מחלוקת על 30 דולר הגיעה עד להכרעה של בית המשפט העליון, שקבע אתמול (שני) כי סוכנויות נסיעות אינן רשאיות לגבות דמי טיפול בגין החזר כספי לנוסע שטיסתו בוטלה ביוזמת חברת התעופה. "הוראות חוק שירותי תעופה, אינן מתירות לסוכנות נסיעות להפיק רווח מחובתה לסייע לנוסע שהתקשר עמה, לקבל החזר מלא המגיע לו בגין ביטול טיסתו ע"י חברת התעופה. היתר כזה נקבע בעבר בהוראת שעה על רקע משבר חריג שאליו נקלע ענף התעופה בימי מגפת הקורונה, אך משפקעה הוראה זו, אין הדבר מותר עוד".
בית המשפט העליון דן בסוגיה שבה נוסע רוכש כרטיס טיסה באמצעות סוכנות נסיעות. לימים בוטלה הטיסה על ידי חברת התעופה שהשיבה את תמורת הכרטיס כפי שהיא מחוייבת. ההשבה בוצעה באמצעות סוכנות הנסיעות שניכתה דמי טיפול מהחזר התמורה. אלא שכפי שקבע העליון - הסוכנות לא רשאית לעשות זאת.
הפרשה החלה כאשר המערער רכש כרטיס טיסה לוורשה דרך אתר סוכנות הנסיעות "איסתא ישראל" בסך 1,087 שקל. לאחר שחברת התעופה Wizz Air ביטלה את הטיסה, השיבה איסתא למבקש 911 שקל בלבד – 176 שקל (כ-47 דולר) פחות מהסכום ששולם. מתוכם, 30 דולר נגבו כדמי טיפול מופחתים בהתאם לתנאי השירות ובהסכמת הלקוח, לפיהם הסוכנות רשאית לגבות דמי טיפול בעת ביטול, בין אם לבקשת הנוסע ובין אם על ידי חברת התעופה.
איסתא הבהירה כי 30 דולר נגבו על ידה כדמי טיפול מופחתים, בהתאם לתנאי השירות שאישר הלקוח, לפיהם רשאית היא לגבות דמי טיפול בגובה 60 דולר "על כל שינוי או ביטול שנעשה לאחר אישור ההזמנה, בין אם לבקשת הנוסע ובין אם על ידי חברת התעופה", וכי היתרה, 17 דולר, לא הושבה לה על ידי חברת התעופה.
בדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, שאליו הגיש הצרכן את תביעתו נגד סוכנות הנסיעות, הסכימו הצדדים כי איסתא תשיב למבקש, לפנים משורת הדין, את 17 הדולרים שלטענתה לא הושבו לה על ידי וויז, כדי לחסוך את הפנייה לחברת התעופה בעניין זה. בהתאם לכך צומצמה גדר המחלוקת לשאלה אם הייתה איסתא רשאית לנכות דמי טיפול בסך 30 דולר מכספי ההחזר.
הלקוח המשיך עד לעליון
התביעה הקטנה שהגיש המבקש נדחתה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, ובקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא, לאחר שנקבע כי ניכוי דמי טיפול ע"י סוכנות נסיעות בגין טיסה שבוטלה ביוזמת חברת התעופה מותר, ובלבד שניתנה לכך הסכמה חוזית מפורשת.
הלקוח לא ויתר, והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדונה לפני הרכב השופטות גילה כנפי-שטייניץ, דפנה ברק-ארז ויעל וילנר. בית המשפט דן בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור בגלגול שלישי, בשל חשיבותה הרוחבית של הסוגיה.
בפסק הדין המרכזי קבעה השופטת גילה כנפי-שטייניץ כי "מציאות חיינו בשנים האחרונות יצרה חוסר ודאות רב בענף התעופה, וביטולי טיסות נהפכו זה מכבר לחזון נפרץ. עיון בפסיקה מעלה כי הערכאות הדיוניות הגיעו בסוגיה הצרכנית שלפנינו לתוצאות מנוגדות: יש שחייבו סוכנות נסיעות בהשבת דמי הטיפול שנוכו, ויש, כבענייננו, שהכשירו את הניכוי". השופטת קבעה עוד כי "לגישתי, חוק שירותי תעופה אינו מתיר לסוכנות נסיעות לנכות דמי טיפול מהחזר התמורה לנוסע".
השופטת הבהירה בפסק הדין כי "המחוקק קבע את מעמדה של סוכנות הנסיעות כחוליית ביניים, שתפקידה להוליך אל הנוסע את מלוא הכספים המגיעים לו מחברת התעופה – צינור להעברת כספי ההשבה. פרשנות המשיבה (איסתא – ל"ד) מבקשת לנקב צינור זה, כך שחלק מן הכספים שנתקבלו בידי סוכנות הנסיעות ייגרע בטרם יגיע לבעל הזכות ויישאר בידיה. פרשנות זו, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק: להגן על הנוסע".
סניף איסתא
(צילום: קובי קואנקס)
הערעור התקבל פה אחד, ואיסתא חויבה להשיב למערער את דמי הטיפול שנוכו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן לשאת בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
עו"ד אריאל דובינסקי, המתמחה בדיני קניין רוחני ומשפט מסחרי ושלא ייצג בתיק, מציין כי "מאחורי מאבק של צרכן בודד על 30 דולר עשויה להסתתר חשיפה משמעותית לענף הנסיעות. העליון הכריע כעת באופן ברור בפרקטיקה שעשויה להיות רלוונטית לאלפי נוסעים, כאשר דווקא העובדה שהנזק לכל נוסע הוא קטן הופכת את הסוגיה למתאימה לבחינה במסגרת תובענה ייצוגית. השאלה המעניינת עכשיו היא כמה נוסעים חויבו בדמי טיפול כאלה מאז פקיעת הוראת השעה בתקופת הקורונה, והאם מדובר בפרקטיקה שיטתית שעשויה להקים זכות להשבה קבוצתית".
מאיסתא נמסר בתגובה: "איסתא לומדת את פסק הדין, שוקלת ובודקת את ההשלכות שלו לרבות האפשרויות המשפטיות שלה".
