מחוץ לחלון לשכתה של פרופ’ סיון בכרמיאל משתרע נופו של הגליל. עבורה, הנוף הזה מגדיר את זירת הפעולה שלה כמנהיגה: מקום של פוטנציאל אדיר לצד אתגרים עמוקים, שבו החלטות אקדמיות הופכות במהירות להחלטות חברתיות, כלכליות ולאומיות. "מידי בוקר אני קמה לעוד יום של שליחות. חינוך הוא השקעה לדורות. אנחנו משקיעים בחינוך מהנדסים שיישארו כאן, יחזקו את הצפון ויעלו את קרנו".
פרופ’ סיון נולדה בבאר שבע וגדלה בדימונה. היא השלימה שלושה תארים במדעי החיים ובהנדסה ביו-רפואית בטכניון, עסקה במחקר פורץ דרך בתחום פיתוח ביו-חומרים לשיקום סחוסים ודיסקים ובהמשך יצאה לפוסט-דוקטורט באוקספורד. לאורך השנים זכתה במענקי מחקר יוקרתיים, בהם מענקים מהקרן הלאומית למדע (ISF).
פרופ’ שרית סיון
(צילום: איזו צלמים)
המסע לאנגליה המחיש תכונה שמלווה את דרכה: הנכונות לקבל החלטות לא פשוטות. "בן הזוג שלי לא יכול היה להצטרף אליי, אז ארזתי את הילדים ונסעתי איתם לבד לשנתיים. הייתי עושה זאת שוב. כשמשהו בוער בך - ויש מי שמאמין בך - פשוט קמים ועושים".
באותה תקופה חלתה אמה, אך דווקא היא התעקשה שבתה לא תוותר. "היא אמרה לי: ‘סעי, זה חשוב לך. את תראי שהכול יסתדר’". האמון שקיבלה הפכה לעיקרון מנהיגותי שהיא מבקשת להעביר הלאה: לזהות פוטנציאל, לפתוח דלת ולאפשר לאחרים להעז.
מנהיגות שפותחת דלתות לנשים
פרופ’ סיון היא זוכת שתי מלגות "מארי קירי" והחוקרת הישראלית הראשונה שזכתה בפרס מארי קירי לחדשנות ויזמות במדע. ב-2013 הצטרפה למחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה בבראודה, כיהנה כראש המחלקה והקימה את מעבדות המחקר ואת מעבדת הפיילוט החצי-תעשייתית. בהמשך שימשה כמשנה לנשיא לעניינים אקדמיים, ובמאי 2024 מונתה לנשיאת המכללה.
כאישה העומדת בראש מכללה מובילה להנדסה, שילובן של נשים בטכנולוגיה הוא יעד מרכזי עבורה. בעוד שנשים מהוות כמחצית מהאוכלוסייה, שיעורן בקרב הסטודנטים להנדסה הוא כ-30% בלבד. "האתגר שלי הוא להביא יותר נשים ללימודי הנדסה. אני מעודדת מועמדות להירשם ומסבירה להן שלימודי הנדסה יכולים לפתוח בפניהן כל משרה שירצו בה. אנחנו פועלים לקידום נשים באמצעות מלגות וסדנאות העצמה".
היכן טמון המפתח לשינוי?
"במודלים לחיקוי ובמישהו שמאמין בך. כשהייתי חוקרת צעירה, המנטוריות שלי היו שתי חוקרות מובילות בטכניון ובאוקספורד. הן האמינו בי ותרמו להתפתחותי כחוקרת עצמאית. זה המפתח להצלחה".
עבורה, עצם נוכחותה של אישה בראש מוסד מוביל להנדסה היא מסר לדור הבא: אפשר להגיע לעמדת השפעה, להוביל ולשנות את כללי המשחק.
לנהל את ההווה - ולבנות את המחר
המכללה האקדמית להנדסה בראודה, שנוסדה ב-1995, היא עוגן אקדמי, חברתי וכלכלי משמעותי בצפון. לומדים בה כ-3,000 סטודנטים, וכ-12 אלף מבוגריה השתלבו במגוון מגזרים במשק. "הפריפריה היא נכס אסטרטגי למדינת ישראל. למדנו שחוסנה של המדינה הוא כחוסנן של הפריפריות שלה. אם הן חזקות - המדינה כולה חזקה".
מתוך תפיסה זו, מובילה פרופ’ סיון את המכללה בשני צירים: חיזוק הצפון באמצעות הון אנושי איכותי והכשרת מהנדסים לעולם המשתנה במהירות. המכללה מציעה מגוון תוכניות בהנדסה ובמדעים, ובשנת הלימודים הקרובה צפוי להיפתח מסלול במדעי המחשב עם התמחות בבינה מלאכותית. "המכללה פועלת ללא הרף לעדכון תוכניות הלימוד ולשילוב טכנולוגיות מתקדמות. אנחנו מייצרים הון אנושי מקצועי מהמעלה הראשונה, ורבים מהבוגרים נשארים לעבוד בצפון".
