ואפגניסטן, פחד ללכת ברחוב. אני גרה ברעננה עיר קטנה, שקטה, שאני מאוד אוהבת. איסטנבול עיר ענקית, צפופה, וזה בלגן גדול".
פאלה מספרת שהקשר העסקי עם טורקיה לא נותק: "בעלי עדיין על הקו לטורקיה מפעיל שם את העסק שלנו בתחום הטקסטיל. ייצור סריגים תחת מותגים פרטים לרשתות בינ"ל. הוא ספק של מותג האופנה הצרפתי 'סליו' ושל קבוצת אינדיטקס, בעלי רשת זארה".
שלמה מודיאנו, מספר על איך החבורה בכלל התגלגלה להפוך להיות הזכיינית של דוטאש בארץ: "בטורקיה הייתי יבואן של מטבחים מוסדיים. יש לי עדיין עסק של שיש בטורקיה שפעיל. חשבנו מה עושים בארץ? אולי לייבא שיש ורהיטים, חיים ובעלה של רנה הכירו בכירים בדוטאש. הבעלים שלהם לא יהודים, אבל לא הייתה להם בעיה לתת לנו זיכיון בלעדי לישראל".
אפרים אוזסראדס, כבר ניסה אחרי שעלה לארץ להיכנס לעולם העסקים, אבל זה לא צלח: "שנה אחרי שעליתי לארץ הציעו לי לקנות מפעל לדלתות באשקלון שפשט רגל והבעלים ברח לחו"ל. רכשתי מכונס הנכסים אבל לא הלך כמו שציפתי. עלות העובדים היתה גבוהה, וגם הייתי עולה חדש ולא הבנתי, חשבתי שאני אלוף. אחרי שנתיים סגרתי את המפעל".
מה הכי מפריע לך בארץ?
"מפריע לנו שאנשים לא נותנים שירות כמו שהתרגלנו בטורקיה. שם הספקים יותר שירותיים מבישראל. פה אני מרגיש שאנחנו עובדים עבור הספקים. אני אומר על סמך הנסיון שהיה לי כשהייתי הבעלים של המפעל באשקלון. כדי לקבל הצעות מחיר הייתי צריך לנדנד לספקים".
פאלה מוסיפה: "זה ממש קשה. אנחנו לא מומחים בקמעונאות כי בטורקיה עסקנו בייצור בתעשייה, לא התרגלנו לעבוד עם צרכנים. לא הכרנו את התרבות של ישראל ולקח לנו זמן להתרגל אליה. קשה לנו עם התגובות של הצרכנים וסגנון ההתנהגות שלהם. הם אגרסיביים, לפעמים אפילו חוצפנים".
"למשל, אחת מהלקוחות הזמינה מזרן. בגלל שבפסח היינו סגורים הוא היה אמור להגיע באיחור של שבוע, אבל הלקוחה התעקשה לקבל אותו. היא אמרה לנו 'אותי לא מעניין, אני רוצה שתביאו מזרון מאולם התצוגה, אני אשתמש בו עד שהמזרן החדש יגיע ואז תיקחו בחזרה'. אף פעם לא שמעתי דרישה כזאת".
"המדינה עזרה לנו"
אוזסראדס מסכים עם הדברים של שותפתו, אבל גם מבין את הצד השני: "אני חושב שבכל העולם הלקוחות הפרטיים קשים. העסק שלנו לא קל, אנשים רוצים איכות ושירות הכי טוב. הם צודקים כי הם אלו שמשלמים. העסק שלנו מורכב משירות הרכבה ומשלוח. למזלנו דוטאש באמת טוב בזה, כי הוא ספק ענק ואחראי".
לאוזסראדס יש גם דברים טובים להגיד על ישראל: "כעולה חדש המדינה והאנשים עזרו לי הרבה. אני מודה למערכת הציונית שנתנה לי הזדמנות ללכת לאולפן ללמוד עברית, לאשתי מימנו ללכת קורס מקצועי לצילום. אני גר בחולון, מרוצה בעיר, יש לי שתי בנות, הגדולה פיסכולוגית קלינית, והיא מתגוררת בלונדון, הבת הקטנה מוזיקאית, לומדת ברימון ועושה צבא בתל השומר במסלול של מוזיקאים מצטיינים. היא מאושרת מאוד ויש לה חברות וחברים טובים שעוזרים לה, ולכן אנחנו מרוצים בארץ".
מה הלקוח הישראלי אומר כשהוא נכנס לחנות שלכם?
שלמה מודיאנו: "בגלל הטלנובלות הטורקיות, הישראלים חושבים שיצרן רהיטים טורקי מייצר רק ספות קטיפה עם מסגרות מסולסלות. בארץ לא מבינים שטורקיה היא מערבית ויש שם אלפיון עליון שחי ברמה גבוהה בסגנון אירופי".
לדוטאש יש 800 נקודות מכירה מחוץ לטורקיה, כולל סניפים בלונדון, פריז וניו-יורק. מחזור מכירותיה למעלה מ-200 מיליון דולר בשנה. במפעל ענק בטורקיה בשטח של 18,000 מ"ר מיוצרים רהיטים לבית, מטבחים וחדרי רחצה, מיטות ומזרנים ומותג ריהוט הנמכר רק באונליין. החברה מציע בסניפים גם מגוון גדול של אקססוריז בלעדיים לעיצוב הבית. חברת האם של יצרנית הרהיטים היא חברת האחזקות "Doğanlar Group", שעוסקת גם בתחומי אנרגיה ונדל"ן ונסחרת בבורסה הטורקית.
לדברי הזכיינים, "יש הרבה סוגי רהיטים באיכות גבוהה במחירים טובים למי שרוצה רהיטים לכל הבית בעיצוב מודרני ונקי. בדקנו את המתחרים בארץ. הכיסאות לדוגמה הרבה יותר פשוטים משלנו והמחירים דומים. אנחנו רוצים להצליח, אבל לא קל לעשות כאן עסקים, בגלל הבירוקרטיה.
