בית המשפט לענייני משפחה דחה טענת בן כי צירופו לחשבון הוריו לעת זקנה מקנה לו מיליונים. ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א דחה את הטענה במסגרת סכסוך בין שלושה אחים, בנים למשפחה אמידה, על בעלות חשבון הבנק של הוריהם המכיל מיליוני שקלים.
בפסק הדין מתואר כי האב המנוח היה איש עסקים שצבר במהלך חייו נכסים רבים, בהם דירות במרכז הארץ, יצירות אומנות וכספים. זמן קצר לפני מות האם, כשנטען כי האב סבל ממצב קוגניטיבי מתדרדר, צורף אחד האחים לחשבון כשותף. האח הנתבע טען כי הצירוף היווה מתנה, שנועדה לפצות אותו על עוול שנעשה לו לפני שהאם נפטרה וקיפוחו לעומת האחים שלו.
אילוסטרציה
(נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
עוד טען כי האם הייתה הבעלים של החשבון ורצתה לתת לו את הכספים בחשבון. בנוסף טען האח כי משמעות צירופו לחשבון הייתה הענקת הכספים לו לאלתר, כאשר אביו המנוח הבין היטב את משמעות צירופו ואת הענקת הכספים.
שני אחיו התנגדו לטענה כי מדובר במתנה וטענו כי אחיהם צורף לחשבון לצרכי נוחות, על מנת להקל על ההורים בניהול ענייניהם, ולא לצרכי מתנה. זאת, לטענתם, נוכח היעדר כשירותו של האב והחשש של אימם כי אם תלך לעולמה לפני בעלה, חשבונותיו יוקפאו ולא ניתן יהיה לדאוג לצרכיו.
השופטת סגלית אופק מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחתה את טענת המתנה וקבעה כי רצונם וכוונתם של ההורים בצרפם את בנם כשותף לחשבון "לא היו להקנות לו את הבעלות בכספים שבחשבון". עוד קבעה השופטת כי "שוכנעתי כי הנתבע מודע היטב שלא קיבל מתנה לאלתר והוא מנסה לייחס לצירוף לחשבון משמעות קניינית בדיעבד, מאשר כזו שמשקפת את המטרה שעמדה בבסיסו בזמן אמת".
השופטת קיבלה את התביעה כי חשבון הבנק הספציפי והכספים הצבורים בו שייכים למעשה לעיזבון האב, ולא רק לאח שצורף לחשבון. השופטת חייבה את האח להשיב לחשבון את כל סכומי הכסף שנמשכו על ידו מהחשבון, לרבות באמצעות כרטיסי אשראי בחשבון, שלא לטובת האב, ככל וישנם כאלה. כמו כן, הוטלו על האח הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.