החיבור לתעשייה הוא חלק מרכזי בתפיסת עולמה. במסגרת תוכנית ההתמחות של בראודה הסטודנטים מבצעים פרויקט גמר בתעשייה, ורבים ממשיכים לעבוד שם כמקום עבודתם הראשון. "הם מגיעים לשוק העבודה עם ניסיון רלוונטי והיכרות אמיתית עם התעשייה - Hands-on: זה חלק מה-DNA שלנו".
לדבריה, מנהיגות אקדמית מחייבת להסתכל קדימה. "אנחנו חייבים להיות חצי-עתידנים, כדי שסטודנטים שיסיימו בעוד שלוש-ארבע שנים יהיו מצוידים בכלים שיהיו רלוונטיים לתעשייה אז".
הבינה שתחזיר את האנושיות
מהפכת ה-AI מציבה בפני האקדמיה שאלה עמוקה: איזה מהנדס צריך להצמיח בעידן שבו המכונה מסוגלת לבצע יותר ויותר משימות?
"העולם משתנה במהירות והכשרת המהנדס חייבת להשתנות בהתאם. יש החוששים מהשינוי, אבל אני סבורה שה-AI יכולה להחזיר את האנושיות למרכז - אם נדע להשתמש בה נכון".
לדבריה, ככל שהטכנולוגיה הופכת את העולם ליעיל ואוטומטי יותר, כך עולה ערכן של התכונות האנושיות. "כשהמכונה יודעת לכתוב, לחשב, לנתח וליצור, הערך האנושי עובר מהיכולת לבצע אל היכולת להרגיש, לדמיין, לבחור ולהעניק משמעות. אם נשתמש בבינה המלאכותית בתבונה, היא יכולה לפנות לנו מקום להיות שוב בני אדם".
לכן, שליטה בטכנולוגיה לבדה כבר אינה מספיקה. "החזון שלי הוא לחנך מהנדסים בעלי יכולות אנושיות מועצמות – חשיבה ביקורתית ויצירתית, סקרנות, אמפתיה ויכולת לקבל החלטות ערכיות. חשוב שיבינו לא רק מה אפשר לפתח, אלא למה ולמען מי".
מבחינת פרופ’ סיון, השינוי מתחיל הרבה לפני הלימודים האקדמיים. יחידת הנוער שוחר-המדע של המכללה חושפת מדי שנה יותר מ-10,000 בני נוער למדע ולטכנולוגיה, אך היא מבקשת להתחיל מוקדם אף יותר. "אני מאמינה שצריך לחנך להנדסה מגיל הגן. צריך להטמיע בילדים את ההבנה שפיזיקה היא אינטואיטיבית עבורם, ולא משהו שצריך לפחד ממנו".
לצד החינוך, היא מסמנת את היזמות כמנוע צמיחה. למכללה חברת בת למחקר ופיתוח, שממנה צמחו שתי חברות הזנק. "אנשים בבראודה רעבים לעשות דברים חדשים. רעב מזיז דברים. השאיפה שלי היא שבראודה תהפוך למרכז חדשנות ויזמות עבור יזמים צעירים, תעשיינים ואנשי אקדמיה". היוזמה כבר יצאה לדרך.
לפני כארבע שנים נפרדה המכללה מרשת אורט, וכיום היא נמצאת בתנופת בנייה של קמפוס אקדמי חדש, שעלותו מוערכת בכחצי מיליארד שקלים, שרובו אני מקווה יגיע מתרומות. הפיתוח מתרחש במקביל למציאות הביטחונית המורכבת בצפון. דווקא בתוך אי-הוודאות נבחנת בעיני פרופ’ סיון משמעותה המעשית של מנהיגות. "חנכנו את בניין הביוטכנולוגיה החדש שלנו תחת טילים. בדיוק בשעה שנקבעה לטקס נשמעה אזעקה. נכנסנו למרחבים מוגנים, יצאנו - והמשכנו בטקס. התעקשתי לקיים את הטקס כדי להעביר מסר ברור: אנחנו כאן כדי להישאר, ואנחנו כאן כדי להמשיך לבנות".
את השיחה היא מסיימת במסר שמחבר בין הפריפריה, החינוך והעתיד: "אין לנו עתיד ותקומה ללא הפריפריה. המשאב הטבעי המשמעותי ביותר שלנו הוא ההון האנושי. עבורי, כל סטודנטית וכל סטודנט שבוחרים להצפין וללמוד בבראודה הם לא רק מהנדסי המחר - אלא חלוצים מודרניים. הם מוכיחים שעם נחישות, תמיכה וחינוך מעולה, השמיים הם הגבול – והתקרה פשוט לא קיימת".
