ב-1 בנובמבר אשתקד הוטל בישראל מס חדש על כלים חד פעמיים מפלסטיק, במטרה לצמצם את השימוש של הציבור בכלים המזיקים לסביבה ואת כמויות הפסולת ההולכות וגדלות בישראל. ישראל נחשבת לאחת המדינות המובילות בצריכת כלים חד פעמיים, עם כ-70 אלף טונות בשנה. לכן, שעה שבעולם מדינות מטילות רגולציה על שימוש בכלים אלה, במשרד להגנת הסביבה רתמו את משרד האוצר למיסוי הכלים המזיקים לסביבה, והעריכו שהטלת מס על רכישת כלים חד פעמיים תצליח להפחית בכ-40% את השימוש בהם.
כדי לגלם במחיר המוצרים את השפעתם על הסביבה, הוחלט לקבוע מס על בסיס משקל (כמות הפלסטיק במוצר), בגובה של 11 ש״ח לק״ג. בבנק ישראל בחנו כעת את השפעת המס על המחיר אותו משלמים הצרכנים, כשנה לאחר הטלת המס, על הכוסות הפלסטיק החד פעמיות בלבד, כוסות שמשקלן נמוך ונמצאות בשימוש נפוץ בישראל יותר מכל כלי חד פעמי אחר כמעט, מבתים למגזר המוסדי. לפי הממצאים, עליית מחיר הכוסות גבוהה משמעותית ביחס למס שהוטל, ולצרכן אין את הכלים המתאימים כדי להבחין בכך בקלות: כדי לחשב את ההפרש בין גובה המס למחיר הסופי של המוצר, נדרש הצרכן להמיר את גודל האריזה למונחים של משקל, בהתבסס על מספר הכוסות במארז ומשקלן, נתונים שלא מצוינים על גבי האריזה עצמה.
בבנק ישראל הסתמכו על נתוני רשתות השיווק הגדולות, המתפרסמים מדי יום ברשת. לפי הממצאים, עליית המחיר החדה, המיידית והחריגה התבצעה בסמוך להיטל המס, ולכן נובלת בעיקרה מהמס, ולא מגורמים דוגמת עליית מחירי חומרי הגלם בעולם. בפועל, מחירה של חבילת כוסות עלה ב-70%, לעומת גובה המס, העומד על כ-42% מהמחיר לק״ג. בעוד שהצרכן מתקשה לחשב את גובה עליית המס בפועל, בבנק ישראל מציינים כי ייתכן שעליית המחיר נובעת גם מכך שהשוק אינו פועל בתחרות מכוללת בשל מבנה צד ההיצע, ובשל קשיחות הביקוש לכוסות החד פעמיות. יחד עם זאת, לבנק ישראל אין נתונים בנוגע לשינוי בביקוש לכוסות חד פעמיות לאחר עליית המס.
ישראל אינה חריגה בהיבטים עולמיים. לפי בנק ישראל, עלייה עודפת של המחיר לאחר הטלת מיסים דומים היא תופעה מוכרת בעולם. בזירה הישראלית, הקושי של הצרכנים לזהות את ההעלאה הנגזרת מהמס הקל על ההעלאה העודפת של המחיר. לכן, כך לפי הבנק, קביעת המס כאחוז מהמחיר לצרכן עשויה להקל על הצרכנים להשוות בינו לבין עליית המחיר בפועל, או לחלופין, אפשר ללוות את המס הקצוב בהטלת חובה לסמן על גבי האריזה את משקלה, ואף את גובה המס החל עליה. כך או כך, הממשלה המתגבשת התחייבה לבטל את מס הכלים החד פעמיים.
מוצרי פלסטיק חד-פעמיים גורמים לנזק משמעותי לסביבה. הם אינם מתכלים, וברובם אינם מתמחזרים. לאחר שנים רבות, הם מתפרקים לחלקיקי מיקרו פלסטיק זעירים, ומזהמים את הקרקע והאוקיינוסים, מי התהום, החי והצומח, ומסבים נזק רב לבעלי החיים. לפי מחקר של האו"ם, בכל שנה דולפים לאוקיינוסים יותר מ-8 מיליון טונות פלסטיק, והנזק של פסולת הפלסטיק לסביבה הימית לבדה, מוערך בשמונה מיליארד דולר בשנה. חלקיקי המיקרו-פלסטיק אף מגיעים למזון אותו צורכים בני האדם.
בישראל נצרכות כמויות גדולות של כלים חד-פעמיים, שהולכות וגדלות בשנים האחרונות. כלי פלסטיק חד פעמיים אינם מתאימים לרוב למחזור, אך כך או כך, מתוך 900 אלף טונות פסולת פלסטיק בישראל בשנה, רק 7% מגיעים למחזור. בשנת 2020 נצרכו כ-11 מיליארד פריטים של כלים חד-פעמיים מפלסטיק, שהם כ-1,200 פריטים לאדם בשנה, פי-חמישה יותר מהממוצע האירופאי. זו עלייה של 122% במספר הפריטים הכולל ושל 82% בצריכת הכלים לנפש מאז 2009.
על פי סקר שנערך בעבור המשרד להגנת הסביבה, 95% מהישראלים, מכל קבוצות האוכלוסייה, צורכים כלים חד-פעמיים בהיקפים שונים. לפי סקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס משנת 2018, שיעור ההוצאה הממוצע על כלים חד-פעמיים מתוך ההכנסה הפנויה בישראל הוא 1%, וכ- 3.5% בעשירון התחתון.
